זאבה שחורה פרק 11

…היה לו כל גברי הסתובבתי לאחור וראיתי קנטאור בעל שיער ארוך ומתולתל לבוש שריון וחרב גדולה וכבדה חגורה לו בצד המותניים. ממדיו היו כל כך גדולים עד שגודלו הפתיעה אותי ונפלתי ארצה, הוא הושיט לי את ידו כדי לעזור לי לקום, מתוך נימוס הסכמתי ברגע שהכנתי את ידי בתוך ידו הרגשתי את עצמתו ואת כוחו של ידו שלו שמקימה אותי במהירות עזה, ״סליחה עם הבהלתי אותך״, אמר הקנטאור המסמיק, ״לא זה בסדר פשוט לא ציפתי לראות אותך״, אמרתי בזמן שהרגשתי איך לחיי מתחילות לבעור. ״עם כך כדי שנלך לקבוצה שלנו״ אמר הקנטאור, עבר זמן ממושך של שתיקה מביכה ואז הוסיף הקנטאור ״סליחה על חוסר נימוסי שמי מקס״ ״שלום מקס שמי מידנייט״ אמרתי בשמחה. מקס עצר עצירה חדה שגרמה לי לתהות למה עשה זאת, כיוון שהתחלנו לפתח שיחה עצרתי גם, לפני שהספקתי לנשום אמר מקס עם ראש מטה המסתכלת על צילו, ״מידנייט הא….. הה שם יפה אז מה הכישרון שלך?״ ״כישרון?!!״ החזרתי לו בשאלה ״כן כישרון״ החזיר לי מקס והרים עליי את ראשו, ״לדוגמא ג׳פרי בחץ וקשת אני חרב ואת?״ ״חחחחחח עכשיו הצחקתה אותי הכישרון שלי הוא בדיוק כמו הכישרון של העץ המסכן העקום והעלוב הזה שעומד שם״ הצבעתי לעבר עץ דק שעל סף מוות הוא היה חיוור ולבן. ״לא כדיי לפקפק ביכולות של עץ זה או אחר וכמובן לא של אף יצור חיי ונושם. ….. עם תתני לו זמן ותטפלי בו הוא עוד עלול להפתיע אותך״ אמר לי מקס וקרץ עליי הסמקתי כל כך עד שהייתי חייבת שמשהו יעסיק את מוחי לפני שאגיד משהו מפגר שעוד אתחרט עליו. ״מי זה מקס?״ שאלתי אותו, הוא התקרב עליי ירד לגובה שלי ולחץ על כתפי, הוא הצביע לעבר סאטיר בעל הפרווה השחורה עם החיוך הכובש! כל כך שמחתי שעכשיו אני יודעת את שמועד שהשמעתי צרחה קטנטנה שלרגע הייתי בטוחה שהוא שמע אותה. ידו החמימה עזבה את כתפי והרגשתי בין רגע כל כך מרוקנת.עד שהתעוררתי בכל החלומות שהציפו אותי הוא חזר לעמוד זקוף ושאל אותי בקול ומבט לא מבין ״עם את אומרת שאין לך שום יכולות אז למה את כאן?״ אני כל כך הופתעתי משאלתו והבנתי שלוקח לו זמן להבין אז עמדתי עם פנים לא מאמינות והנהנתי לעברו הנהון קטן ואז הוא פלט קול מבין. ״אהה את הנערה החדשה שאנחנו אמורים ללמד איך להלחם כדי שתנצח במלחמה ותציל אותנו מכאוס אדיר!!!״ אמר בכל מבין ״אהה יאפ״ אמרתי והתחלנו ללכת. ברגע שהגענו לכולם ראיתי בפעם הראשונה את המפרי מחייך, שמח וזוהר. ״כמה זמן לקח לכם לבוא?!״ אמר המפרי קורן מתמיד. ״סליחה אבל..״ עוד לפני שגמרתי את המשפט הוא התערב לי במשפט והוסיף ״טוב זה לא משנה עכשיו העיקר שעכשיו את כאן ונוכל להתחיל לעבוד.״ הנהנתי לעברו ואמרתי בקול לא רצוי ״הה…. כן…. לעבוד״ ״את יודעת שניילה לא תוכל לעזור לך כל הזמן וללמד אותך כי יש לה עוד הרבה דברים להתעסק איתם אחרי הכל היא מנהיגת השבט שלנו״ רגע זה כל השבט שלכם?״ הוספתי ואז המפרי אמר ״כמובן שלא זה אפילו לא המחצית של השבט שלנו ואיפה שהפכנו את שניכן, אותך ואת שרה זה היה מקום למנוחה ששם הקמנו את המשמר״ ״רגע אז זאת לא יש לה להקה שלמה? כי לי זה ממש לא נירא כמו להקה אלא ממש מדינה!״ אמרתי בקול מתפלא ״כן יש לשנינו מדינות״ ״מה ?!!!״ שאלתי אותו לא מאמינה לאוזני. ״זה ממש מסובך אבל אני אסביר לך אתזה ונתחיל לעבוד אני שליט השמש וניילה שליטת הירח שני הארצות נילחמו זה בזה שנים רבות עד שבמלחמה נהרגו המלכים והמלכות של שניי הצדדים לשנינו יש אחים גדולים לה אח ולי אחות אך שניהם סירבו לתפוס את מקומם של הורינו ולכן אני וניילה נאלצנו לקחת את השלטון לידינו והיינו סך הכל בני 12 ו13 ניילה קטנה ממני בשנה והבנתי שלא נוכל להילחם לנצח אז הייתי חייב לעשות צעד שישנה את זה, אז הכרתי את ניילה ונהיינו חברים כל אחד ביקר בממלכה של השני וכשהיא הגיעה לגיל 16 ואני 17 נהיינו מאורסים וכעט אנחנו מחכים לגיל שיאפשר לנו להיתחתן.״ ״אבל רגע ביקרנו במקומות הללו ולא מצאנו שום סימני חיים או תזוזה״ אמרתי בעודי מנסה לעקל את הנאמר. ״השלייה״ אמר לי המפרי. ״סוף סוף מצאתי אתכם״ וראיתי את……
ההמשך יבוא