זאתי מהרחוב – פרק 8

״זואי חכי!״ היא צעקה מאחוריי
״מה?!״ הסתובבתי אליה,
״רציתי לשאול אם את רוצה לעשות איתי את העבודה״
שתקתי.
״אמ…. כן למה לא״
היא חייכה ״יופי! אז… תבואי אליי אחרי בית הספר ביום ראשון?״
הנהנתי אליה.
״אוקיי… ביי״
היא הלכה מהר בדיוק כמו שהגיע ואני נשארתי בלי להגיד…

ביררתי אצל ירין ומסתבר שקוראים לה רוני, והפרחה שהיא תמיד מסתובבת איתה קוראים לה דנה, הם חברות מאז הגן, ירין אמרה שגם רוני היא תמיד נגררת אחריה ושחבל, כי מגיע לה יותר, ומסתבר שעד לא מזמן הן רבו וכנראה שבגלל זה דנה לא באה היום.
״איך את יודעת את כל זה?״ שאלתי אותה מופתעת.
״רצים בתיכון הרבה שמועות…. שומעים אותה בין אם אתה רוצה ובין אם לא״
״אה…״
אני וירין קבענו מחר ללכת ביחד לבית הספר, זאת אומרת… ירין החליטה.

״רוני׳לה!״ רוני נכנסה לביתה ואבא שלה בירך אותה, הוא הרגע התיישב הרגע על הספרה והדליק את הטלוויזיה, הוא היה עדיין לבוש בחליפה האפורה שלו, אבא של רוני הוא איש עסקים שבדרך כלל לא הרבה בבית, לכן רוני נורא שמחה לראות אותו.
״אבא!״ היא צעקה בהתרגשות והתיישבה לידו ליד הספה.
״איך היה בבית הספר?״ שאל אבא שלה בזמן שפתח את החדשות.
״בסדר… אה ו, הזמנתי ילדה מהכיתה שלי תבוא אליי ביום ראשון אחרי בית הספר״
״למה?״ שאל אותה
״אנחנו צריכות לעשות עבודה לבית הספר, קוראים לה זואי היא נורא נחמדה״ היא אמרה בחיוך.
״יופי, אז אני כנראה אפגוש אותה כי אני בצהריים יהיה בבית״
הפעם היא פחות חייכה, לא בטוח שהוא ממש יאהב את זואי, את דנה הוא אף פעם לא פגש, אלא רק ראה בתמונות, ודנה היא חברה שלה מאז הגן.

