ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך פרק 24

נקודת מבט דניאל:

חזרתי לקומה של אבא כשכוס קפה בידי.
"היי למה אתה בחוץ? " שאלתי את שקד שישב מחוץ לחדר
"אבא שלך ואחותך נרדמו לא רציתי להפריעה להם" אמר שקד
"אהה אז למה אתה עדין פה לך הביתה" אמרתי לשקד
"לא אני רוצה להשאר" אמר שקד
"ברצינות אחי לך הביתה באמת תודה על הכל אבל אתה לא צריך להשאר במקום הזה" אמרתי לשקד
"טוב סבבה תגיד לנוי שגרשת אותי " אמר לי שקד וחיבק אותי חיבוק גברי והלך. נכנסתי לחדר וראיתי את נוי ישנה על הספה ואבא ישן על המיטה ישבתי על הכיסא ליד המיטה של אבא וחיכיתי שהם יתעוררו.
"דניאל דניאל קום" שמעתי משהו קורא לי פקחתי את עיניי וראיתי את אבא מעיר אותי
"איך אתה? " שאלתי אותו
"הכל טוב בא לך להביא לי כוס מים ואת השלט שם?" שאל אותי והצביע על השולחן
"בטח רק בגלל זה הערת אותי" אמרתי בצחוק ומזגתי לו מים לתוך כוס והבאתי לו את השלט. הסתכלתי סביבי וראיתי שנוי לא בחדר יותר
"אבא איפה נוי? " שאלתי אותו
" היא והלכה להביא לנו קפה" אמר אבא והיא בדיוק נכנסה
"קחו" היא אמרה והגישה לכל אחד מאיתנו כוס קפה
"תודה" אמרנו אני ואבא ביחד שתינו מהקפה והסתכלנו על הטלוויזיה
"אתה יודע מתי משחררים אותך? " שאלתי את אבא ובדיוק הרופא נכנס
"עכשיו נדע" הוא אמר והסתכלתי על הרופא
"אממ ילדים בא לכם ללכת לחכות בחוץ? " שאל הרופא
"מה למה?! " שאלה נוי
"לא לא אני רוצה שהם ישארו איתי" אמר אבא
"טוב כרצונך" מלמל הרופא
"אז לפי הבדיקות מצאנו שיש לך גידול סרטני במוח" אמר הרופא
"מה?!" שאלתי בשוק
"כן ואין כל כך מה לעשות נגד זה, הסרטן בשלב כל כך מתקדם שאנחנו מעריכים שנשאר לך חודש לחיות" אמר הרופא
מה לא אין סיכוי" מלמלה נוי וירדה לה דמעה והיא מהירה לנגב אותה
"אני באמת מצטער אתה יכול להשתחרר עוד היום המשך יום טוב" אמר הרופא ובאמת וראו עליו שהוא מצטער ויצא מהחדר
"אז זהו נשאר לי עוד חודש!" אמר אבא ואני ונוי חיבקנו אותו
"אל תדאג אבא את החודש הזה לא תשכח בחיים! " אמרתי לו
"כן וגם אתם לא" הוא אמר

נקודת מבט נוי:

"אבא אתה רוצה עוד משהו?" שאלתי את אבא כשאני מכסה אותו
"לא תודה מותק" אמר ועצם את עיניו קמתי ויצאתי מהחדר שלו והלכתי לחדר של דניאל.
"מה קורה? " שאלתי את דניאל ונשכבתי על המיטה שלו
"על הפנים" אמר דניאל
"קודם אמא ואז אבא" מלמלתי
"כן הא" מלמל
"טוב מספיק עם הבאסה אנחנו צריכים לגרום לו לשמוח בחודש הזה" אמרתי
"אז מה עושים? " שאל
"מה אבא תמיד היה אומר שהוא רוצה לעשות? " שאלתי אותו
"להתפטר מהעבודה ולטוס לאירופה ואז לאמריקה ואז אולי לאוסטרליה אם יהיה לו כוח עדיין" אמר דניאל
"בידיוק ואנחנו נעזור לו לעשות את זה תוך שלושה שבועות ואת השבוע האחרון שלו הוא יעביר בארץ עם החברים שלו והמשפחה" אמרתי זה היה שמח ועצוב באותו הזמן
"אהה כן דני תתחיל לארוז בעוד יומיים אנחנו עוזבים" אמרתי נחושה בדעתי ושום דבר לא יעצור אותנו. עשיתי כמה שיחות פלאפון וארגנתי לנו שלוש כרטיסי טיסה לגרמניה שבאירופה ואנחנו נשב שם שבוע וחצי ככה שנוכל לטייל בגרמניה והארצות שסביבה ואז לאמריקה ל LA אומרים שיש שם אחלה חופים וגם שם נשב שבוע וחצי ואז נחזור לארץ.

~אחרי יומיים~

"הכל מוכן? " שאלתי את אבא ודניאל לפני שיצאנו
"כן" ענו ונסענו לשדה התעופה בן גוריון. הוצאנו את המזוודות ונכנסנו לשדה.
'טיסה מספר 991 ישראל ברלין יוצאת בעוד מספר דקות משער מספר 5" אמרה האישה שבכריזה ואני אבא ודניאל התקדמנו לשער
"נוי" שמעתי קול.. נע בטח דמינתי
"דניאל נוי" שמעתי שוב קול קורא אני ודניאל הסתובבנו וראינו את שקד אושר ליאם ולין.
"מה אתם עושים פה? " שאלתי אותם
"לשחק קלפים מה נראלך?! " שאל אותי אושר
"שוש מפגר" אמרתי וחיבקתי אותו ודניאל אחרי
"טוב באמת שנזכרת מה זה ככה את נעלמת מישהו הסכים לך בכלל? " שאלתי את לין וחיבקתי אותה
"נדבר בפלאפון כבר" היא אמרה והתנתקנו מהחיבוק ואז וחיבקתי את ליאם
"ואחרון חביב אני" אמר שקד וחיבק אותי
"חיים שלי אני אתגעגע עוד שלוש שבועות" אמרתי לו ונישקתי אותו נשיקה קצרה על השפתיים
"אחמ אחמ" אמר דניאל ואני ושקד התנתקנו
"ביי" אמרנו אני ודניאל בפעם האחרונה ונסענו לשלוש שבועות של כיף