זאתי מהרחוב – פרק 33

קמתי בבוקר בציפייה שמישהו יהיה לידי, אבל המיטה הייתה ריקה מאדם, ריח של בנאדם אחר עופף במיטה שלי, אבל היא עדיין הייתה ריקה.
מהמקלחת נשמעה קולה של רוני ״זואי את קמת?!״
״כן כן״ עניתי לה בתשישות בקול החזק ביותר שמצאתי הבוקר.
מהחלון יצא אור לבנבן מהרגיל, שלג כיסה את ניו יורק ואת הכבישים, אנשים מגושמים במעילים מנקים את הרחובות החלקלקות, זה יום נפלא, אבל הראש שלי היה עוד אתמול בלילה, ניסיתי לזהות מהמחשבה המטושטשת מי זה היה.
״רוני מישהו היה פה אתמול בלילה?״ באותו רגע רוני יצאה מהמקלחת לבושה עם שיער לח ורטוב בריח קוקוס ואדים חמים ליוו אותה מהאמבטיה ונקטעו כאשר סגרה את הדלת עם רגלה בבעיטה. ״לא מה פתאום, למה?״
״לא סתם, אני נשבעת ששמעתי מישהו נכנס לפה הלילה בזמן שישנו..״ קימתתי את מצחי במחשבה.
״את בטח סתם חלמת״ היא נפנפה בידה בביטול והתיישבה על מיטתה.
לפני שהספקתי לומר משהו נגד רוני הקפיצה אותי והשתלטה על השיחה בכיוון אחר.
״תתלבשי מהר ותתארגני, אנחנו אמורות לרדת למזנון ואז להתחיל להתאמן לתחרות״.
התלבשתי בלי להסתכל מה אני עושה וחשבתי על אותה שאלה, לבסוף ניסיתי להרגיע את עצמי. זה בסדר זואי, בטח רוני צודקת, זה היה סתם חלום.
אני ורוני ירדנו במעלית אל המזנון ושם ראינו כבר את המורים יושבים ואוכלים.
״היי״. המורה לשירה ועומרי חייכו אלינו והזמינו אותנו לשבת, ישבנו עם הצלחות שלנו ואכלנו בשקט. ראיתי את רוני מגניבה אל עבר עומרי כל מיני מבטים כדי להסתכל עליו.
לאט לאט השולחן התמלא בשאר ילדי המקהלה, הזמנתי את יותם בלחץ שישב לידי כשראיתי את סם מתקרב אל עבר השולחן. 
סם אפילו לא אמר לי היי, הוא התיישב מולי עם האוכל שלו ואכל בשקט חביתה בלי להסתכל עליי, אולי באמת סתם דמיינתי את מה שקרה בלילה.
״הקשיבו כולם״ אמרה המורה לשירה בקול עליז וקמה כדי שיראו אותה. 
״היום אנחנו נתאמן כרגיל על השיר ועל הכיאוגרפיה ולאחר מכן נלך לטיים סקוור,״
התלהבתי נורא מההודעה והסתכלנו אחד על השנייה בשמחה.
רוני הסתובבה אליי ״אנחנו הולכות להסתובב ביחד נכון?״  
״ברור, אני כל כך אוהבת את טיים סקוור יהיה כיף!״
״היי היי אני מצטרף אליכן״ יותם הצטרף לשיחה ונופף בידו ״אני לא רוצה ללכת לבד, וגם ירין ביקשה ממני שאקנה לה משהו מניו יורק ואתן חייבות לעזור לי למצוא משהו בשבילה״. הנהנתי מעט והסתכלתי על סם, יותם הבין למה אני מתכוונת במבט.
״סם אתה רוצה לבוא?״ 
סם לא ענה, הוא המשיך להסתכל על האוכל שלו ולשחק עם המזלג.
״סם הכל בסדר…?״ סם הסתכל עליי בבת וחייך מעט ״ברור שהכל בסדר, אני אבוא אבל אל תיבנו עליי שאני אחזיק לכן גבירותיי את השקיות״ סם כיוון אליי ואל רוני את המזלג שלו בהצבעה ולא יכולתי שלא לצחוק ״אל תדאג לא צריך.״
״אל תגידי לו דבר כזה, ברור שצריך!״ נקרעתי מצחוק והשתמשתי בכתף של רוני בתור משענת כדי לא ליפול מרוב צחוק, שחכתי לרגע כמה נחמד לי איתם ושהם חברים שלי מרוב כל הלחץ מהזמן האחרון, התחושה הנעימה חזרה לי לרגע, אבל רק לרגע…
״סם צודק״ אל השולחן התקרבה דנה עם צלחת מלאה בסלט והתיישבה ליד סם, כולנו השתהנו לכמה רגעים והסתכלנו עליה. ״אל תבנו עליו כי הוא יבוא איתי נכון סם?״ 
סם השתהה, הוא הסתכל לצדדים, בחן אותנו, לראות אם נאמר משהו. ״כן למה לא״.
