ונראה כי לא היו דברים מעולם

ונראה כי לא היו דברים מעולם
פניו מנוכרות לי
מקבלת ממנו מבט זר מר קר
זה כבר לא מה שהיה
לפחות כך הוא אמר
הוא החליט שזה נגמר
והכה בי כרוח בסערה
צלף ירייה חדה
פורר אט אט את נשמתי העדינה
הפתיע אותי
לא הייתי מוכנה
נותרתי ללא הגנה
כבר הייתי חשופה לגמרי איתו
הורדתי את כל חומותיי
כשבלול ללא קונכייה
כציפור ללא להקה
שוטטתי כך בין שיבולי החיטה של מחשבותיי
מתבוססת בתדהמתי
מתחננת שיפסיק
די
תלך!
צעקתי עליו
הוא נשאר
הלכתי בעצמי בעודי
אוספת את שארית כוחותיי
חושבת עד בלי די
על למה איך ומה קרה בכלל
מאשימה את עצמי
נשארתי כל כך פגיעה
נתתי לו לדרוך עליי
זאת אני הבעיה
כי לשרוף את התמונה שהייתה מונחת על השידה במשך חצי שנה
זאת תגובה די משונה
ובכמה סרטים צפיתי
וכמה שירים שמעי
וכמה דמעות בכיתי
וכמה כאב לי
נפער בליבי חור ענק
בעיקר בגאוותי
ובשיקול דעתי
הוא לא מה שחשבתי
הייתי מהופנטת
מסוחררת
הואיל והוא היה המקדש ואני הקדשתי את כל כולי לקדש ולהלל את שמו כי אין יותר טוב ממנו
הוא היה הכי
הכי מצחיק הכי אכפתי והכי חתיך
הוא הקשיב וחיבק ואהב
לפחות כך חשתי
ובזמן האחרון כבר לא היה אכפת לי
לצעוק לכל עבר
לשיר בקולי קולות
שאני שלו ושהוא הסיבה לחיות
וכשכבר האמנתי שזה באמת יכול לקרות לי
זה לא הסתדר לו יותר
וזאת לא אני, מה פתאום אני מלאך
והוא צריך זמן לעצמו
וזה כל מיני דברים קטנים
לך לך תחרטט אנשים אחרים
כי אני סיימתי
אני נפצעתי ללא תקנה
ולא! זהו לא שיר קינה
כי אף אחד לא מת
זה לא סוף העולם
אבל זה כן סוף
כי הכל נמחק בכמה לחיצות כפתור
בשתי מילים
ושתי לבבות שבורים
אההממ סליחה… לב שבור אחד
ואחד שצריך להיות קצת לבד
אם לכל דבר יש סוף
אז למה בכלל להתחיל
למה לנסות לשנות בכל פעם מחדש
את הגורל הידוע מראש
אולי אני מלודרמטית ומגזימה
אבל מגיע לי
כי זאת הפעם הראשונה מיני רבות
ואני באמת מנסה שלא לגלות עתידות
ולהיות אופטימית
אבל זה לא מסתדר לי יותר