ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 18

נקודת מבט נוי:

"ג'ון גון אני חושבת שהיום אני הולכת להיפרד משקד" אמרתי לג'ונתן וישבתי על הספה בסלון לידו.
"חושבת? " הוא שאל אותי משועשע
"נו אני פשוט בלחץ מזה" אמרתי
"בלחץ ממה? " שאל שקד שפתאום הגיע משום מקום ואני וג'ונתן החלפנו מבטים
"טוב נראלי אני אשאיר אתכם לבד דברי איתי" אמר ג'ונתן ונישק אותי בלחי והלך
"נו אז בלחץ ממה? " הוא שאל והתישב לידי
"אממ שקד אני לא יודעת איך להגיד את זה" התחלתי להגיד
"אז תגידי" הוא אמר
"רגע זה קשה לי" אמרתי לו
"נו נוי אל תמרחי אותי פשוט תוציאי" הוא אמר
"אני.. אא.. אני רררווצה להיפרד" אמרתי כשקולי רועד
"אוקיי אפשר לדעת למה? זה בגלל אושר נכון? " הוא שאל
"אני ממש מצטערת" אמרתי מחזיקה את הדמעות בפנים
"אפשר לשאול משהו? " שקד שאל
"כן? " שאלתי
"את בכלל אהבת אותי?" הוא שאל
"לא כל הזמן הייתי מאוהבת באושר ואני הייתי איתך בתקווה לשכוח אותו" אמרתי והשפלתי את מבטי
"אז ניצלת אותי?! " הוא שאל
"אני מצטערת" אמרתי ותפסתי את ידיו
"תעזבי אותי" הוא אמר קם והלך

"אני מצטער" אמר ג'ונתן וחיבק אותי אחרי שסיפרתי לו הכל
"זה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מאולץ
"את זוכרת מה היינו עושים בפנימיה? " הוא שאל בהתלהבות
"מתאגרפים. אבל אין פה מקום כזה" אמרתי לו
"בבית שלי כן! " הוא אמר בהתלהבות
"באמת עדיין לא הייתי אצלך" אמרתי לו שמחה
"את מוזמנת עכשיו" הוא אמר
"שניה אני מחליפה בגדים ובאה" אמרתי לו עליתי לחדר החלפתי לגופייה תורכיז וטייץ שחור ארוך אספתי את השיער נעלתי נעליי ספורט לקחתי את הפלאפון וירדתי בחזרה
"יאללה בוא" אמרתי לו ועלינו למכונית שלי ונסענו לבית שלו ירדתי מהאוטו והגענו לבית קרקע קטן
"איפה אתה הולך למצוא חדר איגרוף בבית הקטן הזה?! " שאלתי אותו
"בחדר שם" הוא אמר והצביע על דלת לבנה גדולה התקדמנו אלייה וראיתי כמו חדר כושר קטן שבאמצע יש בו שק איגרוף
"אז אתה בא? " שאלתי אותו לקחתי את הכפפות הלבשתי אותן על ידיי והתחלתי לתת אגרופים לשק בזמן שג'ונתן תופס בשק.
"מישהי פה עצבנית" אמר אושר וישב על אחד המתקנים של הרמת משקולות
"מישהו פה חד הבחנה" אמרתי בציניות והתאגרפתי חזק יותר
"אושר אל תעצבן אותה אני זה שיקבל מכות בסוף" אמר ג'ונתן
"מה עובר עלייה? " שאל אושר
"נפרדה מחבר שלה" אמר ג'ונתן
"מה?! " שאל אושר מופתע ואני בטעות פספסתי את השק והורדתי לג'ונתן אגרוף בבטן
"כן" אמר ג'ונתן מתאנק מכאב על הרצפה ותופס בבטן שלו
"אתה בסדר? " שאלנו אושר ואני ביחד והתכופפנו אל ג'ונתן
"אני חי עדיין" אמר ג'ונתן
"טוב יאללה ינמושה קום" אמרתי לו
"כן ינקניק קום! " אמר אושר ועמד לידי
"בואו נראה אתכם קמים כשדוב מרביץ לכם" אמר ג'ונתן וקם לאט לאט
"אני לא רוצה לחמם אבל הרגע הוא קרא לך דוב " אמר אושר
"בן זונה ככה אתה נוטש את השותף שלך? " שאל ג'ונתן
"טוב צודק היא באמת דוב" אמר אושר
"ואוו אני נעלבתי זהו אני הולכת" אמרתי משחקת את עצמי נעלבת והורדתי את הכפפות אגרוף מהידיים שלי
"סתםם אנחנו חולים עלייך" אמר אושר והוא וג'ונתן חיבקו אותי
"טוב בואו נראה טלוויזיה" אמר אושר והלך
"בואי" אמר ג'ונתן חיבק אותי והלכנו מחובקים לסלון ביחד
"אתם יודעים שאתם ממש נראים זוג חמוד ביחד" אמר אושר והוא היה נשמע כאילו שהוא מקנא
"כן נפרדתי משקד רק בשבילו" אמרתי צוחקת
"וואלה.. " אמר אושר
"הייתי מת להמשיך להיות איתך אבל יש לי דייט להתארגן אליו" אמר ג'ונתן ושיחרר אותי מחיבוקו
"וואלה עם מי? " שאלתי אותו
"עם עמית " הוא אמר
"עמיתי? " שאלתי אותו שמחה
"כן" אמר אושר
"יואו בהצלחה איתה היא ילדה מדהימה" אמרתי לו
"אני יודע אנחנו מדברים כבר כמה ימים" הוא אמר והלך לחדר שלו בשביל להתארגן

נקודת מבט אושר:

"אני יודע אנחנו מדברים כבר כמה ימים" ג'ונתן אמר והלך לחדרו
"אז?…" שאלתי את נוי
"אז.. ?" היא שאלה והתיישבה לידי
"איך שקד לקח את הפרידה? " שאלתי אותה אבל תאמת לא אכפת לי אני מת לנשק אותה אני מת להיות איתה אני אוהב אותה וזה ממש כאב לי לדעת שהיא עם שקד.
"קצת קשה אבל יעבור לו" היא אמרה
"ואיך את לקחת אותה? " שאלתי אותה
"כואב לי קצת אבל יעבור" היא אמרה
"אווו" אמרתי וחיבקתי אותה יואו איך התגעגעתי אלייה אני לא יכול ככה יותר אפילו המגע הכי קטן ממנה מקפיץ לי את הלב
"איך? " בא ג'ונתן ושאל ואני ונוי התנתקנו מהחיבוק
"חיים שלי אתה מושלם! " היא אמרה
"תודה" הוא אמר
"בהצלחה חיים שלי! " היא אמרה לו והוא יצא לדייט שלו
"טוב נראלי גם אני אלך" נוי אמרה
"מה לא טוב לך להישאר איתי? " שאלתי אותה
"הייתי נשארת בשמחה אבל אני צריכה ללכת דני רוצה אותי דחוף בבית " היא אמרה והראתה לי את הסמס שדניאל שלך לה
"טוב דברי איתי נשלים פערים" אמרתי לה
"בכיף" היא אמרה נישקה אותי בלחי והלכה.
איך אני מתגעגע אלייה יא אלוהים מה היא עושה לי! עוד מעט היא תחזור אליי ועל הזין שלי כול מי שירצה להפריד בינינו הפעם כשאנחנו חוזרים זה לתמיד!