רציתי כל כך לצרוח עליו! בלי כל שליטה תקעתי באגרסיביות את המזלג בחביטה שלי, כולם בשולחן הסתכלו עליי, הסתכלתי על כולם במבוכה וחייכתי ״אה.. יש בחביתה גושים״. מלמלתי עוד מילים מיותרות שלפי שאר הפרצופים של האחרים הם לא הבינו מילה ממה שאמרתי, בפעם הראשונה בחיי אני חושבת, הסמקתי ולא הצלחתי להילחם אפילו מעט בזה, כיסיתי את לחיי עם ידי והשפלתי מבט, העלמתי את כולם מעיניי, כאילו הם כבר לא שם. 
קמתי מעט בחיפזון מהכיסא וצלעתי בטישטוש קל מהמזנון, לא הבחנתי כלל שרוני רצה אחריי, כל קול שנשמע ברקע התעמעם לרגע, הרגשתי כל כך מוזר, לשנייה ראיתי רק אפור כמו כשהטלויזיה מתקלקלת. 
נשענתי על הקיר החיצוני של המזנון ביאוש ועצמתי עיניים כדי להתאפס, לידי נכנסו ויצאו אנשים מדלת המזנון, כשפתחתי את עיניי עמדה מולי בדאגה רוני, רק אז התחלתי לשמוע אותה.
״זואי את בסדר?״
״לא נראה לי…״ מלמלתי קלות והשפלתי מבט אל הריצפה המרוצפת.
״אם זה בגלל דנה זה ממש לא שווה את זה! סם לא יעשה לנו את זה״
המשכתי לבהות ברצפה ודמיינתי שהצורות הלא סימטריות של הריצוף יוצרים דמויות שונות. 
״את לא מאמינה לי? סם ממש לא כזה אני מכירה אותו אני אומרת לך, הוא לא יעשה את זה״ היא דיברה אליי באיטיות כאילו לא הבנתי את מילותיה והתגרה בי.
״מי אמר?״ אמרתי בקול הרם ביותר שיכולתי.
היא לרגע סרקה אותי מכף רגל ועד ראש, ואז חיוך גדול עלה על פנייה לאט לאט.
״אני מבינה…״ הסתכלתי עלייה בחדות ״את מפחדת שדנה תגנוב לך את סם, כמו שהיא עשתה לך עם אופיר!״ היא הצביעה עליי באצבע מאשימה.
קיבצתי את ידיי בעצבנות ומלמלתי בלי ששמתי לב ״ל..לא נכון!״ 
״את כן רוצה שהוא יהיה חבר שלך״ היא הדגישה את ה-כן באופן ברור ״למרות שדחית אותו! בחיי את ילדה מתוסבכת״.
הרגשתי כמו הר געש שעל סף התפרצות.
רוני ניפנפה בידה לביטול ״תרגעי זה היה ברור״
״מה זאת אומרת?״ לחשתי במבוכה.
״ראו את זה, את אדישה יותר מידי, אני ויותם התערבנו שאת כן אוהבת אותו, הוא כל כך חייב לי עשרים שקל״ היא חייכה לעצמה ובהתה בתיקה בחולמנות מרוצה מעצמה.
״אולי די בסדר?״ רציתי להוסיף משהו לדבריי אבל לא מצאתי, במקום זה שילבתי את ידיי בעצבנות וצפיתי בה מחייכת בניצחון.
״נו יאאלה עזבתי את הנושא, אבל רק תרגיעי בסדר? צריכים אותך מפוקסת היום בחזרות ואחרי החזרות אנחנו נלך לטייל ואת תשכחי מזה.״
הלוואי… הרגשתי מהשיחה הזאת פחות מעודדת ממה שציפיתי להיות ואפילו יותר מעוצבנת.
רוני נכנסה למזנון, ראיתי את דנה מחייכת אל סם ומדברת איתו וצוחקת.
כאב מוזר של דקירה תקף אותי בבטן, אולי רוני צודקת? אני מקנאה? 

במשך כל החזרה של הכיאוגרפיה הראש שלי לא היה ממש במקום, לעומת זאת אפשר לומר שהעיניים שלי היו נורא עסוקות. 
״כדאי שתפסיקי לבהות בסם או שהעיניים שלך ינשרו מרוב מאמץ״ רוני לחשה לי בשקט.
״אני לא בוהה בו״ מחיתי בעקשנות.
״כן את כן״.
