ומה עכשיו?

אתה החבר הכי טוב שלי. זה שבאמת יודע את מי שאני. אתה האדם הראשון שיודע שמשהו לא בסדר, האדם הראשון שיקפוץ לעזרה, עזרה כזו שאני זקוקה לה באותו הרגע..ומעבר, והאדם היחיד שיכול להעניק לי אותה, הוא אתה.
אתה אוהב אותי, אתה דואג לי, אכפת לך ממני, אתה נלחם עליי ואתה שומר עליי. אתה מדהים, מדהים כל כך, אי אפשר לבטא במילים עד כמה, די. תודה, תודה על הכל אהוב שלי. אתה חשוב לי כל כך, אני יודעת שאני שלך, כמו שאתה שלי. אני באמת לא יודעת מה היית עושה בלעדייך, בלי כל השיחות, האהבה, הזיכרונות, הרגשות, ההתלהבות, כל רגע ורגע קטן שהיה לנו. תקופה ועוד תקופה, שנה אחר שנה, כמה שזה יקר לנו. אתה כמו אח גדול, שלא נותן לאף אחד לחדור. אתה ורק אתה, ולא אף אחד אחר. אתה חלק ממני, מהחיים שלי ומההתקיימות שלי, אין מה לדבר.
וכל מה שנאמר כאן, הוא תמצות גס של מה שאני ואתה. אני ואתה.. אנחנו לא ניכנס בפסקה.
אז אדם יקר שלי, אני אותך שואלת.
מה אני עושה עכשיו, כשבך אני מאוהבת?