ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 7 :)

נקודת מבט נוי:

"אושר, אני יוצאת לבחוץ לנשום קצת אוויר" אמרתי לאושר אחרי שהרגשתי קצת חנוקה במועדון.
"טוב אני בא" הוא אמר.
"לא, לא צריך. תישאר, אתה לא חייב לבוא איתי" אמרתי לו מחייכת.
"עד כדי כך את לא רוצה שאני אבוא?" הוא שאל נעלב.
"לאאא. סתם אני רוצה לצאת לבד קצת" אמרתי לו.
"טוב אבל תהיה זמינה בפלאפון ואני גם יהיה" הוא אמר.
"סבבי" אמרתי, נתתי לו נשיקה קצרה על השפתיים ויצאתי. הלכתי לשבת על ספסל קרוב לכניסה של המועדון ונשמתי אוויר נקי. עצמתי את עיני לכמה שניות והרגשתי צל מעליי.
"מה יפה כמוך עושה לבד בחוץ?" שאל אותי מישהו בערך בשנות העשרים ומסריח מאלכוהול. עם ההיכרות שלי עם שיכורים כדאי לענות ולברוח מהר.
"נושמת אוויר" אמרתי וקמתי. התחלתי ללכת לכניסה של המועדון בחזרה.
"לאן את בורחת?" הוא שאל והלך אחריי .
"למועדון" עניתי, הגברתי קצב מוציאה את הפלאפון ומחייגת את המספר של אושר.
"חכי לאן את הולכת עדיין לא נהננו" הוא אמר ותפס בחוזקה ביד שלי. מושך אותי לצד הסתכלתי על הצג של הפלאפון וראו שאושר ענה.
"יופי עכשיו אנחנו בצד של המועדון בסמטה החשוכה הזאת מה תעשה לי?" צעקתי בשביל שאושר ישמע.
"הרבה" הוא אמר והתחיל לנשק אותי בכוח.
"בבקשה תעזוב אותי" אמרתי.
"מה את משחקת את עצמך?! אני יודעת שאת אוהבת את זה!" הוא אמר והמשיך ואני ממשיכה להתנגד.
"בבקשה לא אתה תצטער על זה מחר בבוקר" אמרתי לו בוכה רק שיעזוב אותי כבר והוא המשיך בשלו מנסה להוריד לי את השמלה .
"תרחק ממנה ומהר" שמעתי את הקול של אושר אומר לבנאדם להתרחק ממני.
"למה מה תעשה לי?" הוא שאל והסתכל על אושר.
"הרבה" אמרו דניאל שקד ולוטן שפתאום הופיעו ועמדו ליד אושר.
"פשש קראת לתגבורת חבל שהיא תמות עכשיו" הוא תפס אותי הוציא מהכיס שלו אולר וכיוון לגרון שלי.
"לא! תעזוב אותה" צעק דניאל.
"יודע מה, תעזוב אותם אני אבוא איתך" אמרתי לו, לא יודעת מה חשבתי לעצמי אבל הכל רק שלא יפגע באף אחד מאיתנו.
"מה?!, נוי מה את עושה?!" שאל אושר המום.
"לא אל תקשיב לה היא שיכורה" צעק שקד .
"היא החליטה כבר ואם אתם תלכו אחרי אני לא אחשוב פעמיים ואדקור אותה" הוא צעק להם בחזרה וסימנתי לדניאל עם העיניים שהכל יהיה בסדר. הוא גרר אותי אחריו כשהאולר עדין על הצוואר שלי.
"אתה יודע שזה ממש לא מנומס לאיים על אנשים" אמרתי לו והוא הוריד את האולר. כנראה למזלי נפלתי על אחד מטומטם והוא שוב התחיל לנשק אותי. אם אני אתנגד הוא בטוח יאנוס אותי אבל אם אני אשתמש בשכל יש סיכוי שאני אצליח לברוח. אז זרמתי איתו בנשיקה הוא בהתחלה התפלא אבל המשיך וניסה להוריד לי את השמלה.
"אתה יכול לעצום את העיניים בבקשה?" שאלתי אותו
"למה?" הוא שאל בקול תוקף קצת וזה הפחיד אותי .
"אני פשוט מתביישת" אמרתי לו.
"ואיך אני אדע שלא תנסי לברוח?" הוא שאל אותי
"תספור עד עשר ואני אוריד את השמלה בסדר?" שאלתי אותו.
"כדאי לך מאוד לא לברוח!" הוא אמר והתחיל לספור ואני ברחתי. התחלתי לרוץ לכביש ולמזלי ראיתי מונית.
"היי תחזרי לכאן" שמעתי אותו צועק ואני סימנתי למונית לעצור. המונית עצרה לידי ונכנסתי מהר לבפנים.
"סע סע מהר" אמרתי לו והבנאדם בדיוק התקרב למונית וניסה לפתוח את הדלת
"נו סע כבר" אמרתי לו מפוחדת מהבנאדם שניסה לאנוס אותי. הנהג שם גז ונסע ואני התחלתי לבכות.
"ילדה מה קרה?" הוא שאל.
"כלום תיסע לרחוב הורד 18" אמרתי לו והמשכתי לבכות.
"נו ספרי מה קרה" הוא לחץ עליי.
"הבנאדם ניסה לאנוס אותי ויצאתי מזה בנס" אמרתי והדמעות התחזקו עוד יותר והוא עצר לי ליד הבית.
"חכה שתי דקות אני אלך להביא לך כסף מהבית" אמרתי.
"לא, הנסיעה עליי" הוא אמר.
"תודה" עניתי לו.
"ודרך אגב, טיפ קטן, אל תלבשי חשוף מידי. זה למה ינסו לאנוס דווקא אותך ולא אחרים" הוא אמר.
"אוקיי תודה על הטרמפ" אמרתי לו בחיוך ונכנסתי הביתה.

