זאת אני עונה 2 פרק 5 – נשיקה אחת אחרונה

"אלי, את יכולה להביא לי כוס קמח מרינת?"
אמי צעקה מכיוון המטבח בזמן שהתבטלתי על הספה מול הטלוויזיה.
"בסדר"
נאנחתי והתקדמתי אל הדלת.
עצרתי ליד המראה וסידרתי מעט את שיערי.
ממש לא בגלל העובדה שיש סיכוי שאני אפגוש את דניאל.
ממש לא.
תיקתקתי על דלת ביתם.
"שלום רינת, סליחה על ההפרעה, יש לך אולי כוס קמח, אמא שלי מכינה עוגה והיא נשארה בלי"
אמרתי מחייכת חיוך נבוך מעט.
"כן בטח, בואי כנסי"
היא אמרה לי בחיוך מלווה אותי למטבח.
"שבי"
היא אמרה והצביעה על אחד מכיסאות הבר.
"אלינור אני יודעת שזאת קצת חוצפה ואת לא חייבת לענות לי אבל, את … עדיין אוהבת את דניאל?"
היא שאלה כשהוציאה קמח מהארון.
"אם לומר את האמת… כן"
כמעט לחשתי במבוכה.
היא הוציאה כוס מהארון ויכולתי לשמוע את אנחת ההקלה השקטה שלה.
"כשדניאל הפסיק להיות בדיכאון ולהיות בחדר כל היום,הוא יצא למועודונים, וחזר כל יום עם בחורה אחרת, אני מניחה ששמעת על זה,אבל הנקודה היא שהוא הדרדר, ומאז הארוחה, מלפני כמה ימים. הוא לא הביא לכאן בחורה, ואני חושבת שבאמת ראיתי אותו לומד, מה שאני מנסה לומר הוא שאת משנה אותו אלינור, בזכותך הוא מי שהוא היה פעם. ורציתי לדעת אם יש סיכוי ש…"
היא אמרה וקטעתי אותה.
"אני יודעת איך הוא השתנה, וזה באמת כואב לי לדעת שהוא ככה. אבל אנחנו לא נחזור"
אמרתי בשקט.
"אני מצטערת אלינור, ו… הנה מה שביקשת"
היא אמרה ונתנה לי את הכוס קמח.
"תודה רבה"
אמרתי מחייכת אליה.
ידי הייתה על ידית של דלת הבית.
"ותחשבי על מה שאמרתי לך"
היא אמרה בחיוך כשפתחתי את הדלת והסתובבתי.
דניאל היה בצד השני של הדלת וכנראה רצה לפתוח אותה.
הוא לא היה לבד , הייתה לצידו בחורה עם גופיה קצרצרה ושורט.
ליבי נצבט בכאב.
"אני אחשוב על זה רינת,אבל אני עדיין לא חושבת שיש סיכוי"
אמרתי מחייכת חצי חיוך עצוב.
דניאל הביט בי כנראה עדיין מנסה להבין מה לעזאזל עשיתי אצלו בבית ועל מה אמא שלו דיברה איתי.
"תודה רבה"
אמרתי לה ונעצתי מבט בדניאל, עברתי ביניהם כשאני מתרחקת משם מרגישה את מבטו נעוץ בגבי, וראשי נע מצד לצד באכזבה.
"מה לקח לך הרבה זמן?"
אמי שאלה בחוסר הבנה.
"דיברתי עם רינת קצת.
האירוניה יכולה להיות מצחיקה וכואבת באותו הזמן"
אמרתי באותו חיוך עצוב מביטה בה.
היא הביטה בי בשאלה.

"ואוו אלי ,את יותר חזקה מפעם"
טליה אמרה כשהפסקתי להכות בשק האדום והכבד.
"זה רק בזכותך"
אמרתי מתנשפת כשטליה זורקת אליי בקבוק מים.
"תודה טליה , לא הייתי מצליחה בלעדיך"
אמרתי לה מחייכת.
"שטויות , העיקר שאלינור שלנו חזרה!"
היא אמרה בהתלהבות.
סיימנו את האימון וחזרתי לביתי.
פתחתי את דלת הבית וראיתי את התיק המשרדי שלה על המתלה.
זה אומר שהיא חזרה מהעבודה, החליפה בגדים ויצאה שוב.
נכנסתי למקלחת במהירות מבלי לעבור בחדרי.
