זאת אני עונה 2 פרק 15- מזל טוב אהובי

"מזל טוב אהובי!"
אמרתי בהתרגשות כשקפצתי על גבו מנשקת את הלחי שלו.
"תודה אל"
הוא אמר מוריד אותי מגבו ונעמד מולי מצמיד אותי אליו.
"מה אתה רוצה שאני יביא לך?"
שאלתי כשאנחנו צמודים.
"קיבלתי אותך בחזרה, זה כל מה שאני צריך"
הוא אמר מצמיד את מצחו למצחי.
"ועכשיו רגע תיפטר מהקיטשיות"
אמרתי עם חיוך קל.
הוא גיחך.
"אני רציני. אבל גם נשיקה זה מעולה"
הוא אמר מחייך חיוך מתחכם ומרסק את שפתיו על שפתיי בחוזקה.
אחרי שהתנתקנו מנשיקה סוערת וארוכה המשכנו ללכת מחזיקים ידיים.
נכנסנו לבית ספר כשהעיניים של כולם נעוצים בנו.
"תתעלמי"
הוא לחש לי כשהם בוחנים כל צעד ותנועה שלנו.
"הם חזרו?" ,"היא כנראה סלחה לו", "איך היא יכלה?".
שמעתי לחשים מכל צד.

"אני לא מבינה מה אתה מוצא בזה"
אמרתי כשדניאל הכניס סיגריה לפיו כשישבנו על הפספל בהפסקה.
"זה מרגיע אותי"
הוא אמר מוציא את האוויר מפיו.
"אם אני יבקש?"
שאלתי בהתחכמות.
"אז אני מפסיק"
הוא אמר נושף את האוויר מפיו ומקרב את הסיגריה לאדמה.
"יופי"
אמרתי וחיוך מרוצה הופיע על פניי.
"רק את זאת"
הוא מילמל והרים אותה חזרה אל כיוון פיו.
נאנחתי ונשענתי על הספסל.
הוא הרחיק את הסיגריה מפיו וקירב את ראשו אל שלי.
"אני אוהבת אותך"
לחשתי באוזנו.
"אני אוהב אותך"
הוא לחש לי.
הוא קירב את שפתיו לשלי.
"יהיה לי ריח של סיגריות"
הזהרתי בגיחוך.
הוא הניח את הסיגריה על הספסל והחזיק בפניי מצמיד את שפתיו לשלי בחוזקה שהאיצה את פעימות לבי.
כרכתי את זרועותיי סביב מותניו ונצמדתי אליו.
"אחמ אחמ"
שמענו כחכוך.
הפנתי את ראשי לא מתנתקת מהנשיקה ודניאל סובב את ראשי אליו ממשיך לנשק את שפתיי.
"אחמ אחמ"
הכחכוך נשמע שוב והתנתקנו בלית ברירה.
"אנחנו מאוד שמחים שאתם ביחד, אבל תיהיו קצת פחות דביקי"
רוני אמרה מחייכת ומחבקת אותנו.
"שמחים שמחים, אבל למה להרוס את הרגע?"
דניאל שאל בשקט ובעצבנות את בן.
אני חושבת שהסמקתי.
"אז אנחנו נלך…"
בן הבין את הרמז וקם ולוקח את ידה של רוני משאיר אותנו לבד.
"אז איפה היינו?"
דניאל שאל אותי מתקרב אליי שוב.
"תזכיר לי"
אמרתי משתוקקת לשפתיו.
"בשמחה"
הוא אמר והתקרב לשפתיי.
~צלצול~
הצלצול גרם לי להתרחק מדניאל לפני ששפתינו נצמדו שוב, ולקום מהספסל.
"אתה בא?"
שאלתי.
"אני יישאר כאן עוד קצת"
הוא אמר והחזיר את הסיגריה לפיו.
נאנחתי בייאוש והנחתי את שפתיי על מצחו.
"אני אוהבת אותך, גם כשאתה ערס"
לחשתי אל מצחו.
"אני אוהב אותך, גם כשאת חנונית.
כי את החנונית שלי"
הוא אמר בחיוך כשהתנתקתי ממנו.
התקדמתי לכיתה בגיחוך כשפניו היפות חרוטות בראשי.

