זאתי מהרחוב – פרק 22

הרגשתי שאני עפה, הרגשתי מדהים, לא רציתי שהנשיקה תפסיק, לא אכפת לי שהוא סהרורי עדיף ככה אולי, אבל פתאום הרגשתי את מגעו, הוא ממותני עלה למעלה, בבת אחת קפצתי ובעטתי בו.

סם נפל מהספה והתגלגל על הרצפה, רעש הנפילה העירה את כולם ואני הופתעתי לא פחות מהם.
סם קפץ משנתו על הרצפה וצרח ״מה קרה?!״
כולנו הסתכלנו אחד על השני, הסמקתי מעט אבל למזלי החושך כיסה את פרצופי, קיוויתי שלא ראו אותי באופן ברור.
״הלכת מתוך שינה״ הסבירה רוני ״אתה הלכת לכיווני ואני דחפתי אותך ונפלת״ לא ממש ראיתי את פרצופה של רוני בברירות אבל הייתה לי תחושה שהיא קורצת אליי, היא מחפה עליי.
סם פרע את שערו עם ידיוו בתשישות ופרצופו נראה כעוס ״מה יש לך?! את השתגעת?!״
רוני נרתעה אחורה על ברכיה לקצה השני של הספה ונרגעה בבת אחת ״אני לא התכוונתי אני פשוט ממש נבהלתי״ רוני פיהקה ועצמה עיניים ״מה השעה?״
ירין הסתכלה על השעון הגדול שהיה תלוי בסלון ״חמש וחצי… אני לא יודעת מה איתכם אבל אני חוזרת לישון״ ירין פיהקה גם כן והניחה את ראשה על הכרית.
״אתם משוגעים״ הוסיף יותם ונרדם גם הוא.
רוני הניחה את ראשה על הכרית והסתובבה אל הצד השני עם גבה, רק אני וסם נשארנו ערים, לא יכולתי לראות ממש טוב אבל את פניו ראיתי בברירות.
״מה?״ שאלתי והסתכלתי הישר אל החושך שנראה במסדרון מאחוריו.
״אני לא קונה את הסיפור שלכן…״ הוא חייך באופן מעצבן קרץ והניח את ראשו על הכרית.
״מה??״ חזרתי על עצמי בפליאה, הוא לא ענה.

בבוקר כאשר פתחתי את עיניי, גיליתי שאני לבד בסלון, המזרונים שהיו על הרצפה היו ריקים וגם הספה שלידי, גירדתי בראש והסתכלתי מצדדי, שקט מוחלט.
קמתי מהספה והסתכלתי מסביב, אספתי את שיערי כך שהונחו על כתפי על הצד וסידרתי את הגופייה שהתעקמה לי בהמשך הלילה, חשבתי על הנשיקה שלי ושל סם.. על מה שהוא אמר לי, למה הוא התכוון כשהו אמר: ״אני לא קונה את הסיפור שלכן״? הסתכלתי על החלון הגדול השקוף שהתפרס על כל הקיר שהיה מולי, הבוקר היה יפהפה, העצים נראו ירוקים יותר מתמיד והשמיים נראו כחולים וצלולים כמו הים, הרגשתי שהיום הזה לא יכול להשתפר, ממצב מגונן ומבולבל למצב נפלא ומשוחרר, ככה הרגשתי, שבן רגע מישהו אמר לי שזה לא חשוב והכל בסדר…
לפתע הרוגע והשקט נקטע, מישהו נגע בכתפיי באופן אגרסיבי ומבהיל.
״בו!״ קפצתי בן רגע בבהלה. הסתובבתי וראיתי את פרצופו של סם מרוצה מעצמו.
״די…״ מלמלתי בעצבנות והסתכלתי על הרצפה.
״בואי ישנונית יש ארוחת בוקר במטבח״ סם סימן לי לבוא ועקבתי אחריו במסדרון אל המטבח.
המטבח קושט יפה בצבעים והיו מזווים שופעים באוכל, קערות של פירות וממתקים פוזרו על כל שולחן וארון ועל התקרה היתה תלויה מברשת אורות יפהפייה.
״את תמשיכי לבהות במנורה או שתצטרפי אליינו?״ קולו של יותם קטע את מחשבותיי והתיישבתי ליד כולם על השולחן בחיוך.
כולנו אכלנו פנקייק ושתקנו.
״אז… יש לכם מתי סוף סוף נופיע בתחרות הבית ספרית?״ שברתי את השתיקה ובהיתי בפנקייק המסכן שלי שפירקתי על הצלחת.
״אני שמעתי לא מזמן שכנראה יש שינויים בתחרות ולכן אנחנו עוד לא הופענו״ אמר סם בהתעניינות.
גלגלתי את עיניי והסתכלתי ישר בעיניו בעוקצנות ״ומאיפה שמעת את זה? שמועות?״
סם חייך אליי חזרה והחזיק בידו את הפנקייק שלו ״ברור שכן, ילדה חכמה שכמוך לא היית. אמורה כבר לשמוע את זה? אני מתפלא״
הסתכלתי על הפנקייק שלי שעוד עינתי אותו ופירקתי אותו בידיי ״אפשר לחשוב שאתה יותר חכם ממני״
״אני כן!״ הכריז סם
״אתה לא, המוח שלך כל כך קטן שטיפת השכל האחרונה שנשארה לך העדיפה ללכת למוח אחר״ קמתי ממקומי בעצבנות וסם קם אחריי.
״המוח שלך אולי גדול אבל הוא כל כך ריק שאפילו המדע היה זורק אותו לפח על המבט הראשון״
צחקתי צחוק גדול ומוגזם ״בואו לא נגיע לכיעור החיצוני שלך כי לזה אף אחד לא רוצה להגיע״
פרצופו של סם האדים והוא נראה כי הוא עומד להתפוצץ.
״אוקי… אני צריכה לשטוף את הכלים״ אמרה ירין במהירות ואספה מחצית מן הכלים שהיו על השולחן.
״אני אעזור לה״ אמר יותם באופן חפוז ואסף את שאר הכלים
״אני סתם הולכת!״ הכריזה רוני ורצה מהמטבח.
סם ואני נשארנו לבד במטבח, ראש בראש, מזעיפים פנים ונועצים אחד בשני כאילו אנחנו עומדים לרצוח אחד את השני,
סם בבת אחת נאנח ושחרר את כתפיו מאחיזתו החזקה של השולחן. ״אנחנו באמת רוצים לריב?״
שתקתי.
סם התהלך מסביב לשולחן עד שהגיע אל צדי והתיישב על השולחן.
הסתכלתי בעיניו והוא הסתכל בעיניי, בהינו אחד השני בשתיקה, ואז זה עלה לי.
״אתה עשית את עצמך סהרורי אתמול בלילה נכון…?״ שאלתי בקול מובך ולוחש.
על פניו של סם התפרש חיוך ערמומי ״את בכל זאת חכמה הא?״