ורד קוצני 1~

"אז את באה איתי מחר לקניות?" שאלה ג׳יסי כשחיוך מלבלב על פנייה.

"אני מצטערת יש לי פגישה מחר" למרות שאני מאוד זקוקה לבגדים עכשו כולי מסתובבת עם סמרטוטים על גופי בלויים ומכועריים אבל התקציב שלי לא מורשה לקניות וחוץ מזה אני חייבת ללכת לפגישה הזאת.

"לא סיפרת לי על פגישה מי הבחור?" שאלה ג׳סי.

"אייוו הוא בן 60 והוא חבר טוב של סבי ז"ל"

אמרתי כשכול פרצופי ניגעל אך מחשבות צצו בראשי אולי אני בחיים לא יתחתן אף אחד לא יאהב אותי וגם עם זה יקרה זה יהיה בטח עם זקן בן 80 שעוד צעד אחד בקבר.

"וואו לא חשבתי שאת נואשת עד כדי כך שאת עכשו בקטע של זקניים" ג׳יסי אומרת כשנשמע ליגלוג בקולה.

"אווי סתומה" אמרתי כשאני לא מפסיקה לצחוק.

הלילה עבר שקט לא היו לי שום סיוטים כל כך חיכיתי לילה רגוע שקט ללא אותו החלום שחוזר על עצמו שוב ושוב.

בבוקר השעון המעורר לא הפסיק לצלצל יום לפני כיוונתי אותו לחצי שעה קודם כדי להספיק לאתרגן ולהגיע בזמן לפגישה שאותה ברב חוכמתי קבעתי בשמונה בבוקר. שמתי עליי חצאית שחורה וחולצה מכופתרת ורודה שהייה מכובד אבל זורם וחביב עשיתי תסרוקת גבוהה ושמתי נעליי עקב.

תפסתי מונית והייתי בדרכי לבניין אימפייר שבמרחק 20 דקות מביתי.

איך אני לא סובלת שבודקיים לי את התיק בכניסה לבניניי משרד או קניוניים אני יודעת שזה תפקידהם אבל זה מעצבן במיוחד שאתה לחוץ מפגישה שהולכת לקרות.

עליתי במעלית וחיפשתי בפאלפון על איזה קומה הייה רשום לעלות.

"תעצרי את המעלית" שמעתי צעקה מהמסדרון.

ישר נקטתי עמדה ועצרתי את המעלית , בחור בערך בגיל 25 נכנס למעלית כשהוא לבוש בחליפה שחורה ושיערו קצוץ מוזהב ועיניו הירוקות תכולות מביטות ביי

" תודה " ענה בחיוך ולא יכולתי שלא להישבות בקסמו ולחייך בחזרה

"אין בעד מה" עניתי בחיוך רחב.

נזכרתי שעדיין לא לחצתי על איזה קומה לעלות וישר לחצתי על קומה 4 ובאותו הזמן גם הוא לחץ ידי עיקצצו מתחושת ידו שנגע ביי "סליחה " אמרתי שכל פני אדומות מרוב ייבוש.

" זה בסדר" ענה שוב בחיוך מקסים וזוהר.

לא יכולתי שלא להביט בו בזמן שהוא מסתכל במכשיר הפאלפון שלו כל כך מוקסמת מגופו שיריריו מפותחים באופן לא הגיוני שעוד שנייה נותנים לקרוע את חולצתו שמתי לב שהוא מביט בי בזמן שאני בוחנת אותו פני אדימו מרוב בושה למזלי דלת המעלית נפתחה וישר יצאתי ממנה בריצה כל כך מבוישת מעצמי תשלטי בעצמך רוז אני עוד תאבדי את עצמך.

חיפשתי את המזכירות כדי לבדוק איפה חדרו של מר פאץ׳ ראיתי שם מזכירה בלונדית מאוד נאה ושאלתי אותה איפה הוא נמצא היא אמרה לי להמתין כמה דקות שהוא בשיחה עם נכדו.

ישבתי לבנתיים בחדר המתנה הכל הייה נראה מפואר העיצוב של הרהיטים השרות הלבוש כל כך לא אני אבל לא שאני יתנגד לדברים כאלה.

"אממ בהמשך המסדרון יש לך עמדת קפה עם את רוצה?" הפקידה אמרה היא מאוד נחמדה ויש בקולה נעימות מתמשכת.

" כן תודה לא יזיק לי קצת קפה " עניתי בחיוך והתקדמתי לעבר העמדה.

שמעתי דלת נטרקת בחוזקה וצעקה "סבא אתה לא יכול לעשות לי את זה , סבא לפחות לא עכשו" התקדמתי לעבר הדלת לראות מה קורה וראיתי איש זקן וליצדו האיש מהמעלית

הוא זה שצעק פניו היו זעופות נורא הוא הביט בי ואז הסתכל לסבא שלו " זאת היא?" שאל

" כן ליאם זאת היא " מר פאץ׳ ענה.

הבחור מהמעלית כלומר ליאם התקדם לעברי כולו רגוז " זה הכל בגללך" שהטון בקולו עצבני ומפחיד.