וואן שוט- ליאור וזאיין.Romantic comedy

"היי." הדלת נפתחה, קמתי כולי באטרף, היי הוא אומר לי.
נעמדתי מולו, הוא התקרב אלי אבל עצרתי אותו -"לא אתה לא הולך להתקרב אלי. איפה היית?"
"בייב תרגיעי יצאתי החוצה." הוא ניסה להתקרב עוד הפעם, -"אל." דחפתי אותו הצידה ועליתי למעלה, "ליאור." הוא קרא לי, הוא קורא בשם הפרטי שלי רק כשהוא מתעצבן, ומה אכפת לי עכשיו?
כן הוא כן חייב לי תשובות.
הוא לא היה בבית כמה ימים ואפילו לא ענה לי לפלאפון. התעצבנתי, הוצאתי את העצבים על הכרית, הוא דפק כמה פעמים על הדלת, פתחתי ונשכבתי על המיטה, מכסה את עצמי בשמיכה שמריחה בדיוק כמוהו.
-"אני לא חושב שאני חייב לך משהו…"
"אתה פאקינג נעלם לי לכמה ימים, אנחנו חברים או מה? אני רוצה להבין." זרקתי עליו כרית, "ליאור."
-"לא אל תקרא לי בסדר? אני פאקינג דאגתי לך, אפילו לפלאפון לא ענית לי!"
"ששש.. תירגעי." הוא התקרב אלי בכוח, ניסיתי להתנגד ולצאת מהחיבוק הזה אבל לא הצלחתי, זאיין היה יותר חזק ממני.
-"פאק תעזוב אותי!" דחפתי אותו כל כך חזק שהוא נפל על הרצפה והתחיל לרדת לו דם, -"אני עשיתי קעקוע והייתי אצל חבר." הוא הוריד את החולצה שלו, -"זה לא מעניין אותי."
פתחתי את הדלת אבל הוא סגר אותה, חוסם לי את הדרך ומנשק אותי, אז באמת הרגשתי את הריח של האלכוהול מהפה שלו, לקחתי כמה צעדים אחורה והתיישבתי על המיטה, בפינה של המיטה.

-"למה יש לך ריח של אלכוהול מהפה?"
"איזה ריח על מה את מדברת?" הוא קם והתחיל לצחוק, -"תגיד לי אתה רציני?" הרמתי את הכרית, "אל תתקרב אליי." צעקתי עליו, -"אתה יודע מה? הלוואי ולא היית חוזר בכלל."
"מה נדפק בך תגידי לי?" הוא התקרב, לא מקשיב למה שאני אומרת לו
-"אני אתקשר למשטרה זאיין."
"אני יודע שאת אוהבת אותי את לא תתקשרי."
-"זאיין!!" הוא הרים אותי ויצא מהחדר, כשאני בידיים שלו, הפוכה לגמרי, הוא צחק כל הדרך למטה -"תוריד אותי מפגר תוריד אותי חתיכת שיכור!"
"את מצחיקה." הוא הוריד אותי והתקרב אלי עוד הפעם, הפעם נחסמתי לגמרי. הוא הזיז את השיער שלי למאחורי האוזן וליטף לי את הלחי -"גמרנו." רצתי לדלת, פותחת אותה ומחכה שהוא יצא, -"אני לא רוצה אותך אני לא אוהבת אותך, תצא."
הוא הראה לי את הקעקוע שהוא עשה, LZ. זה היה קיטצ'י מדי, והתאריך של היום שבו נפגשנו. -"אני נשבע לך שלא שתיתי."
"זאיין נשבעת גם שלא תקעקע את עצמך אף פעם."
-"בייב.."
נרתעתי לאחור, -"טוב בסדר אני לא אתקרב." הוא הרים ידיים, "אני אתקשר לסוזן."
-"יופי את מפחדת ממני." הסתכלתי עליו ועשיתי פרצוף,
הוא עלה לחדר ובינתיים התקשרתי לסוזן שתבוא ותראה איתנו סרט, לפחות שלא אהיה לבד עם המשוגע הזה.

החיוך שלו חזר לפניו, הוא היה אחרי מקלחת, בדיוק הדלקתי את הטלוויזיה ואת הסרט שסוזן ואני בחרנו, קומדיה רומנטית. -"הוו היי זאיין." שמעתי את סוזן והסתובבתי, רואה אותו עומד שם עם הבלונד בשיער והחיוך, הסתכלתי עליו והוא עלי בזמן שהוא חיבק את סוזן, הורדתי את העיניים לקרקע והפעלתי את הסרט. מתיישבת ליד סוזן ועושה מקום לזאיין, מכניסה יד לתוך קערת הפופקורן המלאה ומכניסה לפה, -"ראינו את הסרט הזה נכון זאיין?"
אמרתי והמשכתי עם הפופקורן, ואז נזכרתי שאני בכלל לא מדברת איתו. הוא הסתכל עלי והתקרב טיפה, באמצע הסצנה הרומנטית הכנסתי את ידי והרגשתי את היד שלו, הוא ליטף את היד שלי בעדינות, מזכיר לי זמנים טובים איתו.
"את יכולה להאמין לזה?" הסרט נגמר, סוזן הייתה עם דמעות בעיניים, מה שאותי זה לא הפתיע. לא מתה על סופים צפויים בקומדיות רומנטיות. "את יכולה להאמין שבסוף הם היו ביחד?"
-"כן," צחקתי. "זו קומדיה רומנטית, הם תמיד בסוף ביחד" הוא כנראה התכוון אלינו, שבסוף גם ככה חוזרים למי שאוהבים. אני הייתי מבולבלת, סוזן התחילה להווכח איתי על מי היה יותר חמוד, הרשע שרצה רק לנצל אותה בסרט או הטוב והאוהב, -"חפרת." סוזן עצרה אותי, -"אני רק אומרת שקומדיות רומנטיות זה לא הקטע שלי, ואני יודעת מה יהיה בסוף, אפילו שזה סרט שראיתי יותר ממליון פעמים."
"אני חושב שליאור צודקת."
-"טוב תודה זאיין." סוזן חייכה אליו ולקחה את הקערה הריקה של הפופקורן, הופכת אותה ושמה לזאיין על הראש, -"התסרוקת שלי אבל." הוא העיף את הקערה, התקרבתי אליו, אני זאתי שהייתה מסדרת לו את השיער בדיוק כמו שהיה רוצה. העמדתי לו את הקוצים, הוא הסתכל עלי, סנטימטרים ספורים מהפנים שלי, מנשק אותי נשיקה קצרה. -"אז אנחנו חיים בקומדיה רומנטית."
"כן, משהו כזה."
-"וסוזן חיה מחוץ לסרט." היא צחקה ויצאה מהבית, משאירה אותי ואת זאיין לבד. -"אז.. אני חושבת שזה הזמן להגיד את זה."
"מה?"
-"אני אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך."
בדיוק כמו בסרטים, המסך השחור והשמות של התסריטאים המשתתפים והעורכים, והבמאי בסוף. בדיוק… כמו בסרטים.