~ורדים~ פרק 3

מהפרק הקודם:
בינתיים לא היה כל כך נורא, ציפיתי ממנה למשהו גדול, לא למה שהיה.
התלבשתי, הסתרקתי ובאתי לצאת.. אני לא מאמינה!! זה נעול!!
״תפתחו לי״ צעקתי בתקווה שיפתחו באמת.
״תקשיבי לי טוב קוף, כדאי לך לסתום כי אם אני אקום לפתוח לך את הדלת יהיה לך עוד יותר גרוע״ צעקה עליי בחזרה.
טוב אז כניראה שפה אני אשן בלילה. לקחתי את המגבת שהייתה יחסית יבשה, התעטפתי בה, ישבתי על מכסה האסלה ועצמתי את עיני.
אני באמת לא מבינה למה היא שונאת אותי כל כך, זאת הייתה בסך הכל מכה קטנה וזה היה בטעות.. המשכתי לחשוב על זה כל הלילה עד שנרדמתי.
——————————————
״ליאן? ליאן? נוו איפה את? כבר מאוחר״ שמעתי קול חלש. מה זה כבר בוקר?
״אני במקלחת״ צעקתי.
״נוו אז תצאי כבר מאוחר״ זה הקול זה מעיין.
״תום נעלה אותי, אני לא יכולה לצאת״ צעקתי בחזרה.
״מה?!?! אני לא מאמינה עלייה״ צעקה.
״טוב אז כדאי לך להתחיל להאמין ולהוציא אותי מפה״ צעקתי.
״תחכי פה כמה דקות, אני יודעת איך להוציא אותך, ביי״ צעקה.
״זה לא שיש לי לאן ללכת״ מלמלתי לעצמי.
טוב לפחות אני יכולה להתחיל להתארגן פה.
קמתי מהאסלה כשכל השרירים שלי תפוסים בגלל שישנתי פה, עשיתי אירגוני בוקר כי למזלי לקחתי איתי את התיקי רחצה שיש בהם את כל מה שאני צריכה ועכשיו מה שנשאר לי זה להתלבש רק חבל שהבגדים בחוץ.
״תוך שנייה את בחוץ״ שמעתי את קולה של מעיין מעבר לדלת.
״מה? את איך פתחת את הדלת של החדר?״ שאלתי ופתאום גם דלת המקלחת נפתחה.
״בבקשה״ אמרה מעיין ולידה ישב אביאל על הבירכיים.
״תודה, אבל, איך?״ שאלתי אותם.
״סיכה״ אמר אביאל.
״טוב אני לא אשאל איך אתה יודע את זה״ אמרתי.
״וטוב שכך״ אמר.
״טוב, אביאל לבחוץ, ליאן צריכה להתארגן״ אמרה מעיין.
״יאלה ביי״ אמר אביאל ויצא.
״קחי ותתלבשי מהר, עוד רבע שעה מתחיל השיעור״ אמרה מעיין והושיטה לי חולצה לבנה מכופתרת, ג׳אקט שחור, חצאית שחורה, עניבה שחורה ונעלי בובה שחורות עם פפיון לבן.
״וואו, את מהממת״ אמרה מעיין אחרי שהתלבשתי.
״תודה אבל בואי נלך נשאר חמש דקות״ אמרתי.
״לרוץ״ אמרה מעיין.
לקחתי במהירות את התיק, נעלתי את הדלת ורצנו לכיתה.
״מעיין וליאן הם אתן יכולות להסביר לי ולכיתה מדוע הגעתן באיחור?״ שאלה המורה כשהגענו לכיתה.
תום הסתכלה עליי במבט חודר והעבירה את ידה על גרונה (כאילו חותכת את הגרון, איום) מסמנת לי לשתוק כי אם לא, אני לא רוצה לחשוב מה יהיה.
״א.. אממ..״
״בלעת את הלשון?״ קטעה אותי המורה.
״לא התעוררתי בבוקר ומעיין באה להעיר אותי וחיכתה לי שאסיים להתארגן כי אני לא יודעת את הדרך לכיתה, סליחה״ אמרתי. זה התירוץ הראשון שעלה לי לראש וכשחושבים על זה, זה נשמע לי דיי הגיוני.
