ומאיזה סוג אנחנו?

"מה את עושה?" הוא שאל והניח את סנטרו על קדקודה.
"סתם"היא מלמלה בהתחמקות.
"בסדר" הוא אמר ונשק לקדקודה,
ידע כי היא תסביר לו כשתרצה בכך.
"אני פשוט לא מבינה את זה" היא אמרה
והוא ידע כי כעט יקבל תשובה לשאלתו.
"מה בדיוק?" הוא שאל בקולו הרגוע והיציב.
"את זה"היא אמרה והצביע על מסך המחשב.
"את לא מבינה סיפורי אהבה?"הוא שאל
ובקולו נשמע רק מעט מן הבלבול שחש באמת.
"כן" היא אמרה"לא" היא השיבה שנייה לאחר מכן.
אז כן או לא?" הוא שאל ברוגע, נותן לה זמן לחשוב על תשובה.
"אני מבינה" היא אמרה"אבל אני לא מבינה למה זה תמיד כך"
היא אמרה ונשמע כאילו אפילו לה אין ממש מושג על מה היא מדברת.
"מה תמיד כך?" הוא שאל. קולו הרגוע תמיד בדרך כלל עלה לכולם על העצבים
אך זה מה שהיה מושלם בשניהם נראה כי הם משלימים ומרככים זה את תכונותיו של זה.
"הסיפורים"היא אמרה
"זאת אומרת, נראה כי יש מספר סוגים של זוגות"
היא אמרה ועצרה שנייה בכדי לנשום.
"יש את אלו שפשוט נפגשו יום אחד והתאהבו" היא אמרה והסתובבה אליו.
"יש את אלו שהיו חברים במשך שנים ואז פשוט הפכו לזוג" היא אמרה והסתכלה בעיניו.
"וככה זה הולך"היא אמרה כאילו נמאס לה לדבר על הנושא.
"ומאיזה סוג אנחנו?"הוא שאל, אך קולו אמר 'את לא חייבת לענות אם את לא רוצה.'
"אנחנו מהסוג הכי טוב" היא אמרה וחיוכה הפציע כמו שמש ביום מעונן.
"אנחנו מהסוג שפשוט אוהב אחד את השני"