ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 1 פרק ארוך ;)

נקודת מבט נוי:

עבר שבוע עבר פאקינג שבוע מהיום הכי נוראי בחיים שלי. היום בו נפרדתי מהחבר הבן זונה שבגד בי ומהיום שבו אבא שלי נפטר. עדיין קשה לי לעכל הכל כל פעם שאני מרגישה לחץ אני יוצאת לריצה לפרוק הכל.
"דני אני יוצאת לרוץ" אמרתי לדניאל שישב למעלה בחדרו
"רגע חכי שניה" הוא אמר וירד למטה
"כן? " שאלתי אותו
"זה לא יכול להמשיך ככה את חייבת לאכול לא אכלת כבר שבוע" אמר דניאל
"אני לא רעבה ואני אכלתי כבר" אמרתי לו
"חצי תפוח היום בבוקר זה לא נחשב" אמר דניאל
"טוב תן לי לרוץ וכשאני אחזור אני בטוחה שיהיה לי תאבון" אמרתי מנסה לשכנע אותו.
"סבבה" אמר. הסתובבתי יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ עברתי בתים רבים רחובות שלמים עד שהגעתי לים. רצתי על החוף והמשכתי לרוץ עד שהשרירים שלי כאבו שרפו כל כך ולא יכולתי יותר לרוץ יותר ופתאום נפלתי על החוף. ישבתי מסתכלת על הים ואימצתי את רגליי קרוב אליי נותנת למוח שלי להזכר בהכל ובוכה. ישבתי חצי שעה בערך קמתי ניערתי ממני את החול והתחלתי ללכת חזרה הביתה עברתי בפארק בתור קיצור דרך התחלתי ללכת והחשיך מעט.
"היי ילדה עצרי" שמעתי קול של מישהו שיכור. נורא נבהלתי ומה שבטוח זה שלא עצרתי המשכתי ללכת מהר יותר והרגשתי יד שתופסת אותי.
"לא אמרתי לך לעצור?! " שאל הילד הוא נראה בן 18 גדול מאוד. הוא היה גבוהה ממני בראש וכולו שרירי. ריח של אלכוהול נדף ממנו ולא היה קשה לראות שהוא שיכור .
"אז אמרת. אז מה" אמרתי בקול הכי יציב שלי אחיזתו על ידי התהדקה מעט והרגשתי שהדם מפסיק לזרום.
"אתה מכאיב לי" אמרתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו
"את יודעת את ממש יפה" הוא אמר ושם את ידו על פניי
"עזוב אותי" אמרתי בכוח והשתחררתי מאחיזתו והתחלתי ללכת שוב
"בואי לכאן" הוא תפס אותי שוב ונישק אותי בכוח
"לא עזוב אותי" אמרתי וניסיתי לדחוף אותו אבל זה לא הצליח הוא גדול ממני וחזק ממני בהרבה. הוא הכניס את ידו מתחת לחולצה וניסה להוריד לי אותה אך התנגדתי וצעקתי לעזרה אך שום דבר לא עזר הוא הצליח לבסוף להוריד לי את החולצה ונישק לי את הגוף הרגשתי מחוללת אבל למרות הכל המשכתי לצעוק לעזרה.
"עזוב אותה" שמעתי קול מוכר אומר זה היה הקול של אושר וראיתי את הילד עף ממני . וילד אחר מרביץ לו ואושר בא וחיבק אותי מנחם אותי.
"תודה אמרתי לו" וחיבקתי אותו חזק הילד השני התקרב וזה היה שקד.
"תודה גם לך" אמרתי לשקד ונישקתי אותו נשיקה קטנה בלחי וחזרתי לחבק את אושר חזק בוכה.
"יאללה די לבכות זה נגמר! " אמר אושר וניגב את הדמעות שירדו לי
"בואי הביתה" הוא מלמל ולקח אותי הביתה.
"איפה מצאתם אותה? " שאל דניאל ישר שקפץ עלינו כשנכנסנו
"אני אספר לך אחרי זה הכל"אמר לו שקד
"בואי אני אקח אותך למעלה לחדר" אמר אושר
"רגע" מלמלתי
"מה? " הם שאלו
"אני רוצה לאכול" אמרתי לדניאל והוא חייך
"באת בדיוק בזמן כי הזמנתי פיצה" הוא אמר והביא לי משולש אכלתי חצי ממנו בכוח ועליתי לישון ישר.

