זאתי מהרחוב – פרק 19

הרגשתי איך ליבי נפל, איך בן רגע מישהו החזיק אותי ברגליים, הפך אותי, וניער אותי ומשכנע אותי לצרוח, הגיטרה נפלה בטעות מידיי וקול גיטרה חזק הדהד במדרגות כאילו מישהו רצח את הגיטרה.
״מה זה היה?״ אמר אופיר בחשד,
הרמתי בידיים רועדות את הגיטרה ונכנסתי לספרייה, התייצבתי מול אופיר ודנה, הנחשה המחומצנת הזאת חייכה אליי!
אופיר הסתכל עליי בפה פעור גדול, ״זואי… א…אני״
״תסגור את הפה שלא יכנסו לך זבובים״ אמרתי בשקט ויצאתי מהספרייה,
כעבור שנייה הבנתי ששכחתי משהו, חזרתי ברוורס אל מקומי מול אופיר ודנה.
״אה כן, שחכתי להחזיר לך את הגיטרה, קח!״ אמרתי בקול יותר רם וזרקתי חזק את הגיטרה על הריצפה.
״שששששש!״ צעקה עלינו ספרנית אחת,
״שששששש בעצמך!״ צרחתי עלייה חזרה ויצאתי מהספרייה בריצה.
״זואי חכי!״ בזווית עיני ראיתי שאופיר רץ אחרי. רצתי יותר מהר, פתאום הרגשתי את מגעו של אופיר על ידי, הוא החזיק לי ביד וריתק אותי לקיר שבמסדרון.
״זואי אני מצטער!״ צרח אופיר בהתנשפויות,
״אוקיי, זהו? גמרת? יופי, כי הסליחה לא עוזרת! אין לך אפילו תירוץ טוב!״
אופיר קירב את אפו אל אפי, הרגשתי את נשימותיו החמות. ״תסלחי לי..״ אמר אופיר בקול רך,
בבת אחת התגלגלתי על הקיר ואופיר החליף את מקומי מרותק על הקיר
״תזהר ממני! אני עברתי חמש בתי ספר, כייסתי כסף לפחות מעשרים פעם ומשם הפסקתי לספור, השחטתי שני מכוניות ולא כולל האוטו של עומרי, אז אתה יודע משהו? אין לי כוח לתחננויות שלך,
אתה חושב שאסלח לך אחרי שנייה כשהתנשקת עם המחומצנת הזאת וכששמעתי אותך בפירוש שאמרת שאתה לא איתי יותר, אז תגיד תודה שעוד לא קיבלת פנס בעין!״ צרחתי עליו וזרקתי אותו לקיר השני של המסדרון.
אופיר נאנק מכאבים ולאט לאט התיישב על הרצפה שבמסדרון, אני רצתי משם מהר ככל שיכולתי,
אפילו המצמוץ כבר לא עזר לי לעצור את הדמעות, הם נשפכו בלי הפסק, כאב חזק לחץ לי על הלב, שזה יפסק כבר! למה זה כואב כל כך?!
רצתי אל השער במטרה לצאת מבית הספר וללכת משם, לא רוצה לפגוש אותו יותר!
השומר חסם אותי מיציאה מבית הספר ״לאן זה?״ הוא שאל בתוקף,
״מה אכפת לך?! שאלתי אותו דומעת,
״מצטער אבל בלי אישור לא תוכלי לצאת״

בסוף היום כשהתמוטטתי בספה בסלון הפסקתי לבכות, עכשיו נזכרתם?!
לא יכולתם להפסיק בבית הספר?! אתם עושים לי דווקא?!
כשפתחתי את הטלפון שלי ראיתי איזה אלף אסמסים מאופיר, לא רציתי להסתכל, מחקתי את כולם ושיניתי את שמו של אופיר ל׳לא לענות׳
ירין ורוני התייצבו אצלי בבית אחרי שעה עם בערך שלוש חבילות של גלידה, שוב פעם התחלתי לבכות,
ירין ורוני עד סוף הערב קיללו את אופיר עד כמה הוא רשע ומגעיל ורוני הייתה גאה בכך שידעה שמשהו לא בסדר אצלו.
״את צודקת״ אמרתי לה וניגנתי את העיניים שלי,
״את צדקת כל הזמן, הייתי צריכה להאמין לך״
״לא נכון״ אמרה רוני ״את אוהבת אותו, הלכת לפי הלב שלך, את לא צריכה להקשיב לי״
ירין חזרה מהמטבח עם שלוש צלחות עם גלידה, לא ראו את הצלחות מרוב הגלידה!
״שילך לעזאזל הבנאדם המגעיל הזה, אני אפילו לא יכולה להגיד את שמו איכס!״ צעקה ירין ודחפה כפית גדושת גלידה.
הטלפון שלי צלצל, על המסך היה בגדול כתוב:׳לא לענות׳
״זה הוא?״ שאלה רוני
״כן… זה הפעם החמישית שהוא מתקשר אליי..״ אמרתי בעייפות,
״תעני לו״ אמרה ירין בהחלטיות,
״השתגעת?!״ צעקה רוני,
״נו שתצרח עליו קצת והיא תרגיש יותר טוב״ אמרה ירין וענתה לשיחה והגישה לי את הטלפון באגרסיביות.
״הלו?״ נשמע קולו של אופיר מאחורי הקו בהתרגשות.
״מה?״ שאלתי אות בקרירות,
״זואי אני ממש מצטער אני פשוט הרגשתי שאנחנו מתרחקים בזמן האחרון ו…״
״אתה יודע מה?״ אמרתי לו ומחאתי דמעה ״פשוט עזוב, לך אל המחומצנת, אין לי כוח אלייך, אתה העדפת אותה על פניי..״ אמרתי בשקט והעברתי את הטלפון אל ירין.
״זואי לא התכוונתי לזה!״
״אתה מרגיש את זה?״ אמרה ירין לטלפון,
״מרגיש מה?״
״אני חונקת אותך מרחוק״ אמרה ירין וניתקה.