זאתי מהרחוב – פרק 25

״אני חושבת שאבחר בשיר של זואי!״ קראה המורה לשירה בהתלהבות.
״יש!״ הרגשתי בעננים, הנפתי את אגרופי באוויר בניצחון וחייכתי אל דנה.
״אני חושבת שזה שיר מדהים שנוכל לשיר, אני חושבת שדנה תוכל לשיר את זה היטב״
פרצופה התחלף למתלהב יותר כמובן, ופרצופי ירד לאט לאט ״גם אני חושבת שהבחירה של זואי של השיר יפה מאוד, תודה זואי״ דנה הסתכלה אליי ישירות בעיניים כשרואים את ה׳תודה׳ שלה עוד באוויר, ׳תודה׳ מעקצצת ומזויפת.

״זה פשוט לא פייר!״ צרחתי ונאנחתי מול ירין ורוני,
״רציתי כל כך לשיר את זה…״
ירין הנהנה ורוני רק בהתה בי
״לא מקבלים הכל בחיים״ אמרה רוני בשקט
״מה את אומרת..״ אמרתי בעצב.
״אולי נלך לאנשהוא להתעודד קצת? המורה לאנגלית לא באה אז אנחנו משוחררים״ הציעה ירין.
״אין לי כל כך כוח… נראלי אני אחזור הביתה…״ אמרתי בכובד ראש והסתכלתי על רוני שכל היום הסתובבה עם פרצוף מוזר.
״כן נראלי אני גם אלך הביתה״
אני ורוני התפצלנו לכיוונים שונים בדרך אל ביתנו, ירין נשארה עומדת, מרחוק שמעתי אותה קוראת ״מה יש לשתיכן היום?!״

פתחתי את הדלת לאט והסתכלתי מימין לשמאל, אני ואבא קצת מסוכסכים אז אני מעדיפה לא לראות אותו… ׳רוני מתי תלמדי!?׳ ׳רוני יש לך ריח של דגים!׳ ׳רוני למה את מסתובבת עם ילדים מהרחוב?!׳ הוא כבר רב איתי על כלום!
״רוני׳לה את פה?״ מהמטבח בקע קול מוכר,
״כן אני פה אמא״ נכנסתי למטבח והנחתי את התיק שלי על השולחן.
״איך היה בבית הספר?״ שאלה אותי אמא בזמן ששתתה קפה,
עמדתי לפתוח את הפה שלי אבל היא קטעה אותי ״כדאי שתתחילי לארוז את המזוודה שלך לניו יורק כי אין עוד הרבה זמן עד הטיסה שלכם לא?״
״הטיסה רק בעוד שבוע…״ מלמלתי ומיששתי את השיער שלי.
״נכון אבל כדאי שתהיי מוכנה לפני במקום לארוז את התיק שלך באטרף שעה לפני הטיסה״ אמא אמרה לי בתיחכום מעצבן שרק אימהות מכירות ולגמה עוד מהקפה שלה.
״בסדר…״ לא היה לי כוח להתווכח איתה, התיישבתי בשקט לידה ובהיתי בתקרה.
אמא שלי הניחה את הכוס שלה על השולחן בנקישה והסתכלה עליי בשתיקה.
״אני מכירה את הפרצוף הזה… קרה משהו?״
הסתכלתי עלייה בשקט, נבהלתי מבפנים אבל השתדלתי שלא יראו את זה עליי.
״מה כבר יכול לקרות?״ שאלתי בטון משועמם והמשכתי לבהות.
״לא ראיתי את הפרצוף הזה מאז כיתה ח׳ ש…״ היא שהתה לרגע ואז זה עלה לה.
״מי זה?!״ היא שאלה אותי בהתרגשות.
״מי זה מי?״ שאלתי אותה בלחץ.
״הבחור! אל תסתירי ממני את זה..!״
נשמתי עמוק ופלטתי את זה ״קוראים לו עומרי״
החיוך שלה התרחב והיא בחנה אותי עם עינייה ״הוא איתך בכיתה?״
״בערך…״ מלמלתי והסתכלתי הצידה, באמת חסר לי שהם ידעו שזה המורה לריקוד, לא מספיק שקשה להם שאני מסתובבת עם זואי.
״טוב מספיק עם החפירות שלי תלכי לארוז אני לא אציק לך יותר״ היא תפחה לי על השכם וקמתי.

עבר שבוע ובמשך השבוע הזה המקהלה התאמנה קשה לשחזר את כל עבודתם.
״את בטוחה שתסתדרו?״ שאלה אמא של זואי בדאגה דקה לפני שזואי ירדה לאוטובוס שחיכה לה מתחת לביתה.
״אני בטוחה, אל תדאגי, אנחנו לא נהיה שם לבד, גם יש שם מורים שמלווים אותנו״ זואי נפרדה מאמה וירדה בהתלהבות לאוטובוס, באוטובוס כך המקהלה הייה כבר שם, 15 ילדים. כולם כבר היו נלהבים וקופצניים.
״זואי! בואי לפה!״ רוני סימנה לזואי באחד מן המושבים עם ידה להתיישב לידה, זואי פילסה את דרכה והתיישבה ליד רוני.
״ירין אמרה לי שנדווח לה כל מה שקורה בניו יורק״
זואי נאנחה והסתכלה החוצה, היה בחוץ כבר לילה, שקט.
״כמה זמן נהיה בניו יורק?״
״שבועיים וחצי״ התפרץ סם לשיחה שלהם מהמושב האחורי ״יהיה כיף!!!״
זואי חייכה אליו ״יהיה ממש כיף, אולי אפילו אוכל להסביר לכם דברים על ניו יורק בתור… אחת שגרה שם אתם יודעים״
סם הרים גבות ״תרצי אולי להתגורר איתי באותו חדר? אני מבטיח לך שאהיה שותף נפלא…״
״שתוק ותחזור למקום שלך!״ התפרצה רוני.