זאתי מהרחוב – פרק 14

עבר כבר שבועיים מאז שהתחלתי לצאת עם אופיר,
אופיר ממש חמוד, אנחנו אוהבים לצאת הרבה, בשבועיים האלו לא יצא לי הרבה להיות עם חברות שלי ולכן הבטחתי לירין היום שאני יהיה איתה לגמרי.
״עשית את השיעורים במדעים שהיו להיום?״ שאלה אותי ירין כשהתיישבו במזנון.
״היו שיעורים?!״ לא ידעתי.
״כן, זה שיעורים להגשה. זה על השיעורים של הפרק שהיינו צריכים לקרוא אתמול״
היא בהתה בי בתהיה והמשיכה ״את קראת את הפרק נכון?״
״כן בטח….״ אמרתי ממלמלת ״היה שם משהו בערך כמו…. מולקולות… ו…פלנקטון ו…״
״ובובספוג ופטריק וכמובן שסנדי״ היא אמרה משועשעת וחייכה אליי.
״חה חה…״ הסתכלתי על האוכל שלי ואז אל ירין.
״טוב את יכולה לתת לי להעתיק את העבודה שלך?״
״את העתקת ממני שיעורים כבר איזה חמש פעמים!״
הופתעתי ״חמש פעמים?״
״חמש פעמים מאז אתמול!״ היא אמרה בכעס.
״טוב בסדר סליחה אמא״
ירין נאנחה ושלפה את המחברת שלה. ״טוב בסדר אני אתן לך להעתיק את זה, אבל זה הדבר האחרון שאני נותנת לך להעתיק״
״לא מבטיחה כלום…״ מלמלתי בשקט כשנזכרתי שגם לא עשיתי את השיעורים בהנדסה.
טוב אני מודה, מאז שהתחלתי לצאת עם אופיר חיפפתי בשיעורים, אני פחות קשובה ורוני גם קצת מתרחקת ממני… אבל לי אין מושג מה קורה עם רוני, מה זה כל כך מפריע לה שאני יוצאת איתו?

באמצע שיעור הנדסה אופיר שלח לי פתק,
כשהפתק הגיע לשולחן שלי הסתכלתי על אופיר והוא סימן לי לפתוח את הפתק.
בפתק היה ציור, ציור שלי ושל אופיר, מישהי ממש טובה בציור מהכיתה שלנו, ירין סיפרה שכבר כמעט שנה היא מפגינה על כך שאין פה כיתת אומנות למרות שבפירוש זה בית ספר לאומנויות הבמה.
הרגשתי איך כל הדם שלי עולה ללחיי, הסתכלתי אל אופיר, הוא חייך אליי וחשף שיניים,
את האמת? אני אוהבת את אופיר, גם יש לו חיוך מקסים, אבל החיוך שלו אף פעם לא נראה מהלב, החיוך שלו נראה עוקצני ולא חם, הוא נראה כאילו כל פעם שהוא נותן לי מחווה או מחייך אליי, הוא כאילו מסמן לעצמו עוד מטלה שביצע וניצח.
חייכתי אל אופיר בחזרה, פתאום החיוך שלו נמוג, הוא סימן לי משהו עם הידיים ולא הבנתי,
פתאום הרגשתי שצל כיסה אותי מאחורה, צל…
גדול.
המורה להנדסה…. אישה גדולה, שיט היא תפסה אותי….
הסתובבתי לאט עם חיוך טיפשי מרוח על הפרצוף שלי…
״אמ… היי?״
״תרצי אולי לענות על השאלה ששאלתי אותך הרגע?״ היא אמרה לי בזדון… יפה המילה זדון לא? זה המילה היחידה שאני זוכרת משיעור לשון האחרון שהיה לנו, המילה זדון מתאימה למורה להנדסה…. מזכיר לי מכשפה גדולה.
״תוכלי אולי לשאול את השאלה שוב?״ שאלתי בשקט.
״תוכלי אולי ללכת לחדר המנהלת?״ שאלה אותי המורה.
״אני חייבת?״ התכווצתי במושב שלי… זהו, מהחדר של המנהלת יעיפו אותי ישר לרחוב.
״כן!״ היא צרחה עליי ואני ישר קפצתי ממקומי ויצאתי מהכיתה.

