ושוב חוזר אני אלייך חלש אני מולך עונה 2 פרק 11

נקודת מבט נוי:

'אני צריך לדבר איתך דחוף' אושר שלי לי הודעה
'בטח מחר? ' שאלתי אותו
'לא עכשיו בפארק' הוא שלח בחזרה
'סבבה' שלחתי לו בחזרה לבשתי גינס שחור ארוך גופייה ירוקה ומעליו סווטצרט שחור פתוח בכל זאת חורף עם נעליים ירוקות עשיתי קוקו גבוהה לקחתי את הפלאפון והלכתי לפארק. כל הדרך חשבתי מה יכול לקרות ראיתי אותו יושב לבד על ספסל מרחוק והתקדמתי לעברו.
"היוש" אמרתי וישבתי לידו
"היי" הוא אמר
"אז מה רצית להגיד לי? " שאלתי אותו
"אני זוכר הכל" הוא אמר
"מה באמת?! אומייגד אני כל כך מאושרת בשבילך" אמרתי לו ונתתי לו חיבוק חזק
"אבל למה אתה נראה כל כך עצוב? " שאלתי אותו
"כי עכשיו יהיה לי יותר קשה להפרד" הוא אמר
"מה מזאת אומרת להפרד" אמרתי וכל השמחה שהייתה עפה כאילו לא הייתה
"אנחנו נוסעים לחול לארצות הברית אבא קיבל קידום בעבודה ואנחנו נוסעים לשם" הוא אמר עצוב
"מה?! " שאלתי אותו המומה
"כן" הוא מלמל והשפיל מבט הסתכל על הנעליים שלו כאילו זה הדבר הכי מעניין בעולם
"אבל אנחנו לא חייבים להיפרד" אמרתי והסתכלתי על הפארק בוחנת אותו.
"אני לא רוצה להיות בקשר מרחוק זה קשה" הוא אמר
"אבל אנחנו אוהבים אחד את השני" אמרתי עם דמעות בעיניים
"אם באמת נועדנו להיות ביחד בסוף אנחנו נמצא את הדרך חזרה" הוא אמר ודמעה אחת ירדה לו ומיהרתי לנגב אותה
"מתי אתם טסים? " שאלתי אותו ודמעה אחת ירדה לי
"מחר בצהריים" הוא אמר
"ידידים? " שאלתי
"תמיד" הוא אמר והתחבקנו חזק חזק.