נקודת מבט דניאל:

"הלו דודה מה קורה? " שאלתי אותה
"הכל טוב איך אתה ונוי? " היא שאלה
"אני בסדר אבל אני דואג קצת לנוי" אמרתי לה
"מה למה? " היא שאלה
"היא לא אוכלת כמו שצריך או ישנה היא כל הזמן בוכה וזה קשה לה מידי" אמרתי לה
"אהה תקשיב מתוק אני ולוטן באים אליכם עוד שבוע לתמיד בכל זאת אני האופטרופוס שלכם ונעזור לכם לעבור הכל" היא אמרה
"אני חשבתי אולי לשלוח אותה לפנימיה כמו אז כשאמא נפטרה אבל היא לא רוצה" אמרתי
"טוב לא יודעת אני אדבר איתה שבוע הבא מתוק תשמור עליה עד אז " היא אמרה
"מבטיח" אמרתי
"ביי חמוד נשיקות" היא אמרה
"ביי" אמרתי ונזכרתי בשיחה שלנו לגבי הפנימיה
~פלאשבק~
שמעתי קולות של בכי שוב מהחדר של נוי זה כבר חמישה ימים רצוף שהיא בוכה.
"נוי" אמרתי ודפקתי לה על הדלת. היא הפסיקה לבכות ופתחה לי את הדלת ונכנסתי לבפנים
"אז מה קורה? " שאלתי אותה
"הכל טוב" היא אמרה וראו שהעיניים שלה נפוחות מבכי
"תקשיבי חשבתי על זה ואולי כדאי שתחזרי לפנימיה שבארצות הברית" אמרתי והסתכלתי לה בעיינים שהפכו מעצובות לכועסות
"אני לא צריכה ללכת לשום פנימיה טוב לי כאן ואתה אמרת ששום דבר לא יפריד בינינו ועכשיו ככה אתה שולח אותי לפנימיה?! " היא צעקה עליי עצבנית
"נוי אני מבין שאת כועסת עכשיו אבל את צריכה להבין שזה אולי יהיה לך יותר קל ואם את לא רוצה עכשיו תדעי שזאת תמיד אופציה פתוחה" אמרתי ובאתי לצאת
"ורק שתדעי שום דבר לא יפריד בינינו! " אמרתי לה ויצאתי.
~סוף פלאשבק~

הנחתי את הפלאפון על השולחן. שקד ואושר כבר הלכו ועליתי לחדר של נוי. נכנסתי בשקט וישבתי לידה על המיטה מלטף את הראש שלה. היא כל כך מסכנה עברה הרבה בכלום זמן. חבר שלה בגד בה כן שקד סיפר לי לפני שנוי ידעה אבא נפטר ועכשיו גם ניסו לאנוס אותה אני כל כך רוצה להרוג את מי שעשה את זה!.
"דני" נוי מלמלה כנראה הייתה ערה כל הזמן הזה
"כן? " שאלתי אותה ממשיך ללטף לה את הראש
"הפנימיה עדיין בתוקף? " היא שאלה
"תמיד! " עניתי
"יופי כי אני רוצה לעבור לשם עוד השבוע אם זה בסדר מבחינתך" היא אמרה
"אין שום בעיה תתארגני עוד יומיים גג שלוש את שם" אמרתי לה נישקתי אותה על המצח ויצאתי מהחדר.

~כעבור יומיים~

נקודת מבט נוי:

אני לא יכולה יותר. אני לא יכולה לראות את שקד כל הזמן מול הפנים שלי לא יכולה יותר לחשוב שאין לי אבא יותר ולא יכולה יותר עם המחשבה של מה היה קורה אם אושר ושקד לא היו מגיעים להציל אותי!
"נוי יאללה רדי את צריכה למהר עוד מעט הטיסה שלך יוצאת" צעק לי דניאל מלמטה והעיר אותי מהמחשבות ששקעתי בהן.
"כבר באה" אמרתי הסתכלתי במראה והייתי נראית נורא. שמתי שכבת מייקאפ מעט סומק עיפרון שחור מסקרה איליינר ולובלו אדום דובדבן. השפרצתי בושם החלקתי את השיער וירדתי למטה.
"זהו אני מוכנה" אמרתי
"יופי המזוודות כבר באוטו" אמר דניאל ונסענו לשדה תעופה. יצאנו מהמכונית דניאל הוציא את המזוודות מהאוטו ונכנסנו לשדה תעופה. כל הזמן הזה חשבתי איפה אושר לעזעזל הוא זה שעזר לי כל התקופה הזאת והוא לא בא להיפרד?! .
"נוי תזכרי אם נמאס ואת רוצה לחזור שיחת פלאפון אחת ואת בבית! ותודיעי לי כשאת נוחתת ברור?! " שאל דניאל
"ברור" מלמלתי וחיבקתי אותו חזק
"אני אתגעגע אלייך תאומה שלי" אמר דניאל
"גם אני" מלמלתי התנתקנו מהחיבוק ולקחתי את המזוודה. הסתובבתי והתחלתי ללכת לשער.
"נוי" שמעתי צעקה מאחוריי הסתובבתי וזה היה אושר
"אושר" צעקתי ורצתי לחבק אותו
"מה חשבת שאני אתן לך ללכת בלי להפרד כמו שצריך?! " אושר אמר
"איפה היית כל הזמן הזה?! " שאלתי אותו
"סתם הבאתי לך מתנה ממני ומדניאל זה משותף" אמר והושיט לי קופסה גדולה
"תודה " אמרתי וחיבקתי אותו בפעם האחרונה ועליתי למטוס

