זאתי מהרחוב – פרק 6

טוב בפרק הזה אני לא אתמקד בזואי אלא בדמויות המשנה, תאמינו לי שאלו קטעים חשובים אז תשארו איתנו! (תמיד רציתי להגיד את זה)
—————————–
״תגידי לי מה את עושה?!״ דנה צעקה עליי כשיצאנו מהשיעור ,
כל הדרך חזרה הביתה היא החזיקה לי את היד כל כך חזק שחשבתי שהיא עומדת לשבור לי אותו.
״סליחה שאני מפרגנת לה, את לא חושבת שהיא שרה יפה?״
״לא אני לא חושבת שהיא שרה יפה! אני חושבת שאת ממש לא מבינה איך דברים הולכים בבית הספר הזה…״
״לא! את לא מבינה איך דברים הולכים בבית הספר הזה!״ אני צעקתי עליה ושחררתי את היד שלי
״לא רק ילדים עשירים כמונו מתקבלים לבית הספר! אלא גם אנשים עם כישרון! כמו של זואי! ולא את זאתי שתחליט עם זואי תתקבל או לא אלא רק המנהלת!״
דנה עמדה מולי המומה ״זואי יותר חשובה לך ממני נכון…?״
״אוף איתך דנה! רק בגלל שפרגנתי לילדה ששרה יפה שזו לא את את עושה עניין גדול!״
״את מפרגנת לילדה המלוכלכת הזאת?!״ צעקה דנה בזעזוע.
״כן לילדה המלוכלכת הזאת!״
השתתקנו.
״טוב אז… אז… את לא חברה שלי יותר!״
״נו באמת דנה…״ כמה דרמות היא יכולה לעשות ביום אחד… לא שהיא אף פעם לא עשתה דרמות כאלו, לכן אני לא כל כך מתרגשת.
״לא! אני רצינית הפעם! אם את מעדיפה לפרגן לילדת הרחוב הזאת במקום לפרגן לי אני גמרתי איתך!״ היא צעקה עליי כמו היא צועקת על בחורים שהיא נפרדת מהם.
״את לא כל כך מבינה מה קורה פה נכון? את עושה דרמה מסתם, זה שאת החברה הכי טובה שלי זה לא אומר שאני לא יכולה לפרגן לאחרים״
״זה לא זה!״ היא ביטלה את דבריי ״הקטע הוא שאת מפרגנת לילדה שאני שונאת שצעקה עליי באמצע הרחוב״ עם זה לא יכולתי כל כך להתווכח….
״תראי דנה, אנשים מידי פעם רבים, זה לא אומר שאי אפשר לפרגן להם, את שונאת אותה רק בגלל ריב אחד דנה? נו באמת, את יותר שווה מזה״
היא לא ענתה לי.
״דנה…?״ היא לא הגיבה.
״ביי רוני..:״ היא אמרה בקול חלוש והלכה לבד הביתה.

אספת המורים הייתה נרגשת כולה, יכול להיות שמישהי חדשה תצטרף לבית הספר!
האספה התנהלה בהתחלה רגיל, המורים דיווחו על ילדים שלא הכינו שיעורים, כאלו שאיחרו, על שיעורי הבית שנתנו, היועצת סיפרה על ילדים מגוונים, חשבו ודנו ולבסוף רוב המורים הלכו ונשארו שם רק חמש מורים, עומרי, נעמה, נועם ודניה (המורה למשחק) וכמובן המנהלת היקרה.
״אוקיי, עכשיו, אני מבקשת מכל אחד לתת לי דיווח איך זואי הייתה בשיעור של כל אחד מכם ויחד נחליט אם היא מתקבלת או לא״
המורים החליפו יחד מבטים מחייכים ״מבחינתינו היא מתקבלת״ אמר עומרי בשם כולם.
״מה זאת אומרת? כבר החלטתם?״ המנהלת לא חיבבה כל כך את זואי, העוקצנות שלה לא התאימה למנהלת והיא ידעה שאם היא תתקבל יהיה לה הרבה עבודה עם הזואי הזאת.
״תראי… בשיעור דרמה היא הייתה פשוט מדהימה, אני נתתי לה מונולוג עצוב והיא הפכה אותו לקטע ממש מצחיק והיא גם הפגינה ביטחון רב על הבמה…״ אמרה דניה וסגרה את הקלסר עם הדברים שהיא כתבה על זואי.
״ובשיעור ריקוד היא רקדה פשוט נפלא! הבעיה היחיד היא שהיא לא מכירה מושגים ועל זה הייתי רוצה לעבוד איתה״ אמר עומרי למנהלת וחייך מרוצה לעצמו,
״ובשיעור שירה היא שרה פשוט מקסים! יש לה קול ממש נעים והדבר היחיד שהפריע לי הוא שהיא שרה בעיניים סגורות, אפשר לחזור על זה״ אמר נועם והחליף מבטים עם נעמה.
״טוב טוב בסדר בסדר הבנתי אתם רוצים שהיא תתקבל, אבל מה עם הציונים? צריכים להיות לה ציונים טובים כדי להתקבל, והיא כמעט ואף פעם לא למדה!״ אמרה המנהלת מזועזעת.
״אל תשכחי שאנחנו בית ספר, התלמידים לומדים פה, התחלנו את הלימודים עד לא מזמן ואני בטוח שהיא תשתלב יפה מאוד״ אמר עומרי ללא כל ספק.
״בסדר בסדר היא התקבלה, עכשיו זה לשיקולכם לאיזה כיתה היא תכנס, תזכרו שאפשר רק שניים.״
המנהלת שמחה שזה כבר לא באחריותה, זה היה הקרב של המורים, הבעיה שזה היה יוותר קשה, אני בדרך! כלל התלמידים בחרו בעצמם שני מקצועות שהם הכי אוהבים ונבחנו עליהם, אבל זואי הייתה מוכשרת ותפסה את העין של כל אחד ואחד של המורים.
אחרי הרבה שעות של וויכוחים ומריבות מתורבתות (עד כמה שהם יכולות להיות מתורבתות), המורים החליטו לאיזה כיתות זואי התקבלה.