~כעבור יום~

עבר יום שלם של בית ספר והמקום לידי היה ריק אושר שישב שם הלך כאילו לא היה. הלכתי חזרה הביתה ונעצרתי בידיוק בכניסה לבית והסתכלתי על הבית של אושר. אחרי כמה שניות החלטתי ללכת להיפרד ממנו בפעם האחרונה ולהביא לו מתנה. דפקתי על הדלת וחיכיתי שהיא תפתח אך אף אחד ללא ענה.
"הם נסעו כבר" אמר השכן שלהם שהשקה את הצמחים או שזה סתם היה הגנן של המשפחה.
"לפני כמה זמן הם יצאנו אתה יודע? " שאלתי אותו
"ממש לפני כמה דקות" הוא אמר
"טוב תודה" אמרתי ורצתי לכביש לתפוס מונית או משהו. אחרי חמש דקות עברה מונית ועליתי עליה.
"לשדה התעופה בבקשה" אמרתי לנהג והוא נסע לשם
"תודה" אמרתי והושטתי לו את הכסף וישר נכנסתי וחיפשתי אותו בעיניים
"נוי? " שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי וראיתי את אושר כנראה שהקדמתי אותו
"אושר" אמרתי וקפצתי עליו שמחה
"אושר אנחנו מחכה לך שם" אמרה אמא שלו וההורים שלו הלכו
"מה את עושה כאן? " הוא שאל
"מה חשבת שתלך בלי להפרד ממני? " שאלתי אותו
"מה פתאום" הוא אמר מגחך וחיבקתי אותו חיבוק חזק
"קח" אמרתי לו ונתתי לו שקית גדולה
"מה זה? " הוא שאל
"מתנה" אמרתי לו
"וגם זה" אמרתי והבאתי לו שרשרת מזהב שיש עליה מפתח
"ברגע שאתה תוריד אותה אני יודעת שאתה לא תהיה שלי יותר" אמרתי בוכה והוצאתי מתחת לחולצה שלי לב שיש שם מנעול של המפתח
"אני תמיד אוהב אותך" הוא אמר
"גם אני תמיד אוהב אותך" אמרתי והתנשקנו
'טיסה מספר 885 תל אביב ניו יורק תצא בעוד מספר דקות משער מספר חמש" האישה שבכריזה אמרה
"זה הטיסה שלי" אמר אושר
"שמור על קשר" אמרתי בוכה
"אני בחיים לא אשכח אותך" הוא אמר בוכה גם
"אני אוהבת אותך" מלמלתי אושר תפס בפניי
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי נשיקה אחרונה והלך ואיתו הלב שלי.
חזרתי הביתה בדיכאון מפחיד הבנאדם שהכי אהבתי בעולם הלך עזב אותי השאיר אותי לבד זה הולך להיות התקופה הכי קשה בחיים שלי. הרגשתי כאילו לקחו לי את הלב וריסקו אותו אני לא רוצה להרגיש יותר כאב לא רוצה להתאהב יותר.
"נוי דניאל שו.. " שקד נכנס לחדר אומר אך נעצר באמצע כשראה אותי בוכה
"מה קרה? מישהו עשה לך משהו? " הוא שאל בלחץ וניגש אליי
"או או אושר שר" אמרתי מגמגמת בין הדמעות
"מה הוא עשה לך אני יהרוג אותו" הוא אמר עצבני וישב לידי
"הוא טס לכל החיים" אמרתי ובכיתי לשקד על הכתף
"די די לבכות" שקד אמר וניחם אותי
"אני יודע מה יעזור לך" אמר שקד
"כלום לא יעזור לי עכשיו" אמרתי בדיכאון הפסקתי לבכות.
"תנסי מה יש לך להפסיד? " שקד שאל
"טוב בסדר מה? " שאלתי אותו
"שניה אני חוזר" אמר שקד יצא מהחדר וחזר עם שני בקבוקי וודקה
"לשתות? " שאלתי אותי
"כן זה תמיד עוזר אבל אל תגידי לדניאל למה הוא יקבור אותי אם הוא ידע שנתתי לך לשתות"
"טוב תביא את הבקבוק"
"קחי" הוא אמר והושיט לי בקבוק אחד
"ומה עם השני? " שאלתי אותו
"נראלך שאני אתן לך לשתות לבד? " הוא שאל אותי
"טוב שים דיכאון על פול ווליום" אמרתי לו
"בואנה יש לך מזל למה דניאל היום לא בבית" הוא אמר ושם שירי דיכאון שתיתי מהבקבוק כאילו זה מים לא שינה לי כלום
"בואנה את שותה כמו נהג משאית" אמר שקד ושתה גם הוא
"מותר לי הלב שלי מרוסק" אמרתי ושתיתי עוד

נקודת מבט שקד:

"בואנה את שותה כמו נהג משאית" אמרתי לנוי אחרי שראיתי שהיא שותה מהבקבוק כמו מטורפת
"מותר לי הלב שלי מרוסק" היא אמרה והמשיכה לשתות ואני שתיתי איתה היינו שיכורים מהתחת ושרנו כמו מפגרים
"אני חולם מדמיין אותך כל יממה" התחלתי לשיר ונוי הצטרפה אליי
"מסתכלת עליי מתקרבת אליי ומזילה פתאום דמעה לא יכול להתעורר ולחזור למציאות כי שם זה פשוט סיוט את גרמת לי סבל ובדידות" שרנו ביחד הלכתי והבאתי עוד בקבוק ושתינו עוד עד שהמוח שלי נמחק לגמריי.
~בוקר~
התעוררתי בבוקר במיטה של מישהי היא הייתה עם הגב אליי הסתכלתי על החדר והוא היה נראה לי מוכר אבל הראש כאב לי כל כך שלא הצלחתי לחשוב יותר זאתי שלידי הסתובבה וזאת הייתה נוי איזה מלאך היא נראית על הבוקר הסתכלתי עליה עוד קצת. רגע שיט מה קרה אתמול בלילה לא עשינו כלום נכון? הרמתי את השמיכה ונוי ואני היינו בהלבשה תחתונה. שיט לא עשינו את זה נכון?