נקודת מבט דניאל:

"איפה היית כל הזמן הזה היא הייית בטוחה שאתה לא תיפרד ממנה" אמרתי לאושר
"סתם קניתי לה מתנה משנינו" אמר
"מה קנית לה? " שאלתי אותו
"מחשב נייד וגלקסי 4" אמר אושר
"פשי השקענו בה" אמרתי
"מאוד" הוא אמר
"אתה מאוהב בה! " אמרתי לו
"לא איו היא כמו אחות שלי" אמר אושר מכחיש הכל
"אחים אחים במיטה שוכחים" אמרתי וצחקתי והוא אחריי

נקודת מבט נוי:

הגעתי לפנימיה סוף סוף. זה פנימיה שמדברים בה עברית למזלי למה האנגלית שלי על הפנים!. נכנסתי לחדר שהיה שלי פעם הוא לא כל כך השתנה. פרקתי את הדברים החלפתי בגדים לגופיה וורוד מרקר ושורט לבן נעלתי נעלי עקב לבנות ויצאתי לעשות סיבוב בפנימיה. חיפשתי פרצופים מוכרים. עברתי ליד מישהו והוא דפק פרצוף מוזר
"את יודעת את ממש מוכרת לי ואני לא יודע מאיפה" הוא אמר
"וואלה?" אמרתי
"כן איך קוראים לך? " הוא שאל
"נוי ולך? " עניתי ושאלתי
"ג'ונתן" הוא ענה
"רגע רגע ג'ון ג'ון שלי?! " שאלתי מופתעת
"אומייגד נוי?! " הוא שאל וקפצתי עליו בחיבוק
"אז מה את עושה עכשיו? " הוא שאל
"טכנית כלום" עניתי
"יופי בואי נשלים פערים" והלכנו אליו לחדר. נשכבתי על המיטה והוא לידי מספרת לו כל מה שעבר עליי מאז שעזבתי והוא מספר לי הכל. פתאום נכנס זוג לחדר מתנשקים ונפלו על המיטה השניה שהייתה בחדר מתעלמים מהכל.
"אחמ אחמ" זייפתי שיעול
"אוי סליחה" אמרו והתנתקו אחד מהשני
"היי אני סטפני אבל את יכולה לקרוא לי סטפ" אמרה הילדה ולחצה לי יד
"ואני כריסטופר אבל את יכולה לקרוא לי כריס" אמר הבן ולחץ לי את היד
"היי אני נוי" אמרתי שניהם היו כל כך מוכרים לי ואז נפל לי האסימון כריס הוא היה חבר שלי וסטפ הייתה החברה שלי ושניהם בגדו בי!
"יש לי שאלה אתם עדין זוכרים אותי? " שאלתי אותם
"מהההה? לא הבנתי" אמר כריס
"אממ אם כך בוא אני ירענן לך את הזיכרון היי אני נוי הייתי חברה שלך שנה וחצי ואת היית החברה הכי טובה שלי ושניכם פשוט דפקתם לי סכין בגב וסובבתם אותו עשרים אלף פעם" אמרתי על סף דמעות אבל לא נתתי להם לצאת אין סיכוי שאני אתן להם את הסיפוק בלראות אותי בוכה.
"אומייגד חזרת! " אמרה סטפני שמחה
"כן חזרתי" מלמלתי
"יש סיכוי את אי פעם תסלחי לנו? " שאל כריס
"מי אמר שלא סלחתי? " שאלתי
"באמת?! " הם שאלו ביחד תאמת לא סלחתי להם אבל אני עכשיו כל הזמן הזה אהיה בבית ספר ואני אראה אותם זה יכאב אבל יעבור.
"את האמת עם כמה שזה פגע בי אתם נשארתם ביחד עד עכשיו כנראה אני וכריס לא נעדנו להיות ביחד" אמרתי
"אז חזרנו להיות הרבעיה המוזרה? " ג'ון שאל
"חחח עם איך שאנחנו נראים עכשיו זה יותר כמו רבעיית הלוהטים" אמרתי מגחכת והם צחקנו איתי
"טוב מתי אוכלים? " שאלתי
"עכשיו" הם אמרו והלכנו לקפיטריה לקחתי המבורגר ופחית קולה וכריס וג'ון גם וסטפני לקחה סלט והלכנו לשבת בשולחן.
"אז מה פספסתי עוד כשלא הייתי פה? " שאלתי
"ג'ונתן" שמעתי קול צפצפני קורא. וג'ון החוויר מעט
"סיפרת לה על זה" שאל כריס משועשע
"סיפר לי מה? " שאלתי
"ג'ונתן המתוק שלנו יצא עם האחת והיחידה כריסטינה וולנטין" אמר כריס והוא וסטפני התחילו לצחוק וג'ון התעצבן
" ג'ונתן" היא קראה לו שוב והתחילה ללכת לכיווננו
"כוסאמק מי זאת המעצבנת הזאת!? !? " שאלתי עצבנית חפרה יואו. ג'ון התקרב ולחש לי באוזן
"זאת הקפטנית של הליאונס אבא שלה מליארדר והיא מקבלת מה שהיא רוצה. אין בה שום דבר חוץ מגוף ויופי והיא ממש ממש מתנשאת" לחש לי ג'ון באוזן אוקיי אני כבר שונאת אותה! היא באה וחיבקה את ג'ון וניסתה לנשק אותו אך הוא העיף אותה ממנו בעדינות היא התעצבנה ועמדה מאחוריי
"אז את החדשה כאן? " היא שאלה בקול מזלזל. חצופה! . הסתובבתי אליה ובחנתי אותה בזלזול כמו כל פאקצה אמריקאית בלונד מחומצן סיליקון בחזה טון איפור שיער חלק ובקיצור זיוף.
"כן" עניתי מזלזלת והסתובבתי בחזרה ודיברתי עם ג'ון סטפני וכריס.
" ושמה של החדשה? " היא שאלה כאילו מתעניינת
"נוי" הסתובבתי אליה עניתי והסתובבתי בחזרה
"היי אני כריסטינה וולנטיין" היא אמרה בגאווה
"סליחה אני אמורה להכיר אותך? " שאלתי
"כן כולם מכירים אותי" היא ענתה מופתעת
"כולם זה לא אני" אמרתי לה בהתנשאות כמו שהיא עשתה הסתובבתי בחזרה אל ג'ון סטפני וכריס ודיברתי וצחקתי איתם הסתובבתי בחזרה והיא עדין עמדה מאחוריי
"את עדיין כאן?! " שאלתי אותה ולקחתי את הפחית קולה ממקודם ושקשקתי אותה בלי שהיא תשים לב
"את ממש חצופה את יודעת" היא אמרה ולקחה לחם מהשולחן שקרוב אלינו וזרקה אותו עליי אך אני התחמקתי ממנו
"את כל כך תצטערי על זה" אמרתי לה שקשקתי עוד קצת את הקולה ולפני שהיא הבינה מה קורה פתחתי אותה עליה והשפריץ על כולה. כשהזרם הפסיק תפסתי אותה מהחולצה הפכתי את הפחית קולה ושפכתי לבפנים את כל מה שנשאר ודחפתי לה את הפחית במחשוף
""שיעור לחיים תתיחסי לאנשים בכבוד הם יתייחסו אלייך בכבוד את תתנשאי מעליהם את תאכלי אותה ביג טיים" אמרתי לה וכל מי שהיה בקיפטריה צחק עליה
"אעאעטעעעאאעאעאעאעע" היא צעקה בקול המצפצף שלה הסתובבה ויצאה מהקיפטריה.
"וואי את מלכה" אמרה סטפני
"ממתי את כזאת ביטצ'?! " שאל ג'ונתן
"אנשים משתנים" מלמלתי
"טוב אני מתה מעייפות אני עולה לישון" אמרתי לקחתי את המגש זרקתי את כל מה שלא אכלתי שזה הרוב והנחתי אותו מעל הפח. עליתי לחדר שלי החלפתי לגופייה ונכנסנו קצר ונשכבתי לשינה עמוקה מלאה בחלומות.