כרכתי מגבת סביב גופי הרטוב ויצאתי מהמקלחת לכיוון חדרי.
"מה אתה עושה כאן??"
צעקתי כשראיתי את דניאל על הכורסה שלי.
"באתי לדבר איתך"
הוא אמר, קם ובוחן את גופי.
"אני לא בידיוק במצב לדבר כמו שאתה רואה , אז תצא!"
אמרתי בקול תקיף מהדקת את המגבת על גופי.
"אם אני יוצא כשאת מסיימת להתלבש אנחנו מדברים?"
הוא שאל והתקרב אליי.
"כן בסדר רק צא"
אמרתי חסרת סבלנות.
הוא התקדם לדלת.
הוא תפס במותניי מקרב אותי אליו ככה שגבי היה צמוד לבטנו.
"את מאוד יפה ככה"
הוא אמר לי והרגשתי את חיוכו.
הרגשתי את שפתיו על הלחי שלי, ולאחר מכן דלת חדרי נסגרה.
"אידיוט"
אמרתי בשקט כשהתלבשתי.
"שמעתי את זה!"
הוא קרא מאחוריי הדלת.
"מעולה!"
קראתי בחזרה.
התלבשתי בשורט גינס, טישרט פשוטה בצבע שחור ומעל ג'קט וורוד בהיר פתוח וכפכפים.
פתחתי את דלת חדרי ונתתי לו להיכנס.
הוא התיישב על המיטה מאחוריי כשאני ישבתי על הכיסא מול המראה והסתרקתי. מידי פעם הבטתי בו דרך המראה.
"איך נכנסת?"
שאלתי את השאלה הראשונה שעלתה במוחי.
"אמא שלך פתחה לי ואחר כך הלכה"
הוא הסביר.
"על מה אמא שלי דיברה איתך?"
הוא שאל מסתכל עליי דרך המראה.
"למה אתה צריך לדעת?"
שאלתי בהתחכמות.
"אני צריך, יש לי הרגשה שזה קשור אליי"
הוא אמר וקלע.
"לא הכל קשור אליך דן"
אמרתי מביטה בו דרך המראה.
"דניאל"
תיקנתי במבוכה.
"אז על מה דיברתם?"
הוא שאל לא מרפה.
הנחתי את המברשת , ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.
"אם אתה כל כך רוצה לדעת, כן דיברנו עליך"
אמרתי כשסיימתי לקשור את הגומייה סביב שיערי והתקרבתי אליו.
"אז אולי תאמרי לי כבר על מה?"
הוא שאל וקם כשכעס משולב בקולו.
"תראה,אני מאוד מחבבת את אמא שלך, היא מקסימה , אבל אני לא מבינה מה עבר לה בראש שהיא חושבת שאני משנה אותך, היא חשבה שיש סיכוי שנחזור להיות ביחד, ואתה יודע… תפסיק להיות דפוק כמו שאתה עכשיו"
אמרתי בעוקצניות.
הוא החזיק במותניי והצמיד את גופו לשלי.
"אז… אין סיכוי שנחזור?"
הוא שאל מביט בשפתיי.
"לא! אתה לא מבין? אני לא סלחתי לך ואני בחיים לא יסלח"
אמרתי מתרחקת ממנו.
"אז תפסיק לעשות לי את זה, תפסיק לנשק אותי בכל הזדמנות וללחוש לי דברים ואני לא יודעת מה,כי זה מקשה עליי"
אמרתי בתוקפניות ואת המשפט האחרון לחשתי.
"את יודעת מה? נשיקה אחת אחרונה ואני עוזב אותך"
הוא אמר והרים את ידיו למעלה.
אני חושבת שהאדמתי מרוב עצבנות.
"לא!"
כמעט צעקתי.
"אחת ואני עוזב אותך"
הוא אמר בפשטות.
"אחת?"
שאלתי.
הוא הנהנן.
הוא ריסק את שפתיו על שפתיי לנשיקה עדינה ומלאה באה.. אהבה? לא ממש לא.
מלאה בתשוקה. אני יסתפק בזה.
הוא הצמיד אותי אליו,עד שיכולתי להרגיש את ליבו פועם במהירות.
הוא התנתק ממני לאט .
"אני יודע שזה יהיה קשה אבל הבטחתי"
הוא אמר מחייך חצי חיוך.
הוא יצא מחדרי, משאיר אותי מבולבלת.
.