בחדר המנהלת חיכה לי הפתעה לא משהו…
גם עומרי היה שם.
טוב בעיניי זה הפתעה לא נעימה, אחרי כל מה שהוא עשה למעני לא מגיע לו לראות את המנהלת נוזפת בי, ועוד אני לא עשיתי למענו כלום, אפילו לבקש סליחה כמו שצריך על האוטו שלו לא עשיתי.
״שלום זואי, שבי בבקשה״ אמרה המנהלת בקרירות ואני ישבתי מולה בחוסר רצון.
״אני אשאיר אתכם לבד״ אמרה המנהלת, קמה ממקומה ויצאה מהמשרד שלה,
זה היה מפתיע.
עומרי ישב במקומה של המנהלת והוציא מסמך מאחת מהמגירות.
״את יודעת מה זה?״ הוא שאל וניפנף מול העיניים שלי במסמך.
״לא…״ הנדתי את ראשי.
״זה התעודה שלך לסימסטר הראשון״ הוא אמר בחומרה והניח את התעודה שלי על השולחן.
״אני לא יכול לספר לך על הציונים שלך אבל אני יכול להגיד לך שהם לא משהו״ הוא קם ממקומו וישב על השולחן מול מושבי.
״והוא יהיה עוד יותר לא טוב אם לא תקחי את עצמך בידיים״
הוא הסתכל עליי מלמעלה ופתאום הרגשתי כמה הוא גדול ממני, ופתאום פניו חמורות הסבר התחלפו בצער ״ואם התעודה שלך לא תהיה טובה לא תוכלי ללמוד פה יותר״ הוא אמר והסתכל לי ישירות בעיניים.
לא היה לי איך להגיב.
״אכפת לי ממך זואי, אני לא הייתי לוקח כל ילד שהיה הורס לגמרי את האוטו שלי לבית ספר יוקרתי שאני מלמד בו״
הנהנתי בשקט והשפלתי את מבטי.
״הפעם את יוצאת מכל הבעיות שלך חלק, אבל שתדעי שבפעם הבאה זה לא יקרה, ובזמן הקרוב תצטרכי לקחת על עצמך אחריות, בסדר?״
הוא הכריח אותי להרים את ראשי לעברו, הנהנתי.
״יופי אני סומך עלייך״ הוא חייך לעברי והוביל אותי החוצה מהמשרד.
״ותזכרי זואי, ריכוז ולמידה, ככה תוכלי להמשיך ללמוד פה״

בסוף היום כשאספתי את דבריי אופיר ניגש אליי, הוא נראה לחוץ.
״הכל בסדר זואי?״
״כן כן הכל בסדר, הפעם וויתרו לי אבל אני צריכה להשקיע יותר בלימודים״
הוא חייך אליי ״יופי, אז הכל בסדר, את יודעת חשבתי אולי היום נלך למסעדה, פשוט פתחו אחת חדשה בקצה הרחוב…״
״אמ… אופיר״ קטעתי אותו ״תראה אני מאוד הייתי רוצה אבל בגלל כל הלחץ שיש לי בלימודים כנראה היום לא אוכל״
״אה או… אוקיי, זה בסדר.. אני מבין אז… נתראה מחר״ הוא נתן לי נשיקה והלך.

בדרך החוצה מבית הספר חיפשתי את ירין,
במקום זה פגשתי את סם.
״היי סם..״
״היי״ הוא אמר וחייך, הוא הסתכל עליי בתמיהה לרגע ואז המשיך.
״שמעתי שאת יוצאת עם אופיר זה… נהדר״
השפלתי את מבטי ואז הסתכלתי עליו בשעשוע,
״רגע, איך שמעת את זה…? רגע רגע אל תגיד לי..״
״שמועות״ אמרנו ביחד וצחקנו.
סם החזיק לי את היד, הסתכלנו אחת על השנייה בשקט, היינו ממש קרובים,
הרגשתי משהו שונה ממה שאני מרגישה עם אופיר… זה… הרגיש שונה כזה,
זה הרגיש יותר… מלטף, לא נרתעתי,
אבל עדיין הרגשתי חיוורון מלחץ,
או משהתרגשות? אף פעם לא ראיתי את ההבדל בין המילים.
״אז… אנחנו נוכל להיות ידידים נכון…?״ הוא שבר את השתיקה והתרחק במבוכה.
״ברור שכן!״ אמרתי בשמחה מופרזת ״זה יהיה… נחמד״
סם גירד את העורף.
״טוב אז אה… נתראה״
״ביי״ נופפתי אליו והלכתי הביתה.
למה הרגליים שלי רועדות?