זאתי מהרחוב – פרק 5

אמא שלי היום בבוקר דחפה אותי מהמיטה שלי בהתרגשות, וכשאני אומרת שהיא דחפה אני מדברת בלשון המעטה, אתמול כשחזרתי הביתה מהראיון שלי כעבור כמה שעות המנהלת התקשרה לאמא שלי, לא חשבתי שבכלל יתקשרו!
אני ניסיתי היום להתלבש יותר יפה מבדרך כלל, אני לבשתי מכנסיים נוחים יותר לריקוד, סגולים נדמה לי… לבשתי חולצה שחורה נופלת כזאת שמראה את הכתף, השאלתי אותה מחברה שלי שהכרתי לפני שנה (ועקבותיה נעלמו), נעלתי נעליי נייק לבנות חדשות-משומשות שהיו של בת דודה שלי ועכשיו הם קטנות עליה, וגם חבשתי את הכובע גרב האהוב עליי, לא היה לי ספק לרגע שזה יהיה יום עמוס.
לא היה לי הרבה זמן לכן חטפתי משהו לארוחת בוקר והלכתי "ביי אמא!" קראתי בקולי קולות ורצתי החוצה, אני החזקתי את הכובע שלי ואת התיק החום שלי והתחלתי לרוץ כמו משוגעת, גם כי היו עוד כמה דקות לפני צלצול וגם כי.. טוב, כולי התרגשתי מאוד והרגשתי נורא קופצנית והייתי צריכה להוציא את זה איכשהו, מה לעשות, אי אפשר לשמור דברים בבטן לאורך זמן. עד מהרה אני הפסקתי לרוץ וקלטתי שאני עומדת באמצע בית הספר, אנשים הסתכלו עליי כאילו באתי מחלל החיצון ואני פתאום הרגשתי קטנה יותר ויותר… אני חיפשתי בעיניי את עומרי אבל הוא לא נראה באופק. החלטתי לגשת למשרד המנהלת, זה המקום היחיד שאני מכירה בתיכון הענק הזה.
כשנכנסתי למשרד המנהלת הבנתי שזה לא רק חדר עם הרים של ניירות, זה גם חדר מורים, היו שם משהו בין עשרה לחמש עשרה מורים… כשהייתי בערך בת שתיים עשרה ועוד הייתי בבית הספר אהבתי להסתכל על מורים שאני לא מכירה בהפסקות ולנחש מה הם מלמדים, אז בואו נראה… זה עם המשקפיים העגולות הוא מורה למתמטיקה, זה שיושב לידו עם טרנינג ומשרוקית הוא המורה לספורט, זה עם הפפיון הוא המורה לגאוגרפיה או… איך שלא מבטאים את זה ו… הנה עומרי!
פתאום קלטתי שאני עומדת באמצע חדר המורים ובוהה בכולם, איזה פאדיחות…
"אה היי…"
ראיתי בזווית עיניי את מיה המנהלת, "היי מיה!" קראתי לעברה,
המנהלת קמה לעברי בחיוך וצעדה לעברי "זה המנהלת בשבילך, ומה שלומך הבוקר עדי?"
"זה זואי בשבילך" החזרתי לה "אני בסדר גמור, מתי אני אתחיל ללמוד?"
המנהלת הסתכלה עליי עם החיוך המטופש הזה שאומר: את-ילדה-קטנה-שלא-מבינה-כלום.
"להזכירך זה לא יום הלימודים הראשון שלך פה, הוא רק ניסיוני, היום את תעברי כמה מבחנים ואחרי יום הלמודים אנו נחליט לבסוף אם את תלמדי פה ואם כן אז אילו מקצועות, השיעור הראשון שלך יהיה בכיתה של עומרי ואת תמשיכי את היום עם אותה כיתה, מובן?" הנהנתי אליה, עם פירוט כזה מפורט איך אפשר שלא להבין? הצלצול נשמע ברקע וכל המורים התחילו לקום ולצאת מחדר המורים כדי להיכנס לכיתה שבו הם ילמדו, המנהלת חזרה למקומה ועומרי ניגש אליי, "בואי נכנס לכיתה ביחד" הוא הציע לי והתחלנו ללכת במסדרון. רגע לפני שהוא פתח את הדלת הרגשתי צורך להתחבא במקום כלשהו אז התחלתי לתכנן עם הרגליים שלי דרך מילוט עד שבסוף הם התעוותו לי ומעדתי, הדלת נפתחה והצלחתי להתיישר רגע לפני שנכנסתי עם עומרי.
כשנכנסתי ראיתי בערך עשרים ילדים מתמתחים, הם נראו דומים לי, לא בבגדים מהודרים כמו של כולם, הם אפילו לא בהו בי כאילו אני משוגעת, הם חייכו אליי, חייכו אליי!
"תלמידים אני רוצה שתכירו את זואי, היא תהיה כאן היום לשיעור נסיוני, אני מבקש שמי שהולך לאחר מכן לשיעור דרמה שילווה אותה כי היא לא כל כך מכירה את המקום, מי מתנדב?"
ידיים רבות הורמו, כל כך שמחתי!
"ירין, תקחי אותה אחרי זה לשיעור משחק בסדר?" ירין הנהנה, היא עמדה בשורה הראשונה, היא הייתה מתולתלת, כהה טיפה בגוון העור, והיא לבשה חולצת בטן אדומה ומכנסיים שחורות, היא מצאה חן בעיניי.
התחלנו להתחמם ואני הרגשתי ממש נחמד עם כולם, עד שעומרי אמר לי לגשת אליו ולרקוד מול כולם ואז הלב שלי נפל לתחתונים…
"קדימה זואי אין ממה להתבייש, אני אשים מוזיקה ואת תעשי אימפרוביזציה בסדר?"
"בסדר, רק… מה זה אימפרוביזציה?" גל של צחוק עבר בכיתה, למרות שלא ידעתי מה זה אומר ציפיתי לזה,לא נעלבתי, אני צחקתי אפילו יחד איתם.
"אימפרוביזציה זה אלתור, את מוכנה זואי?" הנהנתי לעברו, הוא הפעיל את המוזיקה, אין לי מושג איזה שיר הוא שם אבל אני אהבתי אותו מאוד, פתאום שחתי שצופים בי, נהנתי כל כך לרקוד שזה לא היה אכפת לי! זה היה כיף כל כך ומשחרר כל כך, כשהמוזיקה נגמרה, ראיתי שהיו ילדים שהחליפו עם חבריהם לחשושים והיו כאלה שחיכו לעברי ומחאו כפיים, מה לעשות, אחד מהדברים שלמדתי בדרך הקשה הוא שלא כולם יאהבו אותי.
הצלצול נשמע וירין ניגשה אליי "את באה זואי?" אני חייכתי ואמרתי להתראות לעומרי.
"את היית ממש טובה" אמרה לי ירין בהתרגשות.
"את חושבת?" הייתי ממש שמחה בלב, יכולתי לרחף באוויר מרוב התרגשות.
"כן, אני מקווה שאת תלמדי פה, את למדת פעם ריקוד?"
קימטתי את מצחי "לא ממש… אני תמיד מסתובבת ברחובות ויש שם המון כאלו שרוקדים והם לימדו אותי טיפה"
ירין חייכה לעברי "מסתבר שקורס מזורז היה מספיק בשבילך, אני לא רוקדת הכי טוב.."
"אבל את גמישה מאוד! ראיתי כשהתמתחנו, זה חלק חשוב, אני גם בטוחה שאת רוקדת טוב ואת סתם מצטנעת" ירין חייכה וחשפה שיניים לבנות ומושלמות, נכנסנו שתינו לכיתת משחק, כיתה נחמדה…
כשהסתכלתי על כל התלמידים, שני פרצופים היו מוכרים לי… אלו שתי הבנות הפרחות האלו מהגינה! ניסיתי לא ליצור איתם קשר עין, הלכתי אל המורה למשחק, היא נראית נורא נחמדה.
"כולם, אני אבקש את צומת לבכם, זאת זואי, והיא חדשה פה בבית הספר, היא היום תעשה מבחנים לכיתה, אוקיי זואי, אני אתן לך קטע, ואת תצטרכי לשחק אותו, כמו בהצגה, את היית פעם בהצגה?" איזו שאלה מטופשת זו! ברור שהייתי בהצגה! כשהייתי בת שלוש….
"אמ.. כן"
המורה הרשתה לי להתחיל ואני עברתי על הקטע, הקטע נראה לי נחמד ומשעשע, אני חושבת שאוכל לעשות אותו מצחיק.
"אה ועוד משהו, יש פה המון תלבושות אביזרים ותחפושות שתוכלי להשתמש בהם"
הסתכלתי הצידה, אני גררתי אל המקום שבו עמדתי מראה עגולה גדולה, וגם אני שמתי על צווארי צעיף נוצות וורוד, רק כדי שזה יהיה מצחיק.
לפני שהתחלתי ניסיתי להיזכר בכל מיני דברים שינסו לעזור לי בקטע… יש לי! כשהייתי בת אחת עשרה אמרו לי שכשנואמים או מקריאים משהו חייבים תמיד להסתכל ישר ואסור להסתכל על הרצפה, וצריך לדבר חזק! אוקיי זואי תזכרי… להסתכל תמיד למעלה ולדבר חזק…

"הו מראה תעשי אותי יפה!" דיברתי בדרמטיות והסתכלתי על המראה.
"מדוע אינני יפה כמו כולם?!" הנחתי את ידי על הצעיף הורוד והסתכלתי למעלה.
"הו מדוע אינך יכול לעשות אותי יפה?! אני רוצה שיער חלק וארוך! כדי לעשות צמות!"
שיחקתי עם השיער וחייכתי באופן טיפשי אל הקהל.
"אני רוצה להיות גבוהה כדי לדבר עם כולם בגובה עיניים! הו למה?! למה אינך יכול?!"
דפקתי את הראש שלי בקיר שלוש פעמים ועצרתי.
זה יספיק… חשבתי לעצמי בגיחוך בלב.

כולם התפקעו מצחוק ומחאו כפיים, זה היה כיף!
החזרתי את המראה למקומה וזרקתי את הצעיף עם שאר האביזרים.
"זה היה יפה מאוד! תודה רבה זואי את יכולה לשבת במקום" ירין חייכה אליי וסימנה לי שהייתי מעולה והזמינה אותי לשבת לידה.
בצלצול ירין הובילה אותי למזנון,
"יוווו יש פה המבורגר! כמה זמן לא אכלתי המבורגר" אני אמרתי בהתרגשות לדין ולקחתי לי המבורגר וחתיכת עוגה.
"את רצינית?! לא אכלת המבורגר בחיים שלך?!"
התכווצתי "לא אמרתי 'בחיים שלי' אמרתי ש'הרבה זמן לא אכלתי המבורגר'…"
אני וירין התיישבנו והיא סיפרה לי על שיעור מוזיקה ואמרה שהיא מתנצלת אבל היא לא לומדת בשיעור שירה לכן היא תסדר את זה שאחיה התאום יקח אותי לשיעור שירה, הוא למד איתנו ריקוד.
בזווית עיניי ראיתי שקצת מאחורי ישבו שתי הפרחות מהגינה והן הסתכלו עליי וריכלו עליי,
תאמינו לי שאם לא הייתי יושבת ליד ירין כבר מזמן הן היו יושבות ובוכות בחדר האחות עם פנס בעין, אחת לכל אחת אישית ממני.
"תראו תראו, יש ילדה חדשה בתיכון וולד" הסתכלתי מעליי, זה היה איזשהו ילד, הדבר היחיד שקלטתי ממנו זה מעיל עור שחור, שבמקרה יש לי גם כזה אבל את שלי אני מכבסת מידי פעם.
"את עדיין מחפשת מישהו שיהפוך אותך ליפה או שאת תמשיכי לדבר למראה?"
הוא בטח היה בכיתת דרמה.
"אתה טמבל" אמרתי והמשכתי לאכול.
"לא אני לא טמבל, אני סיימון"
ירין פלטה צחקוק "הוא לא סיימון הוא סם, הוא סתם המציא לעצמו את השם הזה"
סם גלגל עיניים "אבל אתן חיבות להודות שיותר יפה לי השם סיימון"
אני פלטתי צחוק כזה גדול שנראה לי שהעפתי את ירין מהשולחן "אתה פשוט מטומטם אתה יודע? אני מעדיפה את השם סם"
"סיימון" הוא אמר לי בהתגרות
"סם"
"סיימון"
"סם"
"סיימון"
"סם!"
"סם" הוא אמר בתקווה שאני אפול בפח הישן הזה…
"אתה סוף סוף מסכים איתי…" אמרתי ונתתי ביס להמבורגר שלי.
סם הזעיף פנים "אני מבין למה המורה לדרמה בחרה לך את הקטע שעשית"
"מי כמוך יודע מה זה לעמוד מול המראה ולבכות"
לפני שסם הספיק להגיב הצלצול נשמע ואני ברחתי ממנו עם ירין.
שאר השיעורים היו רגילים, מתמטיקה, אנגלית ודברים כאלו… המורים וויתרו לי מכיוון שלא היו לי חוברות לרשום את מה שהם אמרו אבל הם ביקשו ממני להקשיב, לכן בזמן כל השיעורים אני העמדתי פני מקשיבה ובהיתי.
בסוף שיעור אנגלית, שאני הכרחתי את עצמי להקשיב לכללים הדקדוקיים באנגלית כי לא למדתי את זה וגם אם אני שולטת באנגלית זה לא אומר שאני טובה בדקדוק… בכל מקרה אחרי השיעור ירין הכירה לי את אחיה התאום, יותם, והוא ליווה אותי לשיעור שירה.
כשנכנסתי לשיעור שירה שלושת הפרצופים הראשונים שראיתי היו של סם ושתי הפרחות מהגינה, הם דיברו… אויש בטח עליי.
הטמבלים מתאחדים!
כבר דמינתי לעצמי את האיחוד המרגש של האחים שנפרדו בלידה על מנת למנוע טמטום שיחריב את העולם אבל יום אחד הם נפגשו… וקאבום!!! כל העולם נחרב על ידם.
"אהמ אהמ.." אני עמדתי בכניסת החדר והפרעתי לשירה להיכנס
"אוי אני מצטערת!" אני זזתי ונתתי למורה להיכנס.
בתיכון וולד יש שני מורים למוזיקה, הם זוג פחות או יותר, נעמה ונועם, מידי פעם הם מחליפים כיתות, הפעם נועם לימד את הכיתה.
"את בטח זואי, שמעתי עלייך הרבה מעומרי" החיוך שלו הפחיד אותי, הוא יודע על מה שעשיתי למכונית של עומרי…?
"אוקיי כיתה, רובכם בטח כבר הכירו את זואי, זואי את מוכנה למבחן שלך בשירה?"
הנהנתי בביטחון, כבר התכוננתי להראות מה זה לשלישיה המטומטמת, לא אתן להם להחריב את העולם!
"אוקיי, את מכירה שיר ישראלי?"
והנה הביטחון יורד לו…
"אמ… לא.." גל של צחוק עבר בכיתה, והפעם לא צחוק נחמד כמו בשיעור ריקוד, אלא צחוק דוקרני ומגעיל שרוצה לבלוע אותך מבושה, שמעתי הרבה צחוק כזה בחיי…
המורה הרגיע את הרוחות "את מכירה שירים באנגלית?"
פתאום אני תפסתי שהשירים היחידים שאני מכירה באנגלית הם השירים של הביטלס ושל מייקל ג'קסון… זה השירים שאבא שלי הכי אהב… לפני ש… טוב נו אני עוד לא אגיד.
(כיף להשאיר אתכם במתח מוחחעחעחע).
"אמ…" אני כבר שקלתי להגיד לא ולברוח… בין כה וכה לאף אחד לא יהיה אכפת.
"כן היא מכירה! אני ראיתי אותה לא מזמן מנגנת ושרה ברחוב! היא שרה יפה!"
זו הייתה אחת מהפרחות מהגינה! בהתחלה נורא כעסתי עליה, איזה זכות יש לה להגיד שאני שרתי ברחוב?! אבל רגע… היא אמרה שאני שרה יפה? פתאום הלב שלי התרכך, זאת לא הייתה זאתי שהתנפלה עליי, זאת הייתה השנייה שישבה בשקט על הספסל בזמן שהפרחה ירדה עליי…
"אם כך, מה תרצי לשיר זואי?"
חשבתי לרגע, "אני אשיר את… yesterday"
זה שיר יפה של הביטלס, אני אוהבת אותו.

Yesterday, all my troubles seemed so far away
Now it look as though they're here to stay
Oh, I believe in yesterday

Suddenly, I'm not half the man I used to be
There's a shadow hanging over me
oh, yesterday came suddenly

Why she had to go I don't know, she wouldn't say
I said something wrong, now I long for yesterday

Yesterday, love was such an easy game to play
Now I need a place to hide away
oh, I believe in yesterday

Why she had to go I don't know, she wouldn't say
I said something wrong, now I long for yesterday

Yesterday, love was such an easy game to play
Now I need a place to hide away
oh, I believe in yesterday, Mmmmmm….

פתאום הבנתי שהשיר נגמר ואין לי עוד מילים לשיר, אני פתחתי עיניים וגיליתי המון חיוכים מופנית אליי ומוחאים כפיים, אפילו זאתי השקטה מהגינה, טוב… חוץ מסם הדביל שהדבר היחיד שהיה נאה לו זה לשלוח אליי חיוך ציני וזאתי שהתנפלה עליי לא הסתכלה עליי בכלל.
יש לי מין הרגל כזה לשיר בעיניים סגורות… אני צריכה לעבוד על זה אבל בכל מקרה זה מכניס אותי יותר לריכוז, ברחוב אני מתאמצת לשיר עם עיניים פתוחות כדי להסתכל על האקורדים שאני מנגנת בגיטרה שלי…
"את שרת נהדר" המורה אמר לי וחייך אליי, יש לו חיוך נחמד…
הצלצול נשמע וכל התלמידים התחילו להתפנות. יותם, אח של ירין ניגש אליי כדי לומר שהלימודים נגמרו ואני יכולה ללכת כבר הביתה והוא הבטיח לי שכשהוא יפגש עם אחותו הוא יספר לה כמה מדהים אני שרה. נפרדתי ממנו ולקחתי את התיק שלי, קלטתי שהילדה השקטה הזאתי מהגינה התחילה ללכת לעברי אבל הפרחה שצעקה עליי עצרה אותה ומשכה אותה מהכיתה, במקום זה סם בא אליי.
"את שרת יפה יחסית למכוערת"
"לא גמרנו עם השיחה הזאת?" שאלתי אותו בחוסר סבלנות.
"אני עוד לא ממש" הוא חייך אליי, אוף איזה חיוך מעצבן
"מה אתה רוצה ממני תגיד? אגרוף? כי אני יכולה לסדר לך אחת" כן כן אנשים, איתי לא מתעסקים!
המורה עצר אותנו "אוקיי לפני שאתם הולכים פה מכות אני רק רוצה להגיד לך זואי, שאת היית נהדרת והיום בישיבה של המורים אנחנו נדון אם לקבל אותך לבית ספר, ואתה סם, צריך לדעת לפרגן"
"קוראים לי סיימון!"
"זה ממש לא יפה שאתה מתכחש לשם שנתנה לך אמך" אמרתי לו וניסיתי לסגור את השיחה הזאת כמה שיותר מהר, נפנפתי לו לשלום ויצאתי מהכיתה, אני השארתי אותו חיוור וחסר מילים…
יכול להיות שנגעתי לו בנקודה רגישה?