זאתי מהרחוב – פרק 11

אני ורוני חיכינו בקוצר רוח כבר לסוף השבוע,
(אני אריץ לכם את השבוע המשעמם שעבר על זואי ואגיע לעיקר)
אנחנו במשך כל הימים שנותרו לי ולרוני להתאמן על השיר שלנו נצלנו ונורא שמחנו שמצאנו שיר שנוכל לשיר יחד, לבסוף, כשיום חמישי הגיע, התנדבנו להיות הראשונות שיציגו את השיר שלנו.
״אתם מוזמנות לשיר״ המורה נעמה חייכה אלינו ועמדנו מול הכיתה,
דנה שלחה אלינו מבטים כועסים ואנחנו התעלמנו ממנה.
״השיר שנשיר מוקדש לאבא של כל אחת מאיתנו״ אמרה רוני, אני הייתי אמורה להגיד את זה, אבל כנראה שהיא הבינה שעם כל הלחץ שהרגשתי באותו רגע לא אצליח להוציא מילה מהפה.
״אתם מוזמנות להתחיל״ קראה נעמה.

Oh yeah, I´ll tell you something"
I think you'll understand
When I say that something
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand
I wanna hold your hand

Oh, please, say to me
You'll let me be your man
and please, say to me

You'll let me hold your hand
Now let me hold your hand
I wanna hold your hand
And when I touch you i feel happy, inside
It's such a feeling
That my love
I can't hide
I can't hide
I can't hide
Yeah you, got that something
I think you'll understand
When I say that something
I wanna hold your hand
"I wanna hold your hand

סיימנו לשיר, זה אחד מהשירים הכי יפים של הביטלס בעיניי….
השיר הזה בכללי הזכיר לי את אבא שלי ושעד כמה הייתי שמחה להיות איתו ושאני רוצה שהוא יחזור,
רוני יכלה להזדהות עם ההרגשה.
״השיר מעולה בנות!״ קראה נעמה.
״עשיתן אותו באופן מעולה רק זואי…״
הסתכלתי לה בעיניים כשהיא קראה בשמי.
״מומלץ להסתכל על הקהל כשאת שרה״
הנהנתי.
״אוקיי, תחזרו למקומות״
השיעור התנהל כהלכה, כולם עשו שירים בזוגות חוץ מדנה שלא רצתה לעשות עם אף אחד.
״זה חמור מאוד דנה״ אמרה המורה מאוכזבת ״אין לך אפילו תירוץ טוב״ המורה כחכה בגרונה ורשמה ברשימה שלה את דנה שלא הכינה שיעורים.
״הפעם אני לא אעניש אותך כי זאת הפעם הראשונה שלך, אבל אני מצפה ממך ליותר דנה״
דנה השפילה מבט במבוכה.

אני וירין התיישבנו במזנון ודיברנו, רוני הצטרפה אלינו.
״שלום לעלמה הענווה״ אמרה בצחוק ירין כשרוני התקרבה אלינו עם האוכל שלה.
״שלום גם לכם״ היא השיבה בחיוך והתיישבה לידינו כאילו זה הכי נורמלי והיא מסתובבת איתנו ביום יום.
״שמעתי מאח שלי ששרתן ממש יפה בשיעור שירה״
רוני הנהנה בגאווה ״זה באמת היה שיר גאוני מה שזואי בחרה, הוא גם היה ממש יפה״
חייכתי ״יש לי מזל יש לי מלאי של שירים של הביטלס בתוך הראש שלי״
הם צחקו חזק ואני צחקתי איתם, אני טענתי את פניי באוכל שלי והמשכתי לאכול, כעבור כמה דקות הרמתי את פניי וראיתי את אופיר מתקרב לאזור.
״אוי זה אופיר״ לחשתי לעבר ירין ורוני.
״אז? שיקפוץ לי, אני רעבה ורק בגלל שאת מפחדת ממנו אני לא אפסיק לאכול״ אמרה רוני ולקחה ביס מהסנדוויץ׳ שלה.
״אני לא מפחדת ממנו!״ אמרתי בכעס.
״אז מה אכפת לך שהוא בא לפה?״
״כי במסיבה שלו שבוע שעבר אז..״ אמרה ירין במקומי ואז אופיר קטע את הלחישות שלנו.
״היי״ הוא אמר בקצרה והתיישב מול שלושתינו.
״אמ… היי״ אמרתי בזמן שאני כולי מאדימה בפניי ולא מעזה להסתכל עליו.
״מה זה הגיטרה שאתה מחזיק?״ שאלה רוני,
המילה ׳גיטרה׳ העירה אותי והסתכלתי קדימה, הוא החזיק את אותה גיטרה שהייתה לו בחדר.
״סתם, במסיבה שעשיתי אז הבטחתי לזואי שאני אראה לה מתישהו איך אני מנגן, והבטחות אני לא מבטיח סתם״ הוא אמר וקרץ לי, ניסיתי להישאר אדישה אבל קצת קשה להיות אדישה כשאתה מודע לכך שפנייך אדומות מרוב בושה, רציתי שהאדמה תבלע אותי.
״זה חייב להיות עכשיו?״ גמגמתי.
״למה לא עכשיו?״ הוא שאל משועשע,
״כי זה המזנון פה…״ אמרתי מחפשת תירוץ.
״כאילו שאכפת לי, טוב את מוכנה?״
הנהנתי בחוסר נעימות.
הוא החזיק את הגיטרה והתחיל לנגן, הוא ניגן שיר שלא היה לי מוכר, אבל הוא היה שיר נהדר,
ירין לחשה לי שזה השיר ׳יסמין׳

