זאת אני עונה 2 פרק 11-לשקול מילים

הייתי בדרכי חזרה הביתה.
ראשי היה מלא במחשבות טורדניות.
"אלינור"
דניאל נעמד ממולי וחייך חצי חיוך.
"אני רוצה לדבר איתך…"
הוא אמר והתעסק באצבעותיו.
"תן לי לנחש, אתה אוהב אותי ואתה רוצה שאני יסלח לך?"
אמרתי ונאנחתי.
"אני באמת אוהב אותך ורוצה שתסלחי לי. כמה עוד פאקינג פעמים אני יצטרך לחזור על זה?? נמאס לי כבר, לא רוצה לא צריך! יש עוד מיליון בנות בעולם!"
הוא צעק בייאוש.
הוא הוציא משהו כסוף מכיסו וזרק אותו על המדרכה.
"תעשי עם זה מה שאת רוצה. לי אין מה לעשות עם זה"
הוא אמר בשקט מסתובב והולך משם.
הרמתי את הצמיד באיטיות, שמה אותו בכיס של הזקט שלי.
מחיתי את הדמעה שנפלה מעיניי והתקדמתי חזרה לביתי בצעדים איטיים.
אני שונאת אותו.
אני שונאת אותו.
אני שונאת אותו.
אני שונאת אותו.
אבל למה הלב שלי לא מאמין לזה?
הגעתי לחדרי, מוציאה את שני הצמידים מהכיס שלי.
"אני צריכה לשכוח"
לחשתי לעצמי וזרקתי את שני הצמידים מהחלון של הקומה שלישית של הבניין.
הרגשתי את הלב שלי נופל איתם ביחד.
ומתרסק איתם ביחד.
**
"קרה משהו?"
רוני שאלה אותי כשיצאנו החוצה.
"לא"
עניתי בקצרה והמשכתי ללכת.
"טוב אני חייבת לספר לך"
פלטתי.
"ידעתי! שפכי"
רוני אמרה לי והביטה בי בסקרנות.
ישבנו על ספסל בבית ספר כשאני מספרת לה את הכל.
"הוא… צודק. הוא מבקש ממך סליחה מיליון פעמים ואומר לך שהוא אוהב אותך שני מיליון פעמים ואת מזלזלת"
היא הסבירה.
"זה כבר לא משנה. הוא המשיך הלאה"
אמרתי.
הוא, המשיך הלאה, אבל מתי תורי?
"רק דיברנו"
מילמלתי כשדניאל עבר עם החברה החדשה שלו.
עיניו ננעצו בי כמו סכין חד.
"אז את באה?"
רוני אמרה וקטעה את קו מחשבותיי.
"מה? לאן?"
שאלתי מסובבת את ראשי אליה ומנסה להתרכז בדבריה.
"למשחק היום"
היא אמרה כמובן מאליו.
"דניאל יהיה שם אז לא"
אמרתי בתקיפות.
"בואי איתי לעודד את בן, ותראי לדניאל שהוא לא מפריע לך"
היא אמרה התחננה.
"בסדר"
אמרתי מרגישה את החרטה מחלחלת בי.
נקודת מבט דניאל:
"יש לכם חצי שעה עד המשחק,
בינתיים תעשו מתיחות ותתאמנו קצת בקליעה, במיוחד אתה דניאל, אתה לא מרוכז קצת בזמן האחרון.
קדימה"
הוא אמר והביט בי.
נאנחתי וקמתי מהספסל.
"תקשיב דניאל…"
בן נעמד לידי בזמן שמתחתי את שרירי הידיים.
"לא הייתי צריך לומר לך את זה אתמול ו…"
"ו אתה מבין שאני לא 'סמרטוט הומו'?"
קטעתי אותו וחיקיתי את מילותיו בזלזול.
"תראה אתה צודק סתם עבר עליי יום חרא, ומאז שדיברנו אתמול לא יכולתי להפסיק לחשוב על רוני"
הוא הודה ומתח את שרירי רגליו.
"בן, מניסיון, אם לא תראה לה שאתה אוהב אותה, תהיה שם תמיד בשבילה,ותעדיף אותה על פניי הכל…
אתה תאבד אותה, וזה יכאב לך כאילו נעצו לך סכין בלב.
ולא משנה כמה פעמים תבקש סליחה ותגיד שאתה מצטער ושאתה אוהב אותה, זה לא יעזור.
כי היא תלך. והיא תמצא מישהו אחר שיראה לה את כל זה. שיאהב אותה וידאג לה, לא כמו שאתה עשית"
אמרתי כשהוא היה קשוב למילותיי.
"אתה…צודק דניאל.
ואני מרגיש דפוק על זה…"
הוא אמר לאחר כמה שניות.
"בסדר אחי, פשוט תשקול מילים"
אמרתי מחייך חצי חיוך.