והלוואי שהייתי מתעוררת לעולם חדש, והכל היה נשכח – פרק שש

-פרק 6-
״קחי״ אמר יקיר, והושיט לי כוס שוקו חם, עם קצפת ומרשמלו.
ישבנו בחדר שלו, אחרי שהתנגשתי בו, הלכנו לחדר שלו, לקחתי בגדים מהחדר שלי, ונכנסתי למקלחת.
עכשיו אנחנו יושבים מתחת לשמיכה בחדר שלו.
״את רוצה לספר לי מה קרה?״ שאל אותי בקול רך.
נשמתי עמוק, והתחלתי לספר לו את כל הסיפור שלי עם רון, בלי ששמתי לב.
״בקיצור, אני מטומטת שחשבתי שהוא אוהב אותי…״ אמרתי בשקט, ושיחקתי עם הספל בידי,
״את לא מטומטמת לורי… אם כבר הוא המטומטם, שהוא מפסיד מישהי מדהימה כמוך״ יקיר אמר, כשנשענתי על כתפו.
״תודה יקיר…״ אמרתי בשקט.
״על מה פיצית?״ שאל בחיוך נעים, וחייכתי למשמע שם החיבה שנתן לי עוד משהיינו קטנים.
״על זה שאתה פה בשבילי, למרות כל מה שקרה, ולמרות כל מה שאמרתי לך״ התחמקתי מלהסתכל בעיניו, והתחלתי להסתכל לכל נקודה בחדר, חוץ מעליו.
״אני תמיד אהיה פה בשבילך, אני יודע שהיינו בן זונה שעזבתי אותך ככה, ושאולי את חושבת שלא באמת אכפת לי ממך. אבל אין דבר שהייתי רוצה יותר מלחזור להיות האחים שהיינו פעם.
האחים אדרי, זה משהו של פעם בחיים.״ אמר וקרץ לי, בחלק האחרון.
״אני חושבת שהגיע הזמן שאני אדבר עם זוהר ויניר…״ אמרתי לו בשקט, משתדלת לדמיין את התוצאה הגרועה ביותר שיכולה לקרות מהפגישה הזאתי.
״גם אני חושב״ חייך אליי, את החיוך המהמם שלו.
״אבל את זה נעשה מחר, עכשיו לישון״ אמר לי בחיוך. חייכתי אליו חזרה חיוך גדול, והפעם גם אמיתי.
הנחתי את הספל הריק על השידה שליד מיטתו של יקיר, ולקחתי את הפלאפון וסמסתי לאבישג.
׳אני ויקיר משלימים פערים, אני לא ישנה בחדר׳ שלחתי לה, והנחתי את הפלאפון על השידה.
נשכבתי על מיטתו של יקיר שמה את ראשי על חזהו, ועיניי לאט לאט, נעצמו מעצמן.

״לורי, פיצית שלי. קומי נסיכה״ שמעתי את קולו של יקיר.
״כבר בוקר?״ אמרתי בקול צרוד של בוקר.
״כן״ צחק ״יאללה קומי פרינססה, יש לנו משהו לעשות היום, שכחת?״ שאל, ונזכרתי במה שאמרתי לו אתמול. שהיום אני אפגש עם זוהר ויניר.
״תתארגני, נלך לאכול ותיפגע אותם בהפסקה הראשונה אוקיי?״ שאל, והנהנתי. יצאתי מחדרו של יקיר, לכיוון חדרי.

