זאתי מהרחוב – פרק 20

״היי זואי, את זוכרת שהיום אנחנו עושים את מסיבת הפיג׳מות נכון?״ ירין התקשרה אליי ביום שישי אחרי בית ספר, לא היה לי חשק ללכת לבית הספר היום, אמא כנראה שראתה כבר את ה׳מצוקה׳ שלי עולה על גדותיה הרשתה לי להבריז, במשך כל היום חשבתי על מה עשיתי לא בסדר, אף על פי שניסיתי לדמיין אותי מכה אותו.
״לא נראה לי שיש לי חשק היום ירין״ אמרתי והסתובבתי על גבי.
״נו באמת זואי רק בגלל הילד זבל הזה את לא תבלי קצת?״ השבעתי יום אחרי זה את ירין ורוני לא להשתמש בשמן של אופיר אז ירין אוהבת להמציא לו כינויים, תאמינו לי שהכינוי ילד זבל עוד סביר.
״אני לא ממש במצב של מסיבות היום״ אמרתי ושפשפתי את עיניי ״אולי פעם אחרת״
״אין פעם אחרת! את יודעת מה? אם עד תשע את לא מתייצבת אצלי בבית אז אני ויותם באים וגוררים אותך לשם״ אמרה ירין וניתקה.
אולי זה יעשה לי רק טוב, לבלות קצת, אולי זה יסיט את דעתי.
בשעה שמונה סיימתי לארגן את התיק שלי, חשבתי מה ללבוש, האמת שזה לא כזה משנה כי גם ככה אני אחליף אחר כך לפיג׳מה, אז בסוף לבשתי חולצה צהובה נופלת על הצד שכתוב:׳מיוצר ברוסיה׳ שפעם קניתי, אין לי מושג למה! וגם מכנסי ג׳ינס קצרים, היה יחסית חם לעונה, כשנעלתי נעליים הטלפון שלי התחיל לצלצל, הטלפון היה רחוק ממני.
״אמא! תוכלי להביא לי את הטלפון?״
אמא שלי יצאה מהמטבח ולקחה את הטלפון שהיה על השולחן.
״זאת ירין״ היא אמרה במהירות ורצה אליי.
סיימתי מהר לשרוך נעליים ועניתי ״הלו?״ אמרתי במהירות.
״איפה את?!״ צרחה עליי ירין ״השעה כבר תשע ואת לא פה! את מחפשת צרות?!״
״תרגע! אני יוצאת עכשיו! תעשי לי טובה ואת האנרגיה הזאת תטי באופן חיובי ותשמרי אותו לאחר כך״
ניתקתי את הטלפון במהירות ויצאתי מהבית.
הרחבות היו חשוכים וחסרי חיים, הייתי בטוחה שהם יהיו יותר אנשים שיסתובבו ברחובות ויותר מכוניות בכבישים, הסתכלתי הצידה וראיתי כמה בנים יושבים על הספסל, יצרתי איתם בטעות קשר עין, מה לעשות!?
״היי! את!״ צרח לי אחד מהם והתחיל לרוץ לעברי, שאר הבנים שהיו איתו גיבו אותו מאחור ומצדדיו,
הרגשתי קפואה, זוזי זואי!
פתאום ראיתי שהוא שולף אולר ובמהירות מהאוצר קפץ סכין קטן, הוא משוגע!
פתאום שאפתי נשימה עמוקה והתחלתי לרוץ, הכל התחיל להסתחרר סביבי,
״תחזרי! אנחנו לא נפגע בך!״ שמעתי את קולו של אותו ילד עם האולר ואחריו התלחשויות וקללות.
מה עשיתי להם?!
לבסוף הגעתי לסמטה שהייתה ליד הבית של ירין, נכנסתי התחבאתי מאחורי עץ עבה.
״לאן היא ברחה?!״ צרח אחד מהם.
״מפחדת לשחק איתנו המסכנה״ אמר זה עם האולר וכולם צחקו יחד איתו,
האלכוהול כנראה דיבר מפיהם, אני מקווה…
״בוא נלך למקום אחר!״ צרח אחד מהם ושמעתי את צעדיהם מתרחקים.

״לא הייתי מתנגדת שאת היית באה לבית שלי ולוקחת אותי״ אמרה זואי לירין בבכי ונכנסה לביתה, המסקרה של זואי יצרה על לחייה צורות מעניינות, בסלון התמקמו כבר יותם רוני וסם על הריצפה מוכנים עם פיג׳מות, פרצופם התחלף משמח למזועזע ואז להלם.
״זואי מה קרה?!״ צרחה רוני וקמה ישר על רגליה.
״איזה כמה ילדים ברחוב רצו אליי עם אולר ו…״ כל השאר היו מלמולים לא מובנים, אבל זה היה מספיק, זואי התמוטטה על ברכיה בבכי ויותם עזר לה להתיישב על הספה.
״את נפצעת?״ שאל סם בדאגה והסתכל על רגליה.
רגליה היו שרוטים ונראה כי ברכיה ספגו מכות הגונות בצבע סגול כחול.
״הכל בסדר״ אמרה זואי ביובש והתיישבה על הרצפה.
״הכי חשוב שהכל בסדר עכשיו זואי״ אמרה רוני ״אבל מעכשיו והלאה כדאי שנתחיל להסתובב ביחד בלילה, זה מסוכן מאוד״ רוני הניחה את ידייה על בכרייה הרועדות של זואי.
״אני שונאת להגיד את זה אבל את צודקת״ אמרה ירין במלמול ואז קמה ״אוקיי! הגיעה הזמן שנתחיל להתעודד! זואי אנא קחי את תיקך בזמן שאלווה אותך אל חדרי המרווח ששם תחליפי לפיג׳מה, בחייאת תגידי כן כי אין לי כוח לריב!״ זואי פלטה צחקוק בחוסר רצון וקמה.
״בסדר…״ הבית של יותם וירין היה גדול, בית פרטי יפה כזה, נוח אבל לא גדול כל כך, הייתה בו תחושה פרטית ומשפחתית כזאת, תחושה שתפסה בכל רחבי הבית הגדול, הוא לא היה מלא יופי כאילו הוא יצא מקטלוג בתים כמו בבית של… ילד זבל, אבל הוא היה יפה, ללא ספק.

החלפתי לפיג׳מה בחדר של ירין, ישר השתטחתי על המיטה שלה, יש לה מיטה ממש נוחה, לא רציתי לקום ממנה.
״זואי החלטת לעבור לגור שם או שנרדמת?!״ צרחה ירין מהצד השני של הדלת,
״אני מתארגנת!״ השבתי לה בעצבנות וקמתי להתארגן, כשסיימתי להתארגן פתחתי את הדלת ושם חיכתה לי ליד ירין, היא סרקה אותי ואז חייכה אליי, כשהסתכלתי עליה תהיתי במוחי מחשבה אנוכית ולא יפה אבל עדיין… ירין למה לא היית שם לקחת אותי לבייתך? הייתי רוצה שנחזור לאחור ושזה מה שיקרה, זה היה עדיף, לא הייתי לבד…