נקודת מבט אושר:

"לא, לא, מה היא עושה?!" צעקתי עצבני ובעטתי בקיר.
"אני לא מבין איך נתת לה לצאת לבד?!" צעק עליי שקד.
"היא התעקשה אז אמרתי לה להיות זמינה בפלאפון ועובדה היא התקשרה אליי" צעקתי עליו בחזרה. גרם לי להרגיש שהכל קרה באשמתי.
"די לריב אנחנו צריכים למצוא אותה עכשיו" צעק עלינו לוטן.
"טוב, שכל אחד ילך למקום אחר ונחפש אותה" אמרתי והסתכלתי על דניאל.
"דניאל?" קראתי לו והוא לא ענה.
"דניאל אל תכנס עכשיו לדיכאון צריך למצוא אותה" אמרתי לו.
"תנסה להתקשר אליה" אמר שקד וישר חייגתי את המספר שלה.
'היא יודעת על פניי…'
"שיט הפלאפון שלה פה!" אמרתי ורצתי למקום שהם עמדו בו מקודם.
"טוב יאללה להתחיל לחפש עכשיו ודניאל בוא איתי" אמרתי לו והתחלנו לחפש. עברנו רחובות שלמים, סמטאות, הכל ועדין לא מצאנו אותה.
'אל תקחי את מה שנשאר אל תאמר…' הפלאפון שלי צלצל
"הלו" עניתי בתקווה שמצאו אותה או משהו.
"אושר?" שמעתי את הקול של נוי.
"נוי איפה את?" שאלתי אותה לחוץ ודניאל הסתכל עליי מחכה לתשובה.
"אני בבית" היא אמרה .
"היא בבית" אמרתי לדניאל.
"חכי שם שתי דקות ואנחנו אצלך" אמרתי לה, עלינו לאוטו ונסענו ישר לבית שלהם מעדכנים בדרך את שקד ולוטן. הגענו לבית וישר שנינו רצנו לחדר שלה.
"נוי איפה את?" צעקנו לה.
"שניה אני" יוצאת היא אמרה ויצאה מהשירותים כשהיא לובשת טרנינג ארוך .
"נוי" צעקנו אני ודניאל ורצנו לחבק אותה חזק ולוטן ושקד הצטרפו גם.
"אתם קצת חונקים אותי" היא אמרה ושחררנו אותה.
"מה?" היא שאלה כשכולנו הסתכלנו עלייה מחכים שתדבר.
"לא הוא לא אנס אותי הצלחתי לברוח והוא לא פגע בי בכלל" היא אמרה וכולנו פלטנו אנחה של הקלה.
"והחלטתי עוד משהו" היא אמרה.
"מה?" דניאל שאל אותה.
"אני זורקת את כל הבגדים הקצרים שלי" היא אמרה וראיתי איך דניאל נהיה שמח מההחלטה הזאת ואת האמת גם אני.
"לא צריך להגזים רק את המיני נשרוף" אמר לוטן. ישבנו איתה עוד חצי שעה ולוטן דניאל ושקד יצאו. עברתי לשבת לידה וחיבקתי אותה כששנינו על המיטה.
" אני חרא חבר שגם לא מצליח לשמור על חברה שלו כמו שצריך" אמרתי וחיבקתי אותה חזק.
"לא אתה לא! זה לא אשמתך, אני ביקשתי ממך לא לבוא" היא אמרה.
"יכולתי להתעקש ולא להקשיב לך" אמרתי לה.
"אז מה אתה מנסה להגיד לי שאתה רוצה שניפרד?" היא שאלה.
"מה פתאום!" אמרתי
"יופי נבהלתי לרגע" היא אמרה ונישקה אותי.
"אבל מצד שני אני לא יכול לחיות עם המחשבה שכל מה שקרה לך בגללי!" אמרתי.
"זה לא אשמתך ובוא נשכח את היום הזה" היא אמרה והשפילה מבט.
"אני אוהב אותך" אמרתי ונתתי לה נשיקה.
"גם אני אותך" היא אמרה וחיבקה אותי חזק.
"אושר?" היא שאלה.
"מה?" עניתי.
"אתה יכול לישון איתי הלילה?" היא שאלה.
"בטח" עניתי לה. היא יצאה הביאה לי טרנינג של שקד, הורדתי את המכנס והחולצה ולבשתי את הטרנינג ונכנסתי לישון איתה.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה לי ושמה את ראשה על החזה שלי
"גם אני אותך" אמרתי לה ונישקתי אותה על הראש.