זאת אני עונה 2 פרק 18- אלוהים. אני אוהב אותך

נקודת מבט דניאל:
קיפלתי את הנייר והנחתי אותו לצידי.
"זאת המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל"
אמרתי לה כשעל פניי פרוש חיוך ענק.
נישקתי את שפתייה,ואת הטעם הממכר שלהם.
הצמדתי אותה אליי ונפלנו על השמיכה.
היא החזיקה בצווארי מעמיקה את הנשיקה.
"אני- מאוהב-בך"
מילמתי תוך כדי הנשיקה.
"אני אוהבת אותך"
היא אמרה גורמת לי לצמרמורת מחדש.
התנתקנו באיטיות מתיישבים על השמיכה.
"את זוכרת את אותו יום שנפגשנו? מאותו היום התאהבתי בך,היינו יכולים לחסוך את כל הריבים, אם לא הייתי מתעצבן כשאמרת לי שיש לך חבר.."
אמרתי מביט לתוך עינייה.
"תחשוב על זה, אם לא היינו רבים לא היינו מתקרבים ככה"
היא אמרה.
"צודקת. אז אני שמח שרבנו"

"דן…"
היא לחשה מחבקת אותי.
חיבקתי אותה חזק.
נישקתי את שפתיה בפעם האחרונה והסתובבתי.
"דניאל"
היא אמרה גורמת לי להסתובב.
"מזל טוב"
היא חייכה ונכנסה לביתה.

פקחתי את עיניי בעייפות.
"קום כבר!"
שמעתי קריאה ומשהו רך התרסק על פניי בחוזקה.
שמעתי קולות צחוק בחדר.
עכשיו פקחתי את עיניי לגמרי,מגלה את רוני בן ואלינור עומדים וצוחקים.
"אתה נראה כאילו קמת מהמתים"
רוני אמרה גורמת לצחוקם לגבור.
"מצחיק מאוד"
מילמלתי וקמתי מהמיטה.
נעמדתי והם רק המשיכו לצחוק בפראות חוץ מאלינור שנראתה קצת נבוכה.
"מה?"
שאלתי בעצבנות.
"שים על עצמך משהו"
בן אמר תוך כדי צחוק.
השפלתי את מבטי רק אל הבוקסר הקצר והצמוד שהיה על גופי.
לקחתי במהירות את הכרית הלבנה והצמדתי אותה אל פיסת הבד היחידה שהסתירה את אזורי.
"טוב תצאו כבר!"
צעקתי עליהם ודחפתי את בן שהחזיק ברוני.
"חוץ ממך"
מילמלתי ומשכתי את אלינור בחזרה.
"דניאל,זה מספיק מביך גם ככה"
היא ציחקקה.
"תסתמי כבר"
מילמלתי והצמדתי את פי לשלה.
היא הניחה את ידה על חזי ועזבתי את הכרית כשאני מצמיד אותה אליי.
"גם אני התגעגעתי והכל, רק תתלבש…"
היא ציחקקה וחמקה מהחדר.
אלוהים, אני אוהב אותך.