זאתי מהרחוב – פרק 30

ערב, השמש שוקעת בתוך הערפל הסמיך של ניו יורק ואני חושבת שסם ישן, אחרי מה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי לא נראה שזה ממש מעניין אותו לשמוע אם אני אוהבת אותו, כנראה הוא ישן חזק.
הסתובבתי לאט כדי לראות אם סם ער, עינייו עצומות וידיו עדיין עוטפות אותי בחוזקה, לא עברו דקות רבות עד שנירדם, זה די מוזר כשחושבים על זה.
עליתי במעלה ההר כדי לאסוף את כל הפיקניק שסם אירגן. קצת הרגשתי מוזר בקשר לכל מה שקרה, כל מה שקרה לא היה צפוי וחשבתי שאולי כדאי לתפוס מסם מרחק, אולי עדיף שלא יהיה לי חבר, עדיף להיות לבד, ההרגשה יותר קלה כשלבד, לא צריך את כל המתח הזה שבזוגיות וההרגשה הקיטשית וכל הדביקות.
פתיתי שלג ירדו לאט מהשמיים, הרבה זמן לא ראיתי שלג, פעם אחת כמעט שכנעתי את אמא שלי שנלך לחרמון אבל לא היה לנו מספיק כסף לנסיעה.
״בוקר טוב״ שמעתי את קולו של סם.
״אתה היחיד שישנת פה״ עניתי לו ביובש בלי להסתובב והמשכתי לסדר את הפיקניק.
״את כבר רוצה ללכת?״ שמעתי את קולו המופתע, עוד לא העזתי להסתובב.
״כן אה… עוד מעט יחשיך ואני רוצה להספיק להגיע לפני החושך״
״לא חשבתי שאת כזאת, נלך ביחד, אני אעזור לך לסיים לארוז את זה ונצא ביחד״
״אה לא!״ הכרזתי והסתובבתי בבת אחת ״אני… מעדיפה ללכת לבד, תודה״
התחלתי ללכת וכתפו התחכך טיפה בשלי ״רגע, את יודעת בכלל את הדרך?״
״כן, ראיתי את הדרך כשהלכנו לפה״ עצרתי לרגע נופפתי אליו טיפה בלי להסתכל אליו והמשכתי ללכת.
״חכי חכי שנייה זואי!״ סם תפס את ידי במהירות ומשך אותי לכיוונו קרוב ״מה אם נשיקה קודם לפרידה״ ״אמ…. אולי אחר כך…״ שלפתי את ידיי במהירות והלכתי מהר בלי להסתכל אחורה, זה באמת מביך.

לקח לי האמת די הרבה זמן למצוא את הדרך חזרה לבית המלון אבל איכשהו בסוף מצאתי את בית המלון. הפעם ההתרגשות הייתה די גדולה כשעליתי במעלית השקופה בחזרה לחדר והייתי עושה את זה שוב פעם אם לא היו אנשים במעלית, לא חסר לי לעשות בושות להיום.
כשנכנסתי לחדר ראיתי את רוני שוכבת במיטה שלי על הגב.
״היי! למה את שוכבת במיטה שלי?״ די הגזמתי בתגובה שלי.
״מה אכפת לך?״ היא שאלה כשעוד הראש שלה טמון בכרית שלי.
״כי זו המיטה שלי״ חייכתי טיפה ונתתי לה תפיכה על הכתף. ״נו קומי וספרי לי מה השטות הזאת שאת עצובה בגללו״ רגישות זה לא הצד החזק שלי מה..?
היא קמה בחדות ורטיבות השתלטה על הלחיים שלה וגם על הכרית שלי.
״זו לא שטות!״ היא נשמה לרגע ומחתה דמעה שצנחה מתחת לעינייה ״ולמה בכלל לא באת לחזרות היום?״ קפצתי לרגע מהתזכורת ״אה.. חשבתי שהיום הראשון הוא להסתובבות״
״לא גאונה! היום הראשון היה אתמול כשחגגנו לך יום הולדת!״
בחנתי לרגע את דבריה במוחי ״אה…. איך היה?״
היא נשמה לרגע ״נורא דאגו שאת וסם לא באתם אז עומרי אמר לי וליותם שאם לא נראה אתכם היום אז…. רגע אחד!״ היא קפצה בדיוק כמוני שכששמעתי שהיה היום חזרה.
״את הלכת לאנשהו עם סם?! ספרי!״ הברק שלה בעיניים והחיוך חזר שלה אבל הדמעות ששרדו על הלחיים שלה נשארו שם וזה די הטריד אותי ״עזבי את זה רגע, ספרי מה קרה״
היא נשמה שוב פעם, נשבעת לכם שהיא תינשום שוב פעם דרך האף אני אתלוש לה אותו ואזרוק אותו דרך החלון, זה ממש מעצבן כי האף שלה סתום והרעש שהיא משמיעה די מעצבן.