נכנסתי לחדר שלי, ונכנסתי לאמבטיה לשטוף את פניי, ולצחצח שיניים. כשיצאתי נעמדתי מול הארון והוצאתי, ג׳ינס ארוך בגזרת בוייפרינד, גופיית בטן בצבע בז׳, וואנס לבנות עם שרוכים לבנים. שמתי אודם בורדו, ואיילינר אספתי את שיערי החלק, לקוקו גבוהה ומתוח. שמתי שרשרת של מגן הדוד שלי, ואת התג (החוגר הזה עם כל הפרטים על החייל) של אביבאב כל צווארי, החלפתי אליקס ועגיל באף, שמתי צמידים ושעון והייתי מוכנה.
לקחתי את
התיק אדידס הכחול שלי ויצאתי לכיוון החדר אוכל, והתיישבתי עם אבישג ועוד שלוש בנות.
״את חייבת לי הסבר״ אמרה לי, כשראתה את יקיר נכנס לחדר אוכל, ומחייך אליי.
״זה יגיע אני מבטיחה״ אמרתי והתחלתי לאכול.
לאחר כרבע שעה של צחוקים, הפלאפון שלי צלצל.
׳מה איתך אולי ספרי גלים, שתיקתך כמו נצח בשבילי…׳
״דקה אני באה מלמלתי לבנות, ויצאתי מהחדר אוכל, כשאני עונה לשיחה מבלי אפילו לבדוק מי מתקשר.
״לורין״ שמעתי קול צרוד, שקיוויתי לא לשמוע זמן רב…
״מושיק… מה-מה אתה רוצה?״ התחלתי לגמגם מפחד.
״תהיי במועדון עוד חצי שעה.״ אמר בקשיחות וניתק. הרגשתי דמעה חמימה זולגת במורד לחיי, ומיהרתי לנגב אותה. לקחתי את התיק צד השחור שלי, ויצאתי במהירות מהפנימייה לכיוון תחנת האוטובוס.
פחד מילא את גופי, מכף רגל ועד ראש. אני לא רוצה לחזור לזה! קיוויתי שעם המעבר לפנימייה, החלק האפל הזה בחיי יעלם סוף סוף, אבל כנראה שטעיתי.
כשהגיע האוטובוס עליתי עליו, ונשענתי על החלום, משחקת בשעון הזב שעל ידי. מפחדת שאני אגיע לתחנה, ואצטרך לרדת. בסוף הגעתי לתחנה שלי, וירדתי מהאוטובוס, מתקדמת בצעדים איטיים לכיוון המועדון, שבו לא הייתי הרבה זמן.
מועדון החשפנות ׳You want? You get', שבו עבדתי מאז גיל 14 וחצי.
כשהגעתי למועדון, כבר ממזמן לא הייתי בתולה. אנסו אותי בהיותי בת 12, המטפל של אמא שלי. מאז לא נתתי לאף אחד שהוא לא אני, להתקרב לבית או לטפל באימי.

״הווו! לורין, כמה זמן לא ראינו אותך פה״ אמרה לי שני, אחת החשפנות במועדון. הנהנתי לעברה הנהון לשלום, והתקדמתי לעבר המשרד של מושיק. לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת.
״תיכנסו״ שמעתי את קולו העמוק והמחוספס. נכנסתי לתוך משרדו, מחכה שהוא ירים את עיניו אליי.
״שבי״ אמר לי, וסימן על הכיסא שמולו.
״חשבת שככה תצליחי לברוח, אה לורין? לך ולי יש הסכם. את נשארת פה, ואני לא פוגע באף אחד מקרובייך״ אמר לי, במבט קר שתמיד הפחיד אותי כהוגן.
״בבקשה מושיק… אני רוצה להתחיל מחדש! אני עברתי פנימייה, הכרתי אנשים חדשים, והבנתי כמה דברים… המקום שלך אף פעם לא עשה לי טוב. בבקשה תשחרר אותי״ אמרתי לו כשבעיני מבט מתחנן. לא יודעת מה חשבתי שיקרה. מושיק היה אדם לא צפוי, הוא הכיר לי את השפל של השפל. הוא הפך אותי לזונה. זונה במלוא המובן, מישהי שאנשים נותנים לה כסף בשביל שתשכב איתם, מישהי שנותנים לה כסף כדי שתגשים את כל הפנטזיות המלוכלכות ביותר שלהם. זאת מי שהייתי, ומקווה לא להיות שוב.
פתאום מושיק פרץ בצחוק.
״מה את חשבת בוניטה? שתבואי לפה עם העיניים היפות שלך, ואננ אשחרר אותך?״ אמר בזלזול.
״יש לי לקוחות שבאים לפה רק בשבילך, עכשיו לכי תתלבשי, מחכים לך״ אמר ואני הנהנתי יוצאת ממשרדו.

שנאתי את עצמי שנכנסתי לזה. ובגלל מה? בגלל איזושהי התאהבות מטומטת?
כן, זה התחיל בגלל אהבה. פעם חשבתי שהיום שפגשתי את מושיק, הוא היום המאושר בחיי. אבל הבנתי שטעיתי. הייתי ילדה טיפשה, שהראת גדולה לגילה, אז כולם לוקחים אותה כאחת כזאת. ילדה שהחיים בגרו אותה. לטוב ולרע. והיום היא בשפל המדרגה.
נכנסתי לחדר הקטן, שהקציבו לנו להתארגנויות. ושם חיכה לי התלבושת. ליתר דיוק חתיכת בד שלא משאירה מקום לדמיון.
הורדתי את הבגדים שלי ושמתי את השמלה הקטנטנה, השמלה הייתה שקופה חוץ מבחזה שלי, באגן ובמפשעות. השמלה הגיעה לי עד תחילת האגן, וכמו שאמרתי לא השאירה הרבה מקום לדמיון.
הורדתי את כל התכשיטים שלי, והכנסתי אותם לתוך התיק.
הלכתי אל המועדון, ומושיק תפס בידי מוביