זאתי מהרחוב – פרק 4

אמא של זואי העירה אותה מוקדם בבוקר, יותר מוקדם מבדרך כלל.
״צריך לקנות לך שעון מעורר..״ אמרה לעצמה מג.
זואי קמה בבת אחת ופיהקה ״אל תבני על זה שאני אתקבל אמא״
״אל תדברי שטויות, את ממש מוכשרת״
״אני לא מדברת על זה אמא״ זואי ביטלה את דבריה ״אני מדברת על זה שכשיראו מי אני אז ישר יסלקו אותי מבית הספר״
מג השתתקה.
״אולי תרצי ללבוש משהו יותר יפה להיום? רק כדי לעשות רושם ראשוני״
״את זאתי שאומרת שהבגד לא עושה את האדם, אני מעדיפה ללכת רגיל״
זואי לא הייתה רגילה לקום בשעה שכזאת, היא הייתה רגילה לקום בערך בעשר או תשע בזמן שאמא שלה עובדת במכולת ואז היא יכולה לעשות מה שבא לה, אבל בפעם הראשונה מזה הרבה שנים זואי אכלה עם אמא שלה ארוחת בוקר, מג לא אמרה לבת שלה כלום על כך כי היא ידעה שאם תגיד זואי תעשה לה בכוונה ותקום מהשולחן, אבל היא ממש שמחה לאכול איתה ארוחת בוקר.
רבע שעה לפני שמונה זואי התחילה ללכת אל תיכון וולד, מהצד השני של הרחוב היא ראתה את עומרי הולך ברגל לכיוונה.
״שלום זואי!״
״אני רואה שמצאת תחליף לאוטו שלך…״
עומרי קיווה לשמוע התנצלות בקשר לאוטו שלו אבל זה לא כל כך קרה… ״כן טוב, עד שהמכונית שלי תחזור מהתיקון אני אצטרך ללכת ברגל״ עומרי חייך באופן מאולץ והסתכל על תיכון וולד.
״אוקיי, את מוכנה זואי? נראה שזה יהיה יום ארוך בשבילך״
זואי הנהנה בחוסר רצון.
״טוב, הדבר הראשון שאת תעשי היום הוא תדברי עם המנהלת….״
צל עבר על פניה של זואי, אין לה עבר טוב עם מנהלים.
״… זה יהיה מן ראיון כזה, אחר כך את תבחני על שלושת המקצועות של התיכון, ריקוד, שירה ודרמה״
״אבל אתה דיברת איתי רק בקשר לשירה וריקוד״
עומרי היה קצת נבוך ״ כן טוב, בכל מקרה את חייבת להיבחן בכל שלושת המבחנים ולבסוף המורים יחליטו לאיזה שני כיתות את תתקבלי, ככה זה עובד״.
עומרי ליווה את זואי לכניסת התיכון והם נכנסו יחד.
״את רוצה שאני אהיה איתך בראיון?״ שאל אותה עומרי בנחמדות.
״מה שבאלך״ אמרה זואי באדישות והלכה אחרי עומרי אל החדר של המנהלת.

אני ודנה הלכנו במסדרונות של בית הספר, היינו בדרך לשיעור דרמה, היו עוד כמה דקות לכן התיישבנו באמפי ודיברנו קצת.
״היי רוני! תראי המורה לריקוד חזר״
דנה הצביעה על המורה לריקוד, לידו הלכה ילדה אחרת, היא נראתה לי נורא מוכרת.
״זו לא הילדה הזאת שניגנה ברחוב…?״
דנה נאנחה ״אל תגידי לי שבזמן שהוא נעלם הוא התחיל לאסוף ילדים מהרחוב…״
״את יודעת, מצד שני שמענו אותה שרה והיא לא רעה בכלל, אולי….״
״לא! לא! אל תגידי את זה! אני לא מוכנה ללמוד עם הילדה המלוכלכת הזאת!״
״העבר רודף אותך!״ אמרתי לה בקול זדוני והיא פשוט טמנה את הפרצוף של בידיים באימה.
״אולי תנסי לתת לה צ׳אנס?״ ניסיתי להרגיע את הרוחות.
״זה לא משנה, היא גם ככה לא תתקבל זה ברור לי״
דנה נכנסה לכיתת דרמה ואני אחריה.

בזמנים שאני מרגישה מכווצת, כמו עכשיו, אני מיישרת את הגב שלי ומתרכזת במטרה שאני הולכת אליה, אסור לי להראות שאני מתרגשת… למרות שאני חושבת שעומרי עלה עליי…
אני ועומרי נכנסנו למשרד המנהלת, המנהלת הסתכלה על כמה ניירות שהיו על שולחנה, כשהיא הסתכלה עליי החיוך שלה נמוג.
״אני מנחשת שאת זואי נכון?״
״כן, את המנהלת של התיכון הזה נכון?״
״אכן״ ענתה לה המנהלת ואילצה את עצמה לחייך, ״תשבי בבקשה״
התיישבתי מול המנהלת וחיכיתי.
״נעים מאוד זואי אני המנהלת של תיכון וולד, קוראים לי מיה… עכשיו, אני אשאל אותך כמה שאלות ובסוף השאלות את תוכלי ללכת הביתה ואנו נודיע לאמא שלך מתי תוכלי לחזור ולעשות את הבחינות…״
״אבל עומרי אמר שאני אעשה את הבחינות היום״
המנהלת נדנדה את ראשה ״לוקח זמן למורים להכין לך את המבחנים, אחרי הכל כל הכיתות כבר בנויות״
״טוב, יאאלה שוטי!״ אמרתי לה בהכי נחמדות שיכולתי, מסתבר שהיא לא ממש אהבה את זה.
״כן… שם?״ שאלה המנהלת והייתה מוכנה לרשום אותו.
״זואי״ המנהלת צחקה על התשובה שלי ״כן, התכוונתי לשם המלא שלך, כולל שם משפחה״
״זואי עדי הלוי, עדי זה השם היהודי האמצעי שלי״ המנהלת הנהנה לעברי ורשמה את השם.
״את לא נולדת בארץ?״
״לא, אני נולדתי בניו יורק״
״שם האמא והאבא?״
הרגשתי סחרחורת, ״אה… מג ו…אשר הלוי״
״אוקי…״ המנהלת מיה כתבה והסתכלה על עומרי שעמד מאחורי.
״ולמה את רוצה להתקבל לבית ספר?״ השאלה הצחיקה אותי.
״כי אני עשיתי עם עומרי עסק שאם אלך להיבחן לבית ספר אז הוא יתן לי את התיק ואני אעזוב את המכונית לו בשקט״
זהו, אין סיכוי שיקבלו אותי יותר לבית ספר, נראה לי שעשיתי למורה התקף לב, היא לא תשאל אותי יותר… היא רוצה להגיד עוד משהו?!
״אני האמת התכוונתי לזה ש… את אוהבת לשחק על במה? לשיר? לרקוד? יש לך עבר ניסיוני?״
ניסיתי לחטט בזכרונות העבר, ״אני לפעמים מנגנת ושרה ברחוב ו…. אני אוהבת לרקוד עם חברים שלי״
״אה הא…״ היא כתבה כמה דברים על דף והתבוננה בעומרי.
״את רשאית ללכת הביתה, אני אתקשר לאמא שלך בקרוב ואגיד לה מתי תוכלי לחזור ולהיבחן.״
״אוקיי… תודה רבה״ קמתי, אמרתי להתראות לעומרי ויצאתי מהמשרד, כולם היו כבר בכיתות, לפחות יכולתי ללכת בשקט במסדרון בלי שאף אחד יסתכל עלי…

״אתה עושה ממני צחוק?!״ צעקה המנהלת מיה על עומרי.
״מה פתאום המנהלת… אני מבטיח לך שהיא תהיה מעולה״
״עומרי, אם כל הכבוד הילדה הזאת שהבאת מהרחוב לא מגיעה לקרסוליים של התלמידים שלנו״
עומרי הזדעזע ״אוי אם כל הכבוד המנהלת הגיע הזמן שתפטרי מהדעות הקדומות! תזמיני אותה לניסיון, היא תהיה בבית ספר יום אחד, שאר המורים יתנו לך דיווחים עליה ואת תחליטי אחרי הכל אם לקבל אותה״ המנהלת הנהנה בהסכמה,
״בסדר גמור, אתה רשאי ללכת, וכדאי שתסביר לתלמידים שלך לאן נעלמת״ עומרי יצא מהמשרד של המנהלת, והמנהלת נתקעה עם הניירות שלה לבד במשרד.