זאתי מהרחוב – פרק 7

״התקבלתי לאן?!״
״לכל שלושת הכיתות״ אמר עומרי מהצד השני של הטלפון.
״את צריכה להתגאות בעצמך, אבל חשוב שתזכרי ש…״ מה׳להתגאות בעצמך׳ כל מה שהוא אמר היה מעורפל… אבל התקבלתי!
עומרי נתן לי את המערכת שלי וגם את רשימת הציוד שאני צריכה לקנות ואפילו את מספר הלוקר שלי, איך התלהבתי, ישר קפצתי להתארגן.
היה לי את רוב הציוד בבית, למזלי היו רק כמה דברים קטנים שהייתי צריכה לקנות ושילמתי עליהם מהכסף שלי, לא כזה אכפת לי.
כבר מהיום למחרת אני קפצתי על הבוקר והלכתי לבית הספר, לא חשבתי אי פעם שאשמח כל כך להכנס לבית הספר.
רצתי לחפש את הלוקר שלי ובמשך שעות אני שברתי שיניים בלפתוח אותו, לבסוף הצלחתי, הללויה!
אני קישטתי אותו קצת, שמתי כל מיני מגנטים שאני אוהבת, סתם דיסקים, ותמונה של אבא שלי, מחשבות התחילו לרוץ בראשי על היום הראשון שלי כאן אבל לבסוף קול נמרץ קטע את מחשבותיי.
״תראו תראו…״ הפרצוף של הקול היה מוסתר על ידי הדלת של הלוקר שלי, אני סגרתי את הלוקר.
ירין!
״ירין!!! אני התקבלתי!״
״אני רואה!״ התחבקנו כמו חברות ותיקות והתחלנו לצרוח כמו משוגעות.
״לאיזה כיתות התקבלת?! תגידי לי בבקשה שאחד מהם הוא ריקוד!״
חייכתי, סוף סוף היה לי למי להשוויץ בהצלחתי.
״ברור שהתקבלתי לריקוד…. אה, וגם לדרמה… ולשירה״
לירין לקח כמה שניות ארוכות להבין למה אני מתכוונת ואז היא קפצה.
״את רצינית?! יואו המורים כנראה היו במצב רוח ממש טוב באותו היום!״
הנהנתי מרוצה מעצמי, נשמע הצלצול, אז אני וירין נכנסנו לסטודיו ריקוד, השיעור הראשון שלי כתלמידה בתיכון וולד.

״בקור טוב כיתה״ בירך אותנו ועוד כמה תלמידים עומרי בבואנו.
״לפני שנתמתח אני רק רוצה להגיד לכם שמעכשיו זואי תלמד פה איתנו, היא התקבלה!״
מחיאות כפיים נשמעו, והתלהבתי מאוד מהשמחה המשותפת של כולם.
״זואי, אם לא תביני משהו או תתקשי רק תגידי ואני אעזור לך״ הנהנתי אליו והתחלנו להתחמם.
השיעור הלך לי יפה מאוד סך הכל לפעם הראשונה, היו הרבה מושגים שלא הבנתי אבל לאט לאט קלטתי אותם במוח ועשיתי אותם לפי מה שאחרים עשו, למדתי הרבה בשיעור.
בסוף השיעור אני וירין התיישבנו והתחלנו להתארגן לשיעור מדעים, ובזמן שירין נתנה לי לשתות קצת מהמים שלה התקרב אלינו ילד, הוא נראה נחמד, יש לו עיניים ירקרקות ושיער שטני, נראה די טוב.
״זואי, מה דעתך לבוא למסיבה שאני מארגן?״ הוא הושיט לי כרטיס עם פרטים.
״מה זה?״ שאלתי… כנראה קצת בבוטות.
״כתוב פה כל הפרטים של המסיבה, איפה זה מתי זה ובאיזה שעה זה, כל הכיתה באה, כשרק עוד באת לפה התלבטתי אם להזמין אותך או לא אבל עכשיו שאת כבר רישמית לומדת פה… אז מה דעתך?״
״אממ…״ אני לא טיפוס של מסיבות, לפני שנה הייתי במועדון כלשהו בתל אביב עם חברה שלי והיינו צריכות לעשות לנו תעודות מזויפות כדי להכנס, בוא נגיד שלא היה לי הכי כיף שם….
״אני לא יודעת…״ הרהרתי.
״היא תבוא!״ קראה ירין במקומי וכל התלתלים שלה קפצו בזריזות.
״אני שמח, ביי זואי, ביי ירין״ הוא נפנף לי ולירין הוא קרץ והלך (מטריד).