אני וירין הלכנו לבית הספר, אמא שלי העירה אותי קצת לפני שמונה כשאמרה לי שמחכה לי מישהי מתולתלת בסלון, התלבשתי מהר וראיתי את ירין מסתכלת סביבה בוחנת את הבית שלי, בטח הבית שלה מרשים יותר ממנו…
״היי…״ אמרתי מבוישת והחזקתי את התיק החום שלי.
״בואי נלך״ היא אמרה לי ישר וקמה ״אנחנו נאחר״
יצאנו, מזל שבית הספר קרוב לבית שלי.
״את זוכרת שמחר המסיבה נכון?״
״איך אשכח..״ אמרתי בחוסר סבלנות, מאז אתמול היא שלחה לי כל חמש דקות אסמס בקשר למסיבה עד שהיא שלחה לי: ׳יש לך מזל שיש לי סוללה חלשה׳
למרות המרחק הקצר אנחנו איחרנו, למזלנו הטוב שני השיעורים הראשונים התבטלו בגלל שהמורה למטמתיקה לא בא, אז יכולנו לעשות מה שרצינו, אני נתתי לירין להעתיק את הסיכום שלי במדעים (שהתעצלה לא לעשות) ויצאנו החוצה, הזמן עבר והלכנו למזנון, מכיוון שהיה יום קר היום אז הגישו מרק, וגם עוגה שמסתבר שמגישים כל יום שישי.
״זה המרק הכי טעים שאכלתי בחיים שלי״ נאנחתי והנחתי את הראש שלי על ירין שישבה לצידי.
״את רוצה לטעום את שלי?״ אמר קול עוקצני מאחורי.
אני הרמתי את ראשי והתכוונתי להסתובב, אבל לפני שהספקתי נשפך עליי מרק חם מלמעלה.
צרחתי כמו משוגעת, זה רותח!!!!!!!!
הסתובבתי, מאחורי עמדה דנה עם חיוך מרוצה על הפנים ומאחוריה מלא תלמידים שרצו לתעד את המקרה. ״טעים לך?״ שאלה אותי.
״למה עשית את זה?!״ השתגעתי.
״כי את לקחת את חברה שלי״ היא התכוונה לרוני… הסתכלתי סביבי, רוני לא הייתה שם.
הסתכלתי לצידי, ירין חייכה אליי, חשבנו על אותו הדבר, הגיע הזמן להפרד מהעוגה שלנו…
ירין מעכה את העוגה שלה על הראש המחומצן של דנה ולי באותו הזמן היה את העונג למרוח לה על הפרצוף את העוגה הכל כך טעימה הזאת.
״מטומטמות!״ היא צרחה וקפצה תוך כדי כמו פקאצה, היא עמדה למעוך עליי את העוגה שלה, אבל לפני שהיא הספיקה הגיע עומרי והפריד בנינו. ״מה קורה כאן?!״
שתקנו.
תוך זמן קצר שלושתנו מצאנו את עצמנו מתנגבות בשירותים ומתנקות בשתיקה, בזמן שירין נתנה לי בגדים להחלפה דנה איפרה את עצמה מחדש בזמן שניגעלה מהעוגה שהייתה מונחת באופן כל כך… פיוטי על הראש שלה… כן, זה המילה שחיפשתי.
לבשתי את הבגדים שהיו במקרה לירין, איך ראו שהם היו שלה, לבשתי חולצה כחולה צמודה של ספורט ומכנסיים רחבים שחורים, היה נחמד לרקוד איתם אם היה לנו היום כיתת ריקוד.
השיעור הבא היה כיתת דרמה, אני וירין התיישבו אחת ליד השנייה, אנחנו נכנסנו יחד עם דנה שניסתה לעקוף אותנו והתיישבה בין סם לרוני,
רוני עברה ישר מקום.
״אוקיי תלמידים היום אנחנו נעשה תרגיל מיוחד…״
״מתי אנחנו לא עושים תרגיל מיוחד?״ אמר קול אחד וצחוקים התפרצו.
המורה החליקה את הצחוקים ״היום אנחנו נעשה ככה, כל אחד יקח חמש דקות לחשוב על דבר משמעותי במיוחד שקרה לו בחיים, אבל משהו באמץ משמעותי, והוא יספר אותם מול כולם, תתחילו בבקשה.״
ידעתי! ידעתי! ידעתי שזה יקרה! המורים המפגרים מנסים לדעת דברים עליי אז הם סוחטים את זה בתרגילים! אתם יודעים מה? בסדר! הם רוצים כל כך ריכולים? אני אתן להם…
התרגיל התחיל, יש כאלו שסיפרו על חיית המחמד שלהם שמתה, או על מחלה שהם או אחרים חלו, אבל הסיפור שהכי הצחיק אותי היה של דנה.
״פעם… כשעשיתי קניות…״ היא רעדה, ברור שהיא שיחקה את עצמה, אבל היה גם די ברור שהיא רצינית במילותיה. ״אני הלכתי כל כך הרבה… שהעקב של נעליי הפלטפורמה שלי שקניתי מפריז נשבר! זה היה פשוט נורא!״ זה היה כל כך מצחיק אבל אף אחד לא צחק, כנראה שאם אתה טמבל המקובלות מכסה על זה מספיק טוב, אבל אני וירין גיחכנו.
״אוקיי… כל הכבוד דנה… הסיפור שלך היה ממש… מרגש״
היא כחכה בגרונה והסתכלה עליי
״זואי, תורך״ אני קמתי לאט ועמדתי מול הכיתה, התחלתי לרעוד… הקול שלי לא היה יציב.
״אני..״ הסתכלתי שמאלה, בקצה הכיתה ישב אופיר, הוא חייך לעברי.
״אה… אני נולדתי בניו יורק במקור, אני גרתי עם אבא ואמא שלי בבית נחמד,
עד שיום אחד….״ הרגליים שלי רעדו, לקחתי נשימה עמוקה. ״יצאתי לטייל עם אבא שלי, הוא הבטיח באותו יום לקנות לי כלב, אנחנו הלכנו ברחוב ואז… אני לא זוכרת ממש הרבה אבל… שמעתי יריה, היה הרבה דם… לקחו את אבא שלי… אותי הביתה… ומאז לא ראיתי אותו״
שתיקה.
אף אחד לא הגיב, החלטתי להמשיך, היה לי טוב לפרוק את הכל סוף סוף.
״אחר כך אמא שלי הייתה במצב כלכלי ממש קשה, כי היא הייתה עקרת בית ואבא שלי הוא זה שפרנס אותנו, הייתה לנו שנה קשה, עד שאחות של אמא שלי התקשרה אלינו מישראל והציעה לאמא שלי לנהל את המכולת שלה בישראל כדי להתפרנס, היא נתנה לנו כרטיסים לכיוון אחד לישראל ואפילו בית ואמא שלי מנהלת את המכולת עד היום ואנחנו חיות עם מינימום כסף…״
גמרתי להגיד את כל מה שהיה לי, הילדים היו יותר בשוק מההתחלה.
הצלצול נשמע, כולם התחמקו מתגובה על הסיפור שלי, טוב נו, עדיף ככה.
ירין חיכתה לי מחוץ לכיתה, היא לפחות לא ברחה. התקדמתי לעברה עד שיד נשלחה על כתפי מאחורי, מה יש לכולם מלהבהיל אותי מאחורה?!
זו הייתה המורה לדרמה.
״רק שתדעי זואי שזה היה נורא אמיץ לעמוד מול כולם ולספר את זה..״
״כן כן… עכשיו את יכולה ללכת למורים לרכל עליי זה בסדר״ אמרתי בכעס
״סליחה?״ היא הייתה המומה.
״זה הרי ברור שאתם המורים תכננתם את התרגיל הזה כדי לגלות עליי עוד פרטים!״
״זואי, סליחה עם פגעתי בך אבל זה בכלל לא נכון, זה תרגיל שאני עושה מאז תחילת הלימוד שלי פה, זה תרגיל טוב להכיר אחד את השני ולנאום מול קהל״
״אה..״ אמרתי בשקט נבוכה.
״אל תדאגי זואי, אני לא אגיד כלום״ היא יצאה מהכיתה.
הלכתי אל ירין, היא חיבקה אותי חיבוק גדול
״את הגיבורה שלי״ היא אמרה בהכרזה.
״תפסיקי!״
״באמת שכן, את ילדה אמיצה זואי״
וואלה… אני אמיצה, שמעתי הרבה סיפורים על אנשים שאחרי מקרים כאלו נפלו ישר לקומה או התאבדו ודברים מוגזמים… אני לא אחת עם אגו גדול אבל וואלה…
אני אמיצה.