זאת אני עונה 2 פרק 21-אחרי כל מה שעברנו פרק אחרון!

"גול!"
הקהל שאג והשופט שרק לסיום.
השחקנים במגרש נראו נרגשים ועייפים.
הם צעקו באושר בעיקר כי סוף סוף סיימו את האליפות בניצחון.
קמתי מהספסלים ורצתי לכיוון דניאל שהביט בי.
הוא פתח את ידיו וכופף מעט את ברכיו.
קפצתי לתוך זרועותיו כשרגליי כרוכות סביב מותניו והוא מחבק את גבי.
"אני גאה בך"
אמרתי בחיוך ענק.
"גם אני גאה בעצמי"
הוא חייך חיוך מתחכם.
"אני הולך לחגוג עם כולם עכשיו…
אז ניפגש עוד שעה וחצי בערך ליד המגרש?"
הוא שאל.
"אין בעיה דן"
אמרתי ונשקתי ללחיו.
"אוהב אותך"
הוא קרא אחריי ולאחר מכן נעלם בתוך השחקנים המזיעים והמאושרים.

"איך היה ?"
שאלתי כשנפגשנו והוא נישק את הלחי שלי.
אני מעדיף הרבה יותר את החגיגות שלי ושלך"
הוא אמר וחייך בשובבות.
צחקתי ולאחר מכן התחלנו ללכת כשאנחנו מחזיקים ידיים.
"מה זה?"
שאלתי כשראיתי משהו כסוף ונוצץ על המדרכה.
פלשבאק:
הגעתי לחדרי, מוציאה את שני הצמידים מהכיס שלי.
"אני צריכה לשכוח"
לחשתי לעצמי וזרקתי את שני הצמידים מהחלון של הקומה שלישית של הבניין.
סוף פלשבאק.
"דן, זה לא…"
אמרתי מרימה את התכשיטים הכסופים מהאדמה.
"נראה לי שכן"
הוא אמר ובחן אותם.
"הם חזרו"
אמרתי בחיוך.
הוא שם את הצמיד על ידי, ואני שמתי את הצמיד על ידו.
הוא ישב על הספסל מושך את ידי, עד שישבתי עליו.
"אני אוהבת אותך"
לחשתי.
"אני אוהב אותך כי זאת את"
-הסוף-