זאבה שחורה פרק 6

כשה קמתי לצאת מן החדר של ניק לבחוץ משהו תפס אותי היסתכלתי לאחור זה היה ניק הוא היה בלי חולצה,ראו את כל השרירים שלו, הוא ישב על שרפרף ואז הוא קם. כאשר הרים את ראשו ראיתי את השיניים הענקיות שלו הוא היה ערפד יפה תואר, ״אני לא יכול בילעדייך אני צריך אותך״אמר ניק בקול לוחש ולקח אותי לחיקו וחיבק חזק כל כך עד שהיה אפשר לשמוע שכמעט ונשבר לי עמוד השדרה, הוא שם את ידיו על לחיי ונישק אותי נשיקה ארוכה, אני כל כך נהנית מזה ורציתי שההרגשה הזאת הצמרמורת שעוברת בכל הגוף מרוב רגש תיהיה לנצח. אחרי הנשיקה, היסתכל עליי ניק כשה היה לו חיוך על הפנים, החיוך שלו גרם לי לחייך חיוך רחב עוד יותר מי שהיה לו ואז שאלתי אותו בקול מובך״אז תגיד זה רישמי?״ ״כן זה רישמי״ ״זה רישמי אנחנו ביחד״ אמר ניק בקול בטוח בעצמו, ואז כשה יצאנו לבחוץ ראינו את ניילה מדברת אם פנתר,ברדלס וקאנטור. ברגע שהיא ראתה אותנו היא ניגשה עליינו ואמרה בקול מתרגש ״את עכשיו מי איתנו ברוכה הבאה ניק יביא לך לוז מתי לבוא לכאן כיוון שאני צריכה לאמן אותך, את צריכה לדעת את כל הקישורים של אשת הזאב שבך איך לשנות מצורה לצורה (מזאבה לבת אנוש) ועוד…….״ ״בסדר אמרתי בשמחה״ ״אז נתחיל מחר?״ שאלה אותי ניילה ועניתי לה בחיוב.
״טוב הגיע הזמן לחזור הבייתה בואי מותק״ ״או.קיי״ ברגע שהוא אמר מתוקה התחלתי להסמיק התחלנו ללכת ואחרי שעה וחצי של הליכה אמרתי לו ״ניק מתי נגיע בחזרה הבייתה?״ בקרוב הוא ענה לי ״למה מה את רעבה?״ שאל אותי ניק ״כן״ החזרתי לו ״טוב ככי כאן אני עוד מאט אחזור כי גם אני רעב״ ענה לי בחיוב. ואני ציחקקתי שם, ואחרי כמה דקות חזר עליי ניק עם נתח של בשר, וכיוון שעברתי שינוי טרפתי אתזה כאילו לא אכלתי חודשים. ״תודה לך ניק״אמרתי לו בחיוך, והוא חייך לי בחזרה. ואז לקח את ידי ואמר ״טוב אנחנו ניכנס עכשיו בחזרה לעולמיך ועל תיהיה יותר מידיי מופתאת או עם שאלות או.קיי אני יראה אותך יותר מאוחר כי כשה תיכנסי את תיהיה לבד ואני כבר אהיה בתוך הכיתה בסדר מותק?״ שאל אותי והחזיק את ידי חזק ״כן״ השבתי לו בביטחון מלא. כשה נכנסנו מצאתי את עצמי בשיחים של בית הספר לבדי כמו שינק אמר ואז אני שמה לב ששרה צועקת יחד עם שוגר ״מידנייט איפה את מידנייט!״ ״אני פה״ צעקתי להם ברגע שהם שמו לב הם הוציעו אותי מהשיחים והם שאלו אותי ״מה קרה״ בקולות מודאגים. ״פשוט נפלתי על הראש ואיבדתי את ההכרה״ ״אוי את בסדר?״ שאלה אותי שוגר ״כן אני בסדר תודה ששאלת״ ״אני אלך לקרוא לאחות״ אמרה שרה. ״לא לא לא לא לא לא לא לא לא צריך!״ אמרתי בקול מודאג ״בואו פשוט ניכנס לכיתה וניגמור עם זה,ברגע שנכנסנו לכיתה ראיתי את ניק. התיישבתי לידו והוא החזיק את ידי מתחת לשולחן, ואמר ״אני מקווה שהסתדרת״ ״כן אבל איך זה שהזמן בקושי זז כאן?״ שאלתי אותו, ״ זה לא שהזמן זז פה לאט מאוד אלא ששם הוא זז מהר מאוד. ברגע שהיה צלצול הלכתי עם ניק למאוחרי בית הספר יכולנו לדבר שם וליהיות אנחנו עצמענו. ומה שהכי אהבתי זה שה אף אחד לא הולך לשם ואז ניק לקח את ידי ושם אותה על המקום שבו אמור ליהיות הלב אבל לא שמעתי כלום הוא היתקרב לאט לאט ורצה ….

ההמשך יבוא