נכנסנו צוחקים לביתי כשאמי יושבת סלון בבגדי העבודה שלה וצפתה בטלוויזיה.
"היי אמא"
אמרתי כשדניאל נכנס אחריי.
"היי אלינור"
היא אמרה וסובבה את ראשה אלינו.
"ודניאל"
היא הוסיפה כשחיוך מתפשט על שפתיה.
"היי"
הוא אמר במבוכה.
לקחתי את ידו ומשכתי אותו לחדרי לפני שזה ידרדר.
"תתעלם"
אמרתי וזרקתי את תיקי על הרצפה.
"מתעלם"
הוא אמר וזרק את תיקו.
"ההורים שלך…יודעים עלינו?"
שאלתי והתיישבתי על המיטה.
"הם יודעים עלינו מהרגע שאני ידעתי עלינו"
הוא אמר בחצי חיוך וצחקתי.
"אתה כל כך מוזר"
אמרתי כשנרגעתי מהצחוק.
"מוזר?"
הוא שאל והתיישב על הכיסא שליד השולחן.
"כן. אתה ערס שיושב בחוץ בזמן שיעור עם סיגריות, ומפחיד קצת אנשים.
ואתה כזה חננה שמספר להורים שלו שיש לו חברה שנייה אחרי שהוא דיבר איתה"
אמרתי ונשענתי על כפות ידיי שהיו מאחוריי גבי.
"גם את כזאת"
הוא אמר בקול נפגע.
"את משחקת אותה קשוחה עם כל האגרוף והשטיות האלה מנסה להיראות מאיימת,ואת הולכת לשיעור מהר לפני שחס וחלילה ירשמו לך איחור"
הוא גיחך בזלזול.
אוקיי זה היה פוגע.
נעצתי בו מבט לא מאמין לכמה שניות ואז נענתי בראשי ולקחתי את הטלפון שהיה בכיסי.
"אל? אלי? אלינור?"
הוא אמר כשעיניי היו מופנות רק למסך ולשיחה שלח עם רוני.
הפאלפון שלי צלצל וזאת הייתה רוני לפי מה שסיכמנו לפניי שניה.
"היי, התגעגעתי"
אמרתי וזרקתי את מבטי אל דניאל המסוקרן.
"אתה סתם חרטטן"
אמרתי בחולמניות מזויפת ורוני מהקו השני ציחקקה.
"תצחקי ותגידי "ניפגש אחר כך אצלך"
היא אמרה וציחקקה.
"בסדר אל תלחץ, ניפגש אחר כך אצלך"
אמרתי כשצחקקתי לפי מה שרוני הדריכה.
דניאל התקרב והתיישב לידי מביט בי במבט לא מבין.
"אני אלבש מה שתרצה"
אמרתי ורוני מהצד השני צחקה כמו חולת נפש.
דניאל חטף את הטלפון מידי באגרסיביות.
"תקשיב טוב אידיוט, אתה לא מתקשר אליה יותר, אם כן יש לך עסק איתי, שמעת? אם אני שומע שדיברת איתה אתה בן אדם מת!"
הוא אמר בתוקפנות לטלפון.
"רוני?"
דניאל שאל בשוק ועד אליי הגיעה צחוקה המתגלגל של רוני.
הוא ניתק את הטלפון וזרק אותו על המיטה.
"את עשית לי את זה בכוונה?"
הוא שאל עדיין לא מאמין וקם.
"דרשת את זה, קראת לאגרוף שלי שטיות וקראת לי חנונית,אז תכלס… זה הגיע לך"
ציינתי עובדה.
הוא התקרב אליי והניח את ידיו קצת אחריי צדדי גבי.
הוא רכן מעליי והניח את ברכיו על קצה המיטה.
"עשית את זה כדי שאני יקנא? ובגלל מה שאמרתי?"
הוא שאל ונשענתי אחורנית עד שפלג גופי העליון נפל המיטה והוא ממשיך לרכון מעליי.
"אתה רוצה שאני אחזור על זה?"
שאלתי בחיוך משועשע.
"לא אני חושב שהבנתי"
הוא אמר עד שנשכב מעליי וגופו היה צמוד לשלי ושום פער קטן הפריד ביננו.
"אז זאת אשמתי איך שהוא?"
הוא שאל עדיין באותו הטון.
"ברור שכן"
עניתי.
הוא גיחך והצמיד את שפתיו לשלי בעדינות.
קשרתי את ידיי סביב צווארו והוא הצמיד את גופו לשלי לא שאני חושבת שהיה מרחק קטן ביננו.
נשכתי את שפתו התחתונה והעברתי את לשוני עליה ולאחר מכן נישקתי אותה שוב.
דניאל נאנח וגרם לי לפלוט ציחקוק.
הוא נישק את לחיי ואת אפי נשיקות קטנות.
הוא ירד עם שפתיו אט אט עד לצווארי ונעצר על נקודה בו.
הוא נישק אותה בעדינות, ומצץ אותה עד כדי כאב ולאחר מכאן הפסיק, נישק אותה והעביר עליה את לשונו.
נאנחתי באושר וכרכתי את רגליי סביב מותנו עד שהרגשתי את הגוף הקשיח שהתנגש ברגליי מתקשח יותר.
הוא חזר לנשק את שפתיי.
"עשית לי היקי עכשיו או שדמייניתי?"
לחשתי בזמן שנישק את אוזני.
"אולי"
הוא מילמל בחיוך.
תפסתי את פניו ונישקתי את שפתיו בחוזקה, הרגשתי את הפתעתו והבלעתי חיוך.
עשיתי כמוהו ונישקתי את פניו נשיקות קטנות וירדתי אט אט אל צווארו.
הנחתי את שפתיי על נקודה בצווארו ונישקתי אותה בעדינות, ואז מצצתי אותה בעדינות שהפכה לאגריסיבית עד ששמעתי אותו נאנח בעונג, העברתי את לשוני ונישקתי את הנקודה שהפכה אדומה.
"גם את עשית לי היקי עכשיו?"
הוא לחש כשנישקתי את פניו.
"אתה התחלת"
עניתי.
"אז אני יתחיל כל הזמן"
הוא מילמל.
התנתקתי ממנו באיטיות והורדתי את רגליי שהיו כרוכות סביב מותנו באדיקות.
דחפתי אותו ממני בעדינות וקמתי במהרה לכיוון המראה.
"יש לך את זה ביותר בולט?"
שאלתי והבטתי בנקודה האדומה שהופיעה על צווארי.
"כן אבל לא חשבתי שתסכימי"
הוא צחק.
"אתה פשוט דפוק"
אמרתי וצחקתי.

"את שמחה"
טליה אמרה לי כשסיימנו.
"אני ודניאל חזרנו"
אמרתי לא יכולה להתאפק.
"יופי שנזכרת. את מתנהגת כאילו אין סימן של היקי על הצוואר שלך"
היא צחקה.
"זה ממש בולט?"
שטלתי במבוכה והתקדמתי אל תיקי.
"זה נראה כאילו צבא של בנים עשה לך היקי על אותו מקום"
היא אמרה ברצינות.
"מיומן הילד"
היא צחקה.
זה כבר לא היה מצחיק.