ושוב חזור אני אלייך חלש אני מולך פרק 9

נקודת מבט נוי:

יצאתי מהבית של שקד שבורה. המשפט האחרון שהוא אמר עדין מהדהד לי בראש וחוזר שוב ושוב ושוב
'אני לא אוהב אותך ולא רוצה להיות איתך' זה מה שהוא אמר נשברתי אבל אין סיכוי שאני אבכה מולו או מול דניאל או לין. חזרתי הביתה עליתי לחדר נשכבתי על המיטה הסתכלתי על התקרה והתחלתי לבכות. כל החודש הזה שהיינו ביחד זה היה בשבילו סתם כנראה. בכיתי בערך שעה שמתי את השיר של איתי לוי מה עובר עלייך שוב ושוב ושוב ובכיתי עד שנרדמתי.
התעוררתי והסתכלתי על השעון שש וחצי בבוקר עוד שעה וחצי יש בית ספר קמתי ועמדתי מול המראה נראיתי נורא מכל הבכי הזה. נכנסתי למקלחת ארוכה ויצאתי שמתי מייקאפ וקונסילר לטשטש את הבכי בלילה ציירתי קו דק שלאילינר מעל העין שמתי מסקרה עיפרון שחור לקחתי תיק וירדתי למטה
"בוקר טוב" אמר אבא
"בוקר " מלמלתי
"נוי יש לי משהו להראות לך בואי מהר" צעק לי לוטן מהחדר שלו. עליתי לחדר אורחים ונכנסתי לחדר שלו
"אהה בן דוד? " אמרתי
"מה יש לך את מדוכאת?! " הוא שאל אותי סיפרתי לו כל מה שקרה עם שקד
"אוי מסכנה" הוא אמר בלגלוג
"למה זה לא נשמע אמין? " שאלתי אותו
"כי סבבה הבנו אהבה אחת הלכה אחרת תבוא ואפילו יותר טובה עכשיו תפסיקי להתבאס על הערס המזדיין הזה ותשמחי" הוא אמר
"וואלה תאמת אתה צודק!" אמרתי לו הסתכלתי על השעון
"ואני מאחרת יאללה ביי" אמרתי לו ונישקתי אותו בלחי לקחתי את התיק ויצאתי מהבית
"נוי" צעק אושר
"מה קורה? " שאלתי אותו ונישקתי אותו בלחי
"היה יותר טוב אם לא היינו מאחרים בואי נרוץ" הוא אמר תפס בידי והתחיל לגרור אותי אחריו ומהר מאוד זה התהפך
"הגענו סוף סוף" אמרתי
"יואו איזה מזל…. רגע רגע למה הדלת סגורה? ?" שאל אושר
"שיט היא בטח הגיעה" אמרתי ונכנסנו לכיתה בשקט ראינו שהיא כותבת משו על הלוח וכל אחד רץ לשבת במקומו
"הוו גברת נוי מתי הגעת?" שאלה המורה
"מה?! אני הייתי פה כל הזמן" אמרתי מנסה לגונן על עצמי
"כן גם אני ראיתי אותה מתחילת השיעור פה" אמר אושר
"ומתי אתה הגעת? " שאלה המורה
"אני חושבת שהזיכרון שלך לא כל כך טוב" אמרתי למורה
"כן אולי את צריכה ללכת לראות רופא" אמר אושר
"מה ?" מלמלה לעצמה המורה והסתובבה לכתוב על הלוח

~צלצול~

"חחחח ראית איך שרטנו את המורה" אמרתי לאושר כשישבנו על ספסל שמשקיף על המחששה
"את שרטת?! אם כבר אני" הוא אמר והתחלנו לצחוק
"חחחח מסכנה עכשיו היא בטוחה שהיא סנילית" אמרתי צוחקת ובדיוק שקד עבר מולינו וירד לי החיוך מהר
"מה קרה? " שאל אושר
"כלום למה קרה משו ?" שאלתי בתקווה שהוא לא שם לב
"סתם לא קרה כלום לפני רגע היית שמחה ושקד עבר פה ונהרס לך כל היום" הוא אמר
"שיט אז שמתה לב" אמרתי
"קשה היה לא" הוא אמר
"טוב מה קרה הוא עשה לך משו אם אם כן אני דוקר אותו" הוא אמר וסיפרתי לו כל מה שקרה
"איזה בן זונה עכשיו אני הולך לפוצץ אותו מכות" הוא אמר
"לא לא לא הוא לא שווה שנדבר עליו בכלל" אמרתי
"טוב אז תחייכי תראי איזה חתיך יושב לידך ואת לא מחייכת" הוא אמר וצחקתי
"כן בטח חתיך" אמרתי בציניות
" מה זה?! אתה רומזת שאני לא? " הוא שאל
"אמממ כן" אמרתי והתחלתי לרוץ למחששה
"עאעאעאעאעהעעאהעהעה" צעקתי ורצתי למחששה צוחקת ואחריי אושר
את תשלמי על זה" צעק אושר ואני ורצתי להתחבא מאחורי דניאל
"בואי לפה " אמר אושר
"לא ולא " אמרתי והוא ניסה לתפוס אותי

נקודת מבט שקד:

עברתי ליד נוי ואושר כשהלכתי למחששה הם נראו שמחים צחקנו וזה ואני המשכתי ללכת למחששה
"אמסלם" צעק דניאל
"מה קורה? " אמרתי ונתתי לו כיף של גברים
"הכל טוב" אמר והעביר לי נרגילה ועישנתי
"איאעאעהאעע" שמענו צעקה וראינו את נוי רצה צוחקת
וכולם גיחחו
"את תשלמי על זה" אמר אושר ונוי רצה להתחבא מאחורי דניאל
"בואי לפה" אמר אושר וניסה לתפוס אותה אבל היא רצה להתחבא מאחוריי
"לא ולא" היא אמרה כמו ילדה קטנה וגיחחתי היא התחילה לרוץ ואושר מאחוריה הוא תפס אותה ושניהם התגלגלו על הדשא צוחקים וברגע הזה נצבט לי הלב זה הייתי אני אמור להיות איתה ככה אם לא דניאל אבל אם אני ררוצה שיהיה לה טוב אני צריך לשחרר אותה שכנעתי את עצמי
"היי" אמרה ילדה שישבה עליי
"היי" אמרתי לה
"בא לך לבוא איתי לצד" היא שאלה ונשכה את השפה התחתונה וכבר הבנתי לאן זה יזרום אם אני אלך איתה אולי זיון טוב ישכיח ממני הכל חשבתי לעצמי והלכתי איתה