זאת אני עונה 2 פרק 3 – עד הפעם הבאה

גיחכתי בזלזול והפנתי את מבטי ממנו אל החלון.
נכנסנו למועדון הרועש ולא עבר רגע עד שדניאל התקדם אל כמה בנות עם שמלות קצרצרות שרקדו.
"אני הולך להשגיח על דניאל"
בן אמר והתקדם אליו.
שתינו התיישבנו על הבר צופות בבן מנסה להגיע אל דניאל.
"חצוף, אני לא מאמינה איך יש לו את החוצפה לומר לך את זה"
רוני אמר כשכעס משולב בקולה.
"אל תתני לו להרוס לנו את הערב!"
צעקתי בחיוך מאולץ, מסמנת לברמן עם ידי.
"מה בשבילכן?"
הוא שאל בחיוך פלרטטני.
"משהו חזק"
עניתי במקום רוני שעמדה לבקש קולה.
הוא מזג לתוך שתי כוסיות זכוכית קטנות משקה שקוף ולא מזוהה.
היא היססה אך לאחר רגע המשקה ירד בגרונה.
שתיתי הכל במכה אחת, כשגרוני שורף בנעימות.
"בואי!"
לקחתי את ידה, מושכת אותה לרחבה.
משכתי אותה למרכז הריקודים והתחלנו לרקוד.
בן לקח את ידה ומשך אותה משם כששני בנים נעצו בנו מבטים.
לקחתי את אחד מהבנים שהביט
בי ורקדנו צמוד.
הוא הצמיד את גבי אל בטנו וכרך את ידיו סביב בטני.
אחרי חצי שעה של ריקודים, יד תפסה בידי ומשכה אותי רחוק מהרחבה.
"אח"
התלוננתי ואחזתי בידי.
"מה את חושבת שאת עושה?"
דניאל שאל ושילב את ידו על חזהו.
"רוקדת"
שילבתי את ידיי בחזרה.
"תרקדי עם רוני או משהו לא איתו"
הוא קבע.
"דבר ראשון, אני ממש לא שואלת אותך עם מי לרקוד.
דבר שני, לך מותר לרקוד עם הזונה הקטנה?
דבר שלישי , אנחנו כבר לא ביחד אז תתרחק"
אמרתי בתקיפות והסתובבתי לכיוון רוני.
"מה הוא רצה?"
היא שאלה בקול רם מנסה לגבור על המוזיקה.
"כלום… אני הולכת רגע החוצה, חנוק לי כאן"
אמרתי והתקדמתי לכיוון היציאה,לא מחכה לתשובה.
התיישבתי על ספסל רק ושאפתי את האוויר הקר לראיותיי.
ראיתי דמות מוכרת יוצאת מהמועדון ומתקדמת לעברי.
"אז למה במקום לקרוע את הרחבה ולהוציא לכולם ובמיוחד למישהו אחד את העיניים , את יושבת פה לבד?"
בן שאל והתיישב על הספסל.
"אני באמת לא יודעת"
עניתי בגיחוך קצר.
"הוא אוהב אותך אלינור , הוא אוהב אותך כמו שהוא לא אהב מישהי בחיים"
הוא אמר בישרות.
"הוא פגע בי , כי הוא לא אהב אותי"
מחיתי.
"אם הוא באמת היה אוהב אותי,הוא לא היה עושה את זה"
הסברתי מחזקת את ברז הדמעות.
נקודת מבט בן:
"הוא עשה טעות אלי , והוא מצטער עליה, את לא יודעת איך הוא כשעזבת"
פלשבאק:
"דניאל"
אמרתי לאחר שדפקתי בדלת כמה פעמים.
"תפתח זה אני"
אמרתי ממשיך לדפוק.
שמעתי אנחה מהצד השני של הדלת וצעדים מתחזקים.
הדלת נפתחה ודניאל עמד בה.
שיערו היה פרוע, הוא היה לבוש במכנס טרנינג שחור בלבד וחדרו נראה כאילו סופת טורנדו עברה בו ולא טרחה להשאיר שום פיסת סדר.
עיניו אדומות ונפוחות, פניו עייפות.
"מה קרה לך?"
שאלתי בזעזוע.
הוא הסתובב ונזרק על המיטה.
"היא עזבה"
הוא פלט.
"אלינור?"
שאלתי.
"כן. היא עזבה ואמרה לי שהיא רוצה להיות רחוקה ממני כמה שיותר. ראיתי דמעות בעיניים שלה, היא אמרה שהיא תשכח אותי, ושאני ינסה לשכוח אותה.
אבל אני אוהב אותה.
אני מאוהב בה"
הוא אמר בקול שבור.
סוף פלשבאק.
"הוא לא יצא מהבית שלו בחצי שנה,אבל אחר כך הוא הבין שאין טעם כי הוא חשב שלא תחזרי ו… הפך לזה"
אמרתי והצבעתי עם ראשי אל עבר דניאל שהצמיד לקיר בחורה עם שמלה קצרה ונישק אותה בפראות.
"אני הולכת"
היא אמרה בקול שבור וקמה במהירות מחוץ למועדון.
נקודת מבט אלינור:
"זוכרת את הספסל הקבוע שלנו?
שאלתי את רוני כשטיילנו ברחבי בית הספר.
"אממ… כן אבל עכשיו הוא תפוס"
היא לחשה לי כשעברנו ליד הספסל,שעליו ישב דניאל עם בחורה.
"אז אני נורא מצטער זה לא יקרה שוב"
הוא אמר לה מחייך כחלק מהשיחה הלא מעמיקה שלהם כשהיא מצחקקת.
פלשבאק:
"אני אוהב אותך אלינור, אני מצטער, זה לא יקרה שוב"
הוא אמר מביט לתוך עיניי.
"עד הפעם הבאה"
סיננתי בכעס.
"בבקשה. תסלחי לי"
הוא התחנן.
סטרתי לו בחוזקה.
הוא הרים את ראשו והחזיק בפניו.
סטרתי לו בלחי השנייה.
"די"
הוא אמר בשקט.
"דיי?? אני ביקשתי ממך להפסיק ואתה לא הפסקת , אז למה שאני יפסיק??"
אמרתי כשדמעה בוגדנית נופלת על לחיי.
סוף פשלבאק.
"את חזקה יותר מיום ליום"
טליה אמרה בהתרגשות וחיזקה אותי באמצע הזירנ.
"לא הייתי מצליחה בלעדייך"
אמרתי בחיוך והתקדמתי אל תיקי, מורידה את הכפפות.
"אל תודי לי עדיין, עוד לא סיימנו, עוד כמה אימונים ואלינור הישנה חוזרת אלייך"
היא קרצה והורידה את הכפפות.
"הבטחתי לאמא שלי שאני יהיה בבית לפני חצי שעה, אני חייבת ללכת"
אמרתי וסגרתי את התיק לאחר שהכל היה בפנים, תילתי אותו על כתפי ורצתי הביתה.