״מעיין, את יכולה לשבת במקום. ליאן, את תישארי בסוף היום ועד אז אני אחשוב על עונש, גשי למקום״ אמרה המורה.
איך דווקא לי הכל קורה? באמת? למה אי אפשר לחלק את כל הבעיות שלי לכל מיני אנשים מאושרים ואז לכל אחד הייתה בעייה קטנה.
אבל, לא, במקום הרעיון הגאוני שלי חשבו להפיל עליי את כל הבעיות, ממש כיף לי.
״את בוהה״ שמעתי קול לוחש.
״מה?״ שאלתי והסתובבתי למקור הקול.
״את בוהה בקיר״ אמרה רוני.
״מה קרה?״ הוסיפה.
״כלום, רק חשבתי״ אמרתי והסתובבתי חזרה.
״מר אביאל, נראה שגם אתה החלטת לאחר היום״ אמרה המורה.
מה גם אביאל פה? כניראה שכל החבורה..
״המורה, מראה כזה לא נוצר לבד״ אמר אביאל. חחחח.. טיפש.
״זה לא מצחיק, אתה נשאר בסוף היום לעונש״ צעקה עליו המורה. לפחות תהייה לי חברה היום.
-צילצול-
ישבנו כל החבורה בקפיטריה, רגע.. זה שאני איתם עכשיו, זה הופך אותי לחלק מהם?
״אז, איך היה לישון עם תום?״ שאל מוראל כשלקח ביס מהאוכל שלו.
״אתה צריך לשאול ׳איך היה לישון עם האסלה?׳ ״ אמרתי.
״חחח.. למה?״ שאל.
״בוא נגיד ש.. היא אירגנה לי פגישה עם המקלחת עד הבוקר״ אמרתי.
״מה?״ שאל נאור.
״היא נעלה אותי במקלחת עד הבוקר״ אמרתי.
״מיסכנה״ אמרה ניצן.
״אין סיכוי שהיא תרד ממך״ הוסיף דניאל.
״וואו אתם ממש מעודדים אותי״ אמרתי בציניות.
״יאלה ליאן, יאלה ליאן, יאלה ליאן״ אמר מוראל.
״מה אתה עושה?״ שאלתי.
״מעודד אותך״ אמר מוראל וכל השולחן צחק.
-סוף היום-
״סליחה?״ שאלה אותי ילדה קטנה ממני. מה היא רוצה ממני?
״את ליאן?״ הוסיפה.
״כן, למה?״ שאלתי.
״המורה רינת אמרה שתקראי לאביאל, תלכו למעבדה והיא תגיד לכם מה לעשות״ אמרה הילדה.
״אוקיי״ אמרתי והילדה הלכה.
טוב, עכשיו צריך למצוא את אביאל, אבל, איפה הוא יכול להיות?
״סליחה, אתה יודע אולי איפה אביאל״ שאלתי ילד מהכיתה.
״הוא בטח במגרש״ אמר הילד.
״טוב, תודה״ אמרתי ורצתי למגרש.
במגרש ראיתי את אביאל משחק כדורגל, וואו הוא שחקן טוב והוא אפילו הכניס גול.
כשהוא הכניס את הגול צעקתי ומחאתי לו כפיים, הוא שם לב לזה והתקדם אליי.
״חחח.. מה את עושה פה?״ שאל.
״המורה רוצה שנבוא למעבדה אז חיפשתי אותך ו… מצאתי״ עניתי.
״ואתה משחק ממש טוב״ הוספתי.
״תודה״ אמר.
״הלכתי לזקנה, עונש״ צעק במגרש והתקדם.
כל החברים שלו צעקו לו דברים אבל, לא הבנתי מה הם אמרו.
כשהגענו למעבדה, היה שיעור אז אביאל דפק בדלת וניכנס.
״השארתי לכם צבעים במחסן אתם תצבעו את האולם, אולי זה ילמד אתכם לא לאחר״ אמרה המורה.