״ראיתי את עומרי היום מתנשק עם מישהי בזמן החזרות״ היא המשיכה לבכות.
״המורה שלנו לריקוד״ העלתי את התמונה שלו בראש שלי בזמן שניסיתי לחשוב מה כל כך רע בזה, אז הוא הכיר מישהי בניו יורק והוא התנשק איתה… מה ביג דיל? יכול להיות שהוא מאושר איתה ומכיוון שהוא כמעט אחד האנשים הכי חשובים מבחינתי שהכרתי השנה אני אפילו כמעט שמחה בשבילו, אני רוצה שיהיה לו טוב, הוא בן אדם טוב.
״אז מה אם הוא נישק מישהי…?״ היא החזירה את הפרצוף הרטוב שלה שוב אל הכרית שלי שניסיתי להרחיק ממנה. איזו מטומטמת אני, לקח לי הרבה זמן של מחשבה ובהייה להבין למה היא עצובה.
״איזו טמבלית אני!״ צרחתי והקמתי את רוני. ״אני לגמרי שחכתי מזה! את אוהבת את עומרי…״
רוני השפילה מבט והנהנה קלות. ״אני מטומטמת כל כך…. אל תחשבי על זה ככה רוני, יכול להיות שזו ידידה שלו או קרובת משפחה שהוא נישק״ רוני הרימה מבט בעצבנות כאילו מה שאמרתי היה חמור מאוד ״הם התנשקו בפה!״ הרגשתי באותו רגע כמו ילדה נזופה וכל גופי התקפל ״אה…. אז אולי… היא לא נשמה והוא עשה לה הנשמה מפה לפה?׳״
הפרצוף העצבני שלה החמיר ״אני לא חושבת שהיא לא נשמה זואי, הייתי שמה לב״
״נכון…״ הסכמתי בשקט והיא המשיכה לבכות. ״אל תבכי רוני! מה אם אגיד לך ש… אני יכולה לגרום להם להיפרד?״ רוני העלתה את ראשה למעלה והסתכלה לי בעיניים בסקרנות. ״איך? את אפילו לא מכירה אותה״ הרמתי את ידי בביטול ״עשיתי דברים גרועים יותר! קטן עליי״ החיוך שלה חזר, אני חושבת שאני מבינה סוף סוף למה אנשים יכולים לעשות דברים משוגעים לאנשים שהם אוהבים כי אני עומדת לעשות דבר כזה ללא ספק. הושטתי לה טישו שהיה על השולחן ביחד עם הרבה כדורי טישו משומשים והיא מחתה את הדמעות.
״אני אצא עכשיו״ אמרתי בנשימה עמוקה והלכתי אל הדלת.
״רגע! לא אמרת לי מה עשית עם סם״ היא קראה בהתלהבות.
״אולי אחר כך, עכשיו אני צריכה טיפה לטפל בעניינים שלך״ סגרתי אחרי את הדלת.
בסוף המסדרון הוצב החדר של המורים. רק שניים, המורה לשירה (שחכתי איך קוראים לה… אופס) ועומרי הכיאוגרף. דפקתי בדלת נקישות קלות והדלת נפתחה על ידי עומרי שלפי שיערו הרגע עבר מקלחת, עבר בפניו פרצוף תוהה לרגע ואז חייך. ״שלום זואי״ חייכתי אליו חזרה ״היי״
״תיכנסי״ הוא הזמין אותי להיכנס ונכנסתי באיטיות, החדר שלהם היה טיפה יותר גדול והוא כלל גם מטבחון קטן והחדר היה יותר לבן. ״למה לא באת היום לחזרות? דאגנו נורא״
חייכתי טיפה בבושה ״אני שחכתי שיש היום חזרות, חשבתי שזה היום הראשון כאן אז לא באתי, למרות שזה היה אתמול״ עומרי צחק קצת והתיישב על אחת המיטות שכנראה היה שלו ואני התיישבתי מולו במיטה השנייה. ״לא נורא, מחר אנחנו עושים סיור בפסל החירות וגם נכיר את המתחרים שלנו אז אני מקווה שמחר תבואי ולא תשכחי טוב? וגם תגידי את זה לסם״ עשיתי את עצמי מופתעת שסם לא בא כדי שלא יחשוב שביליתי איתו ״סם לא בא לחזרות?״ הוא הנהן.
נשמתי קצת לפני שהתחלתי לדבר ״רוני סיפרה לי היום שבאה לחזרה מישהי…. היא תיארה לי אותה והיא נשמעה לי די מוכרת, תוכל אולי להגיד לי איך קוראים לה?״
׳תירוץ טוב זואי יפה!׳ חשבתי לעצמי.
״זאתי שהתנשקתי איתה?״ הוא אמר בחיוך רחב, הוא בטח נהנה לראות אותי מובכת ״אמ… השיחה הייתה יכולה להיות יותר נעימה אם לא היית מזכיר את זה אבל אם אתה מתעקש… כן״
הוא צחק טיפה וקם להביא לו מים וסימן לי אם אני רוצה גם והנהנתי קצת. ״זו חברה שלי, קוראים לה ריצ׳ל״ הוא חזר עם שני כוסות מים ופתאום הבנתי שהשם הזה מוכר לי ״ריצ׳ל דנור?״ שאלתי בפליאה.
״כן זו היא!״ הוא לקח לגימה מהמים לרגע וגם אני ״את מכירה אותה?״ הנהנתי בלחץ, אין לי עם ריצ׳ל דנור זמנים טובים. ״איך את מכירה אותה?״
״טוב, היא הייתה השכנה שלנו כשעוד גרתי פה… בניו יורק אתה יודע״
״איזה קטע!״ הוא קרא בשימחה ״אני אספר לה על זה מחר כשאפגוש אותה״
הנדתי את ראשי במהירות רבה ״לא לא עדיף שלא… ממתי אתם חברים?״
״הכרתי אותה באחד המופעים שלי כאן בניו יורק בתור רקדן״
הייתי בשוק! היא הלכה למופע ריקודים!? היא לא סבלה אפילו שנייה של המוזיקה שלי כשעוד גרתי בניו יורק, אפילו לא צלילי אחד של גיטרה מאבא שלי! ולא סבלה לראות אותי רוקדת בחצר! ואז היה לי עוד זיכרון. ״היא גרושה?! כי אני זוכרת אותה עם בעל״
הוא הנהן ״כן היה לה בעל״ בתור ילדה קטנה היה לי מוזר לראות את ריצ׳ל שאני מודה שהיא די יפה נשויה לגוש שומן מגעיל כמו בעלה, ואז נזכרתי! הנהג! הוא בעלה! בגלל זה הוא ידע מי אני ובגלל זה הוא נראה לי מוכר כל כך! ״טוב… אני חושבת שאחזור לחדר שלי, תודה על המידע ו… עצה שלי? אל תגיד לריצ׳ל שאתה מכיר אותי״ הוא צחק צחוק גדול, מה שמבחינתי היה די רציני אבל נתתי לו לחשוב שזה בצחוק. ״בסדר זואי, אל תדאגי, לילה טוב״
״לילה טוב״ יצאתי מהחדר וחזרתי לחדר שלי, הבית מלון נראה כעת נטוש, כשחזרתי רוני הייתה כבר ישנה, חשבתי שזה מידע מצוין שעומרי יפגוש מחר את ריצ׳ל אולי אוכל באמת לחבל בקשר שלו איתה בשביל רוני. נכנסתי למקלחת ויצאתי מהחדר עם מגבת עטופה על גופי, הסתכלתי לשנייה על הנוף שבחלון, הרעש שבניו יורק היה כל כך מוכר מבחינתי שיכולתי לקפוץ מהתרגשות, זה ממש לחזור לעבר שלי, בזמנים שהייתי מאושרת שכשאבא שלי היה עוד בחיים.
סגרתי את החלון בוילון והתלבשתי במהירות.
כשהחלקתי למיטה שמתי לב שליד הכרית יש שוקולד, כנראה סידרו פה, רק עכשיו הבנתי שכל כדורי הטישו נעלמו והכרית שלי לא רטובה יותר, וכשהבנתי כמה אני רעבה כי לא אכלתי כל היום טרפתי את השוקולד המסכן והקטן בלי רחמים (הוא היה כל כך צעיר!!! רוצחת שכמותי!).
חשבתי על ריצ׳ל, איך שנאתי אותה בתור ילדה, שזה יהיה ברור שזה הדדי כן? ובעלה… לא זוכרת איך קוראים לו,הוא היה פשוט גוש שומן כבד ששרץ על כורסא קטנה כל היום ושתה, הצחוק שלו פשוט היה מגעיל, הסנטרים הכפולים שלו תמיד רטטו, אני פשוט לא מבינה מה אז ריצ׳ל מצאה בו, בטח הוא היה יותר יפה אז. איזה דברים הייתי עושה לה… הייתי מתעללת בחתול שלהם זורקת על ריצ׳ל בלוני מים ושמה להם בבית עכברי צעצוע כדי להבהיל אותה. אמא שלי די אהבה אותה כי גם הם דיברו אנגלית, למזלי הרב שכשהייתי קטנה לא ידעתי ממש עברית כי אני חושבת שפעם אחת היא קיללה אותי בעברית כשבטעות הפלתי להם תמונה מהקיר והמסגרת נשברה.
ההורים שלי אף פעם התלוננו שהצקתי להם כי לאמא לא היה כוח לזה ואבא שלי די עודד אותי, הוא שנא אותם בדיוק כמוני. לפעמים אני תוהה אם הוא שנא אותם יותר ממני.