זאבה שחורה פרק 10

״אני מצטערת״ אמרה ניילה, היא קמה ואז מראשה עם השיער הקצר היפה והאדום שלה יצאו אוזני טיגריס לבן גדולות שזו לצדדים מנסים לקלוט כלשהו קול שמתקרב לכאן. אחרי כמה שניות היא ניראתה באוכזבת וצעקה בקול רם ״למה לוקח לו לבוא לכאן כל כך הרבה זמן!!!!״ ״תירגעי את שלחת אותו להביא אותה רק לפני כמה שניות״ אמר לה ניק בקול מרגיע, ״בזמן הזה כבר הייתי יכולה להקיף את כל המחנה שלנו 80 פעם״ מלמלה לעצמה ניילה, בזמן זה אני ישבתי על הברכיים מחזיקה לשרה את היד עם דמעות זולגות מתפללת בשבילה שהכל יהיה איתה בסדר. ״סמנתה אני חושבת שגופה מסרב לקבל את השינוי שלה לערפדית״ אמרה ניילה לסמנתה היל שבאה לבדוק את שרה, ״תני לי לבדוק אותה בבקשה…״ אמרה סמנתה בקול מוסמך, עזבתי את ידה של שרה אך עדיין נשארתי קרובה אליה, היא ניגשה אליה ובדקה את עניה העצומות של שרה, את דופק ליבה, ואת התגובות שלה לכל מיני ריחות,צעדים וקולות שהשמיעה לה דרך טלפתיה. אחרי שגמרה לבדוק את שרה אפילו לא ביזבזתי שנייה והעמסתי עליה שאלות. ״היא תיהיה בסדר?, מה קורה איתה?, למה גופה מסרב לקבל את השינו?!!!״ ״וואו תירגעי ילדה היא תיהיה בסדר זה משהו אופייני לאנשים עם הילה כמו שלה״ אמרה סמנתה, ״הילה? על מה היא מדברת לעזאזל?״ מלמלתי בשקט, ״ניק יסביר לך ברגע שנגיע לסוף היום הארוך והמתיש הזה״ אמרה ניילה. ברגע שנירגעתי ראיתי את ניילה והמפרי הולכים מקדימה כרגיל וצוחקים. ומוסטנג חיית המחמד הענקית של ניילה!, הטיגריס הלבן של ניילה! סוחב על גבו את שרה!. ולפני שהרגשתי בכך מצאתי את עצמי הולכת ליד מוסטאנג ודואג ששרה לא תיפול. במהלך ה״טיול״ שלנו ביער הירוק ומחסיר הפעימה הזה עברנו ליד סוסי פרא, איילים, ציפורים מרהיבים ומרחבים פתוחים ירוקים שהשמש לא מפסיקה להאיר עליהם. אחר כך כאשר עברנו גבעה מלאת צמחייה התחלנו לשמוע קולות. ״אנחנו מתקרבים למחנה״ אמרה ניילה בגאווה. הצצתי לאחור לראות מה שלומו של ניק וראיתי אותו ואת סמנתה מתגלגלים מצחוק. הצחוק שלהם היה כל כך מדבק שהייתי חייבת להוציא שם גיחוך קל. אחרי זה עלינו על הפסגה של הגבעה וראיתי…. ראיתי את המחנה שניראה כמו עיר שלמה! והלכו שם כל סוגי היצורים מהאגדות שאי פעם היכרנו. ״וואו״ אמרתי בקול המתפלא מהיופי של הירוק והנחל שעובר לידם. ״כן וואו!״ אמרה סמנתה שחלפה על פניי בריחוף השמיעה גיחוך ועשתה מבט מלא עצבים. ״משהו לא בסדר עם הרופאה שלכם״ אמרתי בקול לא מאמין ״היא לא מקבלת חדשים בפנים יפות״ אמר המפרי בקול כעוס. ברגע שהגענו למרפאה שמו את שרה במיטה שניראתה דיי נוחה למדיי והשארנו אותה שם עד שתתאושש. יצאנו מהמרפאה וניילה אמרה בקול מתרגש עם חיוך על הפנים ״אז קדימה בואו נלך לשטח פתוח ונתחיל לעבוד על הזאבה שבתוכך!!״ ״מה עכשיו?!!!״ שאל אותה המפרי, ״את מסטלבתת עליי נכון?״ הוסיף ניק. ״לא עברנו מספיק להיום?!״ אמר המפרי בקול צולע. ״אנחנו חייבים להתחיל עכשיו ככל שנספיק יותר כך יותר טוב אנחנו חייבים להיות בטוחים שהיא תיהיה מוכנה ומצוידת בכל המצרכים כדי להצליח במלחמה הזאת!״ אמרה ניילה בקול נוזף. בסופו של דבר הפסקתי להקשיב למריבות שלהם, משהו אחר משך את תשומת ליבי משהו הרבה יותר מעניין. היה זה סאטיר בעל פרווה שחורה שהתאמן בחץ וקשת זה היה מחזה מרהיב שעוד הרבה אחרים צפו בו היו לו שלוש מטרות במרחקים שונים והעניים שלו היו קשורות, הוא לקח בבת אחת שלושה חצים מתח אותם עד הסוף וכיוון. הרבה שאלות התרצצו בטוחי באותו רגע איך הוא יודע לאן לכוון איפה למד אתזה וממי? אחרי זה הוא ירה אותם והוא פגע בול האמצע של המטרות. כולם מחאו לו כפיים כולל אותי, התרשמתי ממנו מאוד ורצתי לשאול היכן למד זאת אך לא היה בי דיי כוח כדיי לגשת ולשאול הרבה בנות סובבו אותו והוא היה שרירי כל כך, ושזוף!!! ״ היי מידנייט! מידנייט!!!!!״ צעק לי ניק באוזן, ״מה קורה איתך בואי אנחנו צריכים להתאמן״. בזמן שהלכנו ניק אמר ״ניילה מביא עוד הרבה אנשים שהם ידועים בזכות הידע שלהם בלחימה ועוד כל מיני דברים שבחיים לא אבין״ גיחכתי וברגע שהגענו ראיתי את ניילה, המפרי, סמנתה ועוד הרבה יצורים וביניהם ראיתי אותו….., את הסאטיר בעל הפרווה השחורה, השרירים שלו זהרו בשמש החמימה וכך גם פניו. ״שלום״ אמר לי משהו מאחורי גבי. הסתובבתי לראות מיזה, היה לו כל גברי וברגע שהסתובבתי ראיתי……
ההמשך יבוא