״בשכונה קטנה
על מיטה כחולה
את אומרת שהכל יהיה בסדר
אם רק ניתן לזה קצת זמן,
תסתכלי עליי תחייכי אליי
את יודעת כמה זה עושה לי טוב,
כשאת שוכבת לצידי.

יש לי רק דבר אחד לומר לך והוא מכל הלב,
את הכי טובה בעולם,
אני כל כך אוהב אותך זה לפעמים כואב,
מתרוקן מכל הכעסים העצב והשקרים
כשאת איתי,
אוחזת בידי,
ואומרת, שאת, אוהבת אותי״

אופיר סיים לנגן,
הוא התנשם פעם אחת ואז הסתכל עליי,
מכל שאר השולחנות נשלחו אלינו מבטים מתעניינים,
״מה את חושבת?״ הוא שאל אותי.
״אתה מנגן יפה..״ אמרתי בבושה והסתכלתי אל רוני שלא כמו ירין הסתכלה על המצב קצת יותר ברצינות ולא השתעשעה מכל העניין.
לאחר שנייה כשהעברתי את ראשי מרוני בחזרה אל אופיר,
אופיר נראה משוטח על הרצפה ולידו עומד סם עם היד קבוצה באגרוף.
״מה אתה עושה?!״ זה לא הפתיע אותי משום מה.
אופיר קם ונתן לאגרוף חזרה, הם התחילו לריב שם, אני במקום להתערב חשבתי לעצמי:
׳זה נורא מחמיא לי והכל אבל היי…. אני פה רק שבועיים תנו לי לאכול כמו נורמלית ואת הריבים שלכם תפתרו בלעדיי׳
אז המשכתי לאכול כאילו אני לא קשורה לכלום ורוני וירין עשו כמוני בזמן שאופיר וסם רבו והלכו מכות וסביבם התקבצו אנשים שעודדו את הקרב.
בסוף לא התאפקתי וקמתי.
״יואו כמה רוח אתם עושים! אני בבית ספר הזה כולה שבועיים ואתם כבר מתנהגים כאילו אני פה שנים ואני איזו ילדה פרחה שאוהבת שמחזרים אחריה ושילדים מרביצים אחד לשני בגללה!
אז אני בדיוק ההפך מזה! אז קומו! תתפסו את עצמכם בידיים! ותנו לי לאכול נורמלי בבית הספר הזה בלי מרק שנשפך מעליי או מוזיקה ברקע!״
כולם השתתקו.
סוף סוף שקט.

בצלצול להפסקה ירין מחאה לי כפיים בחגיגיות ורוני פשוט צחקה כמו מטורפת עד שכאב לה הבטן.
״זה היה פשוט גדול! את חייבת לצעוק עליהם לעיתים יותר קרובות״ אמרה רוני לאחר התנשמויות תקינות.
״כן, זה אמור לקרות בזמנים יותר קרובים את יודעת, אני עכשיו די בטוחה שהם יעזבו אותך בשקט למשך כמה זמן״
״אמן״ אמרתי בחיוך.