בשיעור מדעים אני וירין ישבנו אחת ליד השני, רציתי לדבר איתה אבל ידעתי שאם יתפסו אותנו מדברות הלך עליי, אז שלחתי לה פתק.
׳מי זה הילד הזה? למה ענית לי במקומי? ולמה הוא קרץ לך?!׳
השתגעתי מסקרנות.
ירין כתבה לי במהירות והחזירה לי את הפתק.
׳קודם כל קוראים לו אופיר, דבר שני הוא בערך הילד הכי מקובל בבית הספר והוא גם ממש נחמד, אני מכירה אותו בערך מהגן, הוא עושה מסיבה פעם בשנה בבית שלו כל פעם שההורים שלו בחו״ל והמסיבות שלו הם הכי שוות! המסיבה היא לרקדנים בלבד וזה מסיבה ממש מיוחדת ואני בחיים לא הייתי נותנת לך לפספס מסיבה כזאת! גם אם את גוססת את באה איתי לשם׳.
׳והקריצה?׳ שאלתי אותה בסקרנות ושלחתי.
וואו היא כותבת מהר….
׳מאז הפעם הראשונה שהוא ראה אותך נבחנת הוא התלבט אם להזמין אותך או לא, וכשהוא ראה שיש בנינו קירבה אז הוא ביקש ממני שאם את תתקבלי שאשתכנע אותך לבוא למסיבה, יש לי תחושה שהוא שם עלייך׳ היא כתבה והוסיפה סמיילי קורץ.
לא עניתי לה, הייתי קצת בשוק, לא ידעתי ממש איך להגיב…
׳את חיה?׳ כתבה לי ירין בפתק חדש.
׳חיה כן, נושמת לא בטוח…׳
המורה למדעים התעקב כל השיעור על למצוא מה אנחנו אמורים ללמוד בספר ואני בינתיים שקעתי במחשבות על אופיר, הוא די חמוד אבל אין לי ממש ראש לדברים כאלו… אני ממש לא כזאת שמפלרטטת עם בנים.. עכשיו אני לא בטוחה שבא לי ללכת למסיבה הזאת.
בסוף השיעור המורה נתן לנו רק חמש עמודי קריאה ולסכם בקצרה את מה שהיה כתוב שם, בסדר מבחינתי, אני רשמתי את זה ביומן שלי ויצאתי מהר מהכיתה לפני שירין תאמר לי משהו.
אני ישבתי במזנון עם מנה חדשה שהגישו היום שנקראת ׳הפתעה׳ זה בהחלט נראה כמו הפתעה…. אם ההפתעה היא עב״ם, אז לקחתי תפוח ליד ואת העב״ם השארתי בצד, קראתי את העמודים שהמורה למדעים נתן לנו לקרוא… הייתי כבר באמצע העמוד הרביעי עד שירין התיישבה לידי וסגרה את הספר שלי.
״היי!״ צעקתי עליה בכעס, הפעם הראשונה שאני מנסה להיות תלמידה טובה ואני עדיין לא בסדר!
״נו תקשיבי שנייה המסיבה חשובה יותר מכמה עמודים במדעים…״
״אני בספק, עומרי אמר לי שאם לא אקבל ציונים טובים מספיק אני אטוס מבית הספר כמו טיל״
אתם רואים? בסוף כן הקשבתי לו עד הסוף, חלקית…
״טוב בסדר לא משנה, תסיימי לקרוא אחר כך, עכשיו את חייבת להבטיח לי שאת תבואי איתי… ׳בקשה זואי נו בחייאת!״ היא אמרה בטון מצחיק ואחזה חזק זרוע של היד שלי.
״טוב טוב בסדר אני אבוא… אבל בתנאי שתבטיחי לי שאת תהיי איתי שם כל הזמן!״
היא הנהנה במהירות ״עשינו עסק!״
השתררה שתיקה.
״יש לכמה ללבוש למסיבה?״
חשבתי לרגע ״לא נראה לי… אני אף פעם לא הלכתי למסיבות כאלו״
״אם את רוצה אני אשאיל לך״
״אוקיי אמרתי בפשטות והתחלתי לפתוח את הספר לאט.
״תזכרי שהמסיבה היא ביום שבת בשעה עשר! אני אבוא אלייך קצת מוקדם יותר כדי שנתארגן ביחד בסדר?״ היא אמרה והתחילה ללעוס מהעב״ם שלי, שלפי המבט שלה העב״ם לא ממש טעים.
״בסדר… עכשיו אני א-ח-ז-ו-ר ל-ק-ר-ו-א״ אמרתי לאט וברגע שפתחתי את הספר היה צלצול.
ירין צחקה בקול גבוה ״יש לך מזל שזה הצלצול להפסקה״ היא אמרה והלכה.
סיימתי לקרוא את העמודים הדרושים בדיוק בזמן וגם סיימתי את הסיכום, אחרי זה היה לי שיעור שירה.

״שלום לכולם״ אמרה נעמה והסתכלה עליי בחיוך, חייכתי אליה קצת בחזרה.
״היום אני רוצה שנעבוד על השיר שלנו לתחרות ונתמקם לפי איך שעומרי הראה לנו בפעם הקודמת, את הכיאוגרפיה נעשה מחר״ נעמה בנוסף הסבירה לי באופן אישי שהתחרות היא תחרות בית ספרית ואנחנו מייצגים את תיכון וולד, ואנחנו נשיר את השיר ״זהב שחור״ שמעתי פעם על הזמר שביצע את השיר הזה אבל אני לא יודעת עליו כלום, נעמה נתנה לי דף עם המילים כדי שאוכל להתאמן עם כולם.
הסתכלתי מסביבי, סם הטמבל עמד מאחוריי, הילדה השקטה עמדה לידי, ובנינו היה מקום ריק,
הפרחה חסרה.
החזרות הלכו מעולה ואני הצלחתי לשיר את השיר יחסית טוב… יחסית, כן?
״בסדר, לסיכום אני רוצה לתת לכם שיעורי בית, אתם צריכים להתחלק לזוגות ולבצע שיר, שיר שאתם חושבים שמאפיין את שניכם יחד, בתור מחנה משותף, יש לכם עד יום שישי הבא״
הצלצול נשמע וזה היה הזמן לשיעור אנגלית, כשהתחלתי לאסוף את הדברים שלי ולצאת מהכיתה ראיתי מזווית עיניי שהילדה השקטה מהגינה מתחילה ללכת אחריי, היא עוקבת אחרי!
run Zoe run! run like the winde