זאתי מהרחוב – פרק 26

״זואי באלך שנלך לדיוטי פרי?״ כולנו חיכינו לזמן שבו נצטרך לעלות למטוס, המקהלה התפזרה והסתובבה במקום, רק אני רוני וסם נשארנו.
״לא עזבי, נורא יקר בדיוטי פרי, הכל בדולרים…״ אמרתי בשקט ומששתי את קצוות הכובע שלי.
״אני אקנה לך משהו, תראי את זה בתור… מתנה מוקדמת ליום הולדת שלך…״ רוני קמה ואז שהתה לרגע והסתובבה ״מתי יש לך באמת יום הולדת״
״עזבי זה ממש לא משנה״ חייכתי לעצמי וזרקתי את הכובע שלי באוויר ותפסתי אותו.
״מה לא משנה?!״ התפרץ סם בדרמטיות ״את לא רוצה שיחגגו לך את יום ההולדת?!״
משכתי בכתפיי ״לא, אף פעם לא ממש חגגתי את יום ההולדת שלי, אז אני מעדיפה שזה ישאר ככה״
״לפחות תגידי מתי יום ההולדת שלך״ תבעה רוני את התשובה.
השפלתי את ראשי ומלמלתי בשקט את התשובה, באופן אוטומטי לא רציתי שידעו מתי יום ההולדת שלי, אני חושבת שבאמת עדיף ככה.
״מתי?״ שאל סם מתאמץ לשמוע,
לקחתי נשימה עמוקה והסתכלתי הצידה ״מחר״
״מחר?!״ רוני וסם צרחו את התשובה יחד,
״כן כן נו..״ מלמלתי ונאנחתי שוב.
״למה לא סיפרת לנו?!״ צרח סם כאילו אני הילדה שלו והוא נוזף בי על מעשה רע.
״קודם כל תרגע! דבר שני אני לא רוצה לחגוג! לא רו-צה!״
סם ורוני שתקו לרגע, הם החליפו מבטים בשתיקה.
״בסדר״ שברה רוני את השקט ״את לא רוצה לחגוג את יום ההולדת שלך, לא צריך״
רוני משכה את סם לדיוטי פרי והם השאירו אותי לשבת לבד.
מאז שאבא שלי מת אני ואמא שלי היינו במצב כלכלי קשה, עברנו לגור במקום אפור ועני בניו יורק ויום ההולדת שלי לא ממש נחגג. אני לא רוצה שזה ישתנה.

כל המקהלה רצה בבהילות לשער 4, שם קיבלה את פנינו שתי דיילות שאישרו את כניסתנו, רצנו במהירות בשרוול שחיבר אותנו למטוס, הין לנו רק חמש דקות, לא זמן מזהיר כל כך.
״תשבי לידי?״ שאל אותי סם כשמיקם את התיק שלו מעל מושבו.
הסתכלתי על הכרטיס טיסה שלי בעיון ״אני אמורה לשבת שם…״ הצבעתי על המקום בו הייתי צריכה להתיישב ומהר ביטלתי את ידי וטמנתי אותה בכיסי ״בטח שאני אשב פה…!״ התיישבתי במהירות והנחתי את תיקי בין רגליי ושילבתי ידיים.
״דנה יושבת לידך?״ שאל סם בהתבדחות.
הנהנתי בעצבנות ״כן וזה לא מצחיק, עכשיו תעשה מקום!״ הורדתי את המגש כלפי מטה והנחתי את ראשי על המגש בעייפות.
״את יודעת שיש כרית נכון?״ הוא שלף לעברי כרית שהייתה מונחת על המושב.
״כן אני פשוט מחפשת תנוחה טובה לשינה, כמה זמן הטיסה?״
סם הציץ בשעונו וחייך ״שניים עשרה שעות״
״מה אתה מחייך? הרגליים שלי ירדמו!״ נאנחתי ועצמתי עיניים
״אז תני להם כרית״ צחק סם.
״וואו ממש מצחיק סם, אני צוחקת מבפנים״ גלגלתי עיניים ודחפתי את המושב שלי טיפה אחורנית ועצמתי עיניים…

רוני הרימה את ראשה מעל למושבה והציצה הצידה, ״זואי ישנה?״
סם הנהן באישור, ״יופי, תביא לי את המתנה שקנית לזואי, אתה זוכר את התוכנית נכון?״
סם הנהן שוב בתשובה ״כן, אבל למה אני צריך לדבר עם ירין ועם אמא של זואי?״
״כי אני אהיה עם זואי באותו חדר ולא אוכל לדבר איתם ככה, הנה המספרי טלפון״ רוני הושיטה אליו את המספרים ולקחה את המתנה.
״אבל אני רוצה להיות עם זואי בחדר!״ קרא סם במחאה.
״תרגע יא סוטה החדרים מחולקים עם בנות ובנות ובנים עם בנים, אתה עם יותם בחדר, אלא אם כן אתה סוג של אינטרנשנל ואני לא יודעת״
״חה חה״ קרא סם ושילב ידיים.
״מה שמזכיר לי, תדבר על זה עם יותם, עוד לא הודענו לו״
״את חושבת שדנה תרצה לבוא גם למסיבה?״ שאל סם בחשש,
״זה לא השאלה אם דנה תרצה השאלה אם זואי לא תתן לה כאפה״ אמרה רוני בשיא הרצינות.
זואי השמיעה כמה אנחות קטנות בזמן שנתה והתהפכה על גבה והניחה את ראשה על חזהו של סם, סם חייך אל רוני בניצחון.
״זה יום המזל שלך…״ מלמלה רוני וחזרה אל מקומה.