״רוני וזואי, אם עוד פעם אחת אתן תדברו אתן תשבו בצד״ 
הנהנתי בשקט והמשכנו לרקוד, לא השקעתי זמן מחשבה לריקוד, רקדתי באופן אוטומטי שאיפשר לי להיות במקום אחר. בריקוד רוני וסם החליפו מקום, ישר השפלתי מבט כדי שלא נסתכל אחד על השני.
״זואי תשמרי על פוקוס אחיד לא להסתכל על הריצפה!״ עומרי גרם םלי להסתכל למעלה וכולם הסתכלו עליי, החיוך של סם היה הכי בולט בהשתקפות של המראה.
זה לא תשומת הלב שרציתי!
בחוסר רצון הסתכלתי קדימה והמשכנו לרקוד.
״אוקיי הפסקה, תשתו מים ונמשיך״.
התיישבתי לשתות מים, כולם דיברו וצחקו והתלחשו, הם מדברים עליי? הם מדברים עליי! 
בתוך כל החבורה התיישבה דנה וצחקקה יותר מכולם באושר, איך באלי לתלוש את השיער הבלונדיני שלה אחד אחד!.
יותם התיישב לידי וסרק אותי עם פרצוף מוזר. ״למה להתעלל בבקבוק מה הוא עשה לך?״ 
הסתכלתי על היד שלי, קימטתי את הבקבוק בלי רחמים.
״עזוב את זה״ זרקתי את הבקבוק המסכן לפח שהיה בקצה החדר מרחוק.
״את חייבת לשקול ללכת לקבוצת כדורסל של בית הספר.״
חייכתי ״המקהלה מספיקה לי תודה רבה.״ 
אל החדר נכנסו ברעש שתיים עשרה כמספר האנשים שבמקהלה שלנו בעלי בגדי התעמלות דומים.
בסוף השורה של הילדים יצאו שני אנשים, אחת אישה שחורה וגבוהה שהייתה נאה ללא ספק, ואחריה עומרי שנראה נבוך במעט.
״ילדים, הם אחד מהלהקות המתחרות שלנו בתחרות המקהלות, הם מבית הספר ׳בראון׳ שבניו יורק״. 
״בראון זה לא אוניברסיטה?״ שאלתי את רוני בתמיהה .
״כנראה שיש גם תיכון בשם הזה.״ ענתה לי רוני שלפי פרצופה היא לא הבינה יותר ממני מה קורה פה. ״הם לא נראים ידידותיים במיוחד״ לחש סם שהסתכל על אחת מהבנות, זה היה מפחיד, היא נראתה בדיוק כמו סם רק בגוף של בת וחמורת סבר.
״ווא היא אחותך במקרה?״ לחשתי אליו, לאחר מכן רציתי לסטור לעצמי, את לא אמורה לדבר איתו! את עצבנית עליו שחכת?!
״איכס נראלך?״ סם לחש אליי בחזרה, פתאום פחדתי שהיא אולי שמעה אותנו, כי הפרצוף חמור הסבר של אותה ילדה התעדק בעצבנות. 
אני וסם הסתכלנו אחד על השנייה ולפי הפרצוף המבוהל של סם הבנתי שחשבנו על אותו הדבר.
האישה הסבירה באנגלית לילדים שאנחנו המתחרים שלהם בתחרות ואז נפרץ בניהם צחקוקים ומלמולים.
״עכשיו כל כך באלי לנצח אותם, שוויצרים.״ הפעם לא לחשתי, לא שמתי לב לזה, ורק כעבור כמה שניות קלטתי שכל חברי הקבוצה מסתכלים עליי והקבוצה היריבה מסתכלת עליי כאילו דיברתי סינית. טוב…  הם לא יודעים עברית.
חייכתי במבוכה. "i said… that i very exited to be in the completion… Yah"  
עומרי הסתכל עליי בפנים זועפות אבל ראיתי שהיה בו הקלה מסוימת.
בסימן יד של האישה כל הקבוצה הלכה באופן מכני מהאולם ועומרי נשאר נבוך מעט במרכז החדר. 
״טוב… אנחנו… גמרנו להתאמן היום, אתם משוחררים.״ כולם קמו כאחד והתחילו להתארגן בחיפזון, כולם כבר חיכו לצאת.
״טוב את באה זואי?״ רוני חייכה אליי כאילו כלום לא קרה, כבר לא היה לי חשק.
״אני לא-״ 
״אל תגידי את זה! את באה ולא אכפת לי אם נצטרך לגרור אותך!״
הסתכלתי עליה ונאנחתי, לא היה לי כוח ללכת ובטח שלא לדבר, קמתי בעייפות ונשענתי על רוני בזמן שיצאנו מהאולם.