ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 4

נקודת מבט נוי

~כעבור שבוע~
זהו עזבתי את הפנימיה וחזרתי לארץ הסיוטים הפסיקו ואני יותר מאושרת. אנחנו עכשיו בדרך לבית שלי ואף אחד לא יודע שאני חזרתי.
"יואו אני לא מאינה שעוד שעתיים אני רואה את דניאל" אמרתי נרגשת לאושר.
"ואוו כולה דניאל מה ההתרגשות" אמר אושר
"אעאעאאעאעאעאעאעאעא" אמרתי ותפסתי חזק ביד של אושר כשהמונית עצרה מול הבית שלי
"יאללה בואי" אמר אושר ויצא מהמונית ואני אחריו. הוצאנו את המזוודות ושילמנו לנהג. הלכנו לדלת הבית ודפקתי על הדלת.
"רגע" צעק דניאל. אחרי שתי דקות הוא פתח את הדלת.
"נו מה זה כמה זמן לוקח לך לפתוח את הדלת?!" שאלתי אותו מופתעת
"נוי שתקי ותגידי תודה שבכלל פתחתי" הוא אמר הסתובב והתחיל ללכת ופתאום נעצר והסתובב שוב
"נוי?!?!" הוא צעק בשמחה וקפץ עלי בחיבוק
"גם אני התגעגעתי אלייך תאום קופיף שלי " אמרתי צוחקת
"מה הקשר נוי עכשיו מה? אמרתי לך שתפסיק עם הסמים או לא אמרתי לך" אמר שקד צוחק ועמד מאחוריי דניאל
"מה זה את מי הוא מחבק ככה?" שאל שקד את אושר
"נוי" אמר אושר ודניאל עזב אותי
"נוי?!" הוא שאל מופתע והנה אני עומדת מול שקד ואת האמת לא הרגשתי כלפיו כלום לא שנאה לא אהבה פשוט עוד בנאדם
"היי" אמרתי מבוישת
"היי" הוא צעק בשמחה וחיבק אותי חזק לא החזרתי לו חיבוק הוא פשוט חיבק
"טוב אפשר בבקשה להיכנס הביתה" אמרתי
"בטח.. אז מסיבה היום בערב" אמר דניאל מאושר וזז לי מהדרך.
"מה לא" אמרתי
"לא שואלים אותך" הוא אמר
"טוב תעשה מה שבא לך אני עולה לישון" אמרתי והתחלתי לעלות במדרגות
"נוי" קרא לי דניאל
"מה?" שאלתי אותו
"רק שתדעי שבאמת התגעגעתי אלייך" אמר דניאל
"גם אני" אמרתי מחייכת עליתי לחדר שלי נכנסתי והכול היה אותו דבר. הנחתי את ראשי על הכרית ושקעתי בשינה עמוקה.

"נוי נוי קומי" אושר העיר אותי
"מה?" שאלתי אותו
"עוד שעתיים המסיבה" הוא אמר ויצא מהחדר
קמתי מהמיטה החמימה והלכתי לשירותים שטפתי פנים צחצחתי שיניים ופתחתי את הארון שלפתי שמלה שחורה ומדדתי אותה אך היא הייתה גדול עליי. הלכתי למזוודה שלי פתחתי אותה ושלפתי ממנה שמלה לבנה שאושר קנה לי אותה כשהיינו בארה"ב. לבשתי אותה נעלתי נעלי עקב שחורות שמתי צללית לבנה ומעליה ציירתי קו איילינר דק מרחתי שכבה של מסקרה ועפרון שחור. שמתי סומק ואודם אדום חלש. השפרצתי בושם שמתי את השרשרת זהב שלי צמידים על הידיים ועגילים מזהב ארוכים. החלקתי את השיער ותפסתי שני קצוות שיער משני הצדדים וחיברתי אותם מאחור עם סיכה. העברתי מבט אחרון במראה וירדתי למטה.
"או סוף סוף יבשת פה את כולם" אמר דניאל
"שוש אתה" אמרתי לו צוחקת ואמרתי לכל מיני אנשים שאני מכירה שלום
"נוי את באה לרקוד?" שאל אותי אושר
"בטח" עניתי לו ורקדנו ביחד כמו שני מפגרים אחרי שעה נמאס לי
"אושר הלכו לי הרגליים אתה בא איתי למעלה או שאתה נשאר פה?" שאלתי אותו
"יאללה בואי" הוא אמר תפסתי בידו ועלינו לחדר שלי. עזבתי את היד שלו וישבתי על המיטה שלי מורידה את העקב. הסתכלתי על אושר והוא עדין עמד בקצה של החדר.
"אתה יודע שאני לא נושכת נכון?" אמתי לו צוחקת
"וואלה איזה באסה" הוא אמר וישב לידי. הוא לקח לי את היד סובב אותה והעביר את ידו על הצלקות שנשארו לי מהחתכים. הוא הרים את עיניו והסתכל לי בעיניים.
"את בחי…" הוא התחיל להגיד אבל עצרתי אותו בנשיקה.

נקודת מבט שקד:

הגעתי למסיבה לכבוד נוי וחיפשתי אותה בין כל האנשים. היום זה היום שאנחנו חוזרים. אף פעם לא שחכתי אותה ואני באמת מצטער על זה שבגדתי אותה. מאז שראיתי אותה היום אני לא מפסיק לחשוב עליה.
"ראית את נוי" עצרתי ילדה ושאלתי אותה
"לא" היא ענתה והמשכתי לחפש ותוך כדי שתיתי מלא
"ראית את נוי" שאלתי ילד
"לא" גם הוא ענה
"כוסססאמאמק" מלמלתי והמשכתי לחפש ולשתות
"אם אתה מחפש את נוי היא עלתה למעלה עם אושר" אמרה איזה ילדה אחת
"תודה" מלמלתי שתיתי עוד ועליתי לחדר של נוי פתחתי את הדלת קצת והסתכלתי פנימה אושר ונוי ישבו שם בשקט פתחתי את הדלת ונוי ואושר בדיוק התנשקו. להגיד את האמת כאב לי מאוד ועצבן אותי מאוד.
"מזל טוב" אמרתי להם והם התנתקו אחד מהשניה.
"תודה" אמרה נוי וחייכה חיוך ענק
"בנזונה" אמרתי לאושר ויצאתי מהחדר עצבני את האמת לא יודע על מה היא לא שלי וגם לקחתי לאושר את החברה.
"שקד" נוי קראה לי
"מה?" שאלתי אותה והסתובבתי אליה
"אני ואתה לא ביחד יות.." היא באה להגיד אבל עצרתי אותה בנשיקה. יא רבי איך התגעגעתי אליה לנשיקות שלה לאהבה שלה.
"תעזוב אותי" אמרה נוי ודחפה אותי
"לא רוצה" מלמלתי ונישקתי אותה בכוח
"בבקשה תעזוב אותי" מלמלה נוי והתחילה לבכות אבל אני לא עזבתי לא יודע למה הייתי בסוג של טראנס לא יכולתי לעזוב אותה וגם לא רציתי
"תעזוב אותה" שמעתי את אושר אומר