זאתי מהרחוב – פרק 3

עומרי רץ במהירות החוצה אל החניה, התגלתה לו שם הפתעה לא ממש נעימה,
איזו נערה הכתה את האוטו שלו באבנים והאזעקה שברקע חיממה אותו יותר מהמראה הנורא,
הדבר הזה לא היה יתכן! המכונית כולה הייתה מוכת כאילו עברה תאונת דרכים! אין סיכוי שהילדה הזאת עשתה את זה לבד! הילדה הסתכלה על עומרי והמשיכה לזרוק על האוטו אבנים כאילו כלום.
״מה את עושה?!״ עומרי נכנס אל המכונית וכיבה את האזעקה, החלונות של המכונית נראו סדוקים והמכונית עצמה נראתה מוכה כאילו עברה דרך מטווח אש.
הילדה המשיכה לזרוק על המכונית אבנים.
״תפסיקי!״ עומרי תפס חזק את היד של הנערה ולקח ממנה את האבן שהיא תכננה לזרוק.
״תעזוב אותי!״ הנערה בעיטה בבטן והוא נחת על הרצפה ונאנק מכאבים,
עומרי קם מהר וחטף לה את התיק, זה היה תיק חום כזה, הוא נראה יותר של בנים מאשר של בנות.
״תחזיר לי את התיק!״ הנערה עמדה לקחת את התיק אבל עומרי החזיק את התיק גבוהה מידי.
״לא לפני שתתקשרי לאמא שלך! אני רוצה לדבר איתה״
הנערה שלחה לעברו פרצוף זועף והכניסה את היד שלה לכיס מהוססת, לבסוף היא הוציאה את הטלפון והתקשרה.
״אמא?״ לפני שהנערה אמרה משהו עומרי חטף ממנה את הטלפון בבוטות.
״סליחה? אני עומרי, כן אני יודעת שאת לא מכירה אותי… תראי הילדה שלך הכתה את האוטו שלי, שחטה אותו יותר נכון… כן! הייתי מאוד רוצה לדבר איתך על זה… בסדר״
עומרי הושיט אל הנערה את הטלפון.
״אמא…?״ נשמעו צרחות זעירות מהטלפון והנערה נעלצה להרחיק ממנה את הטלפון כדי לא להפוך לחירשת. ״בסדר! בסדר! אני אעשה את זה!״ הנערה ניתקה והחזירה את הטלפון לכיס.
״אמא אמרה לי להביא אותך לבית שלנו… אני יכולה לקבל עכשיו את התיק שלי?״
עומרי הניד את ראשו ״לא עד שנגיע לבית שלך״.
הנערה ועומרי התהלכו במשך דקות ארוכות של שתיקה,
״מותר לי לשאול איך קוראים לך?״ שאל עומרי,
״למה לך? הרי הסוף צפוי… אתה תדבר עם אמא שלי, תתלונן למשטרה, זה יכנס לתיק האישי שלי, אמא שלי תצעק עליי ואתה לא תראה אותי יותר לעולם..״
״ובכל זאת?״ התעקש עומרי,
״זואי….״
בסוף עומרי וזואי נכנסו אל בניין קטן, הם עלו לקומה השלישית ושם נכנסו דרך דלת חומה אל בית קטנטן, בבית ישבה בדאגה אישה, היא נראתה דומה לזואי רק מבוגרת יותר.
האישה קפצה מהספה ולחצה את ידו של עומרי בלחץ. ״שלום עומרי , אני אמא של זואי, אני מג״
עומרי הנהן אליה, נעים מאוד.
בזמן שמג ועומרי לחצו ידיים זואי התיישבה על הספה המלוכלכת ושמעה שירים באייפוד.
״אני מצטערת מאוד עומרי… בבקשה אל תתלונן למשטרה, עוד תלונה אחת כזאת וזואי תלך למוסד לעבריינים צעירים….״
״זואי לא הולכת לבית ספר?״ שאל אותה עומרי מודאג.
״היא…. הלכה״ מג הושיטה לו תיק משטרתי, הוא נראה כמו העתק.
לא יאמן כמה עבירות חוק היא עשתה ועוד לא נכנסה למוסד עבריינים.
שחיטת מנהל בית ספר,
גניבת כסף,
פריצה למכונית,
עוד גניבת כסף,
וככה זה נמשך ונמשך ונמשך….
״אני מבין…״ עומרי הסתכל על זואי, היא הקשיבה למוזיקה באייפוד ועשתה צעדים קטנים של ריקוד ברגליים. עומרי ניגש אל זואי והוציא את האוזניות מהאוזניים שלה.
״אני יכולה לקבל עכשיו את התיק שלי?״
״עוד לא, רק אם תעני לי על כמה שאלות״ זואי גלגלה את עיניה והסתכלה עליו בחוסר סבלנות.
״בסדר״ עומרי שילב את ידיו ובחן את זואי מכף רגל עד ראש,
״את יודעת לרקוד?״ השאלה השאירה את זואי עם פה פתוח וגבה מורמת, היא הייתה בטוחה שזו תהיה שאלה אחרת וקצת יותר קשורה למצב הנוכחי.
״כן אני יודעת… קצת״ עומרי הנהן,
״ולשיר את יודעת?״
״קצת….״
״אז בואי ואני אעשה איתך עסקה, את תלכי להיבחן לתיכון שאני מלמד בו, תיכון וולד, ואת תקבלי בחזרה את התיק שלך ותעזבי את המכונית שלי עשינו עסק?״
זואי צחקה בקול רם ״אתה צוחק נכון?״
עומרי הניד את ראשו ״אני אף פעם לא צוחק בקשר לאוטו שלי, אז מה את אומרת?״
מג הייתה כעת מאושרת, אולי בזכות האיש המהולל הזה יצא מהילדה שלה בנאדם!
״בסדר…. עשינו עסק, עכשיו תחזיר לי את התיק״ זואי הושיטה לו את היד, במקום זה עומרי לחץ לה את היד והניח לידה את התיק.
״נתראה מחר בשעה שמונה בבוקר ליד תיכון וולד, התיכון שנמצא ליד החניה שבו הרסת את המכונית שלי בסדר?״
זואי הייתה פשוט בשוק, אבל היא ניסתה להשאר אדישה והנהנה כאילו מה שהוא אמר היה שגרתי לגמרי. מג לחצה שוב את ידו של עומרי בהתרגשות רבה, נראה כאילו היא עמדה לבכות.
״תודה רבה לך! תבורך!״ עומרי הנהן ואמר שאין בעד מה ויצא מהבניין.
בדרך החוצה עומרי הרגיש רטט במכנסיו, הטלפון שלו צלצל, הוא הוציא את הטלפון.
״הלו?״ זו הייתה המנהלת של תיכון וולד, והיא נשמעה כועסת מהרגיל, זה אכן לא נעים לשמוע תלונות על כך שהמורה לריקוד נעדר מהשיעור.
״אני מבין למה את כועסת… אני… מישהו השחיט לי את האוטו היום ו… כן… האוטו האפור המצ׳וקמק והמוכה שבחניה? כן, הוא שלי… כן אני הגשתי תלונה למשטרה, בגלל זה הלכתי… אה ו… מחר בבוקר תבוא לבית הספר ילדה, אני רוצה שתשקלי לתת לה מלגה לתיכון… אני יודע שהתחלנו כבר את השנה אבל אני מאמין שהיא ממש טובה… תני לה הזדמנות, אני מבטיח שהיא לא תאכזב אותך…״ עומרי לא סיפר שאותה נערה גם הרסה לו את המכונית, הרי ברור שהיא לא תיתן לילדה שכזאת להכנס לתיכון, כמעט פושעת, אבל הילדה הזאת עשתה לעומרי משהו, הוא חש צורך לעזור לה,
הייתה לו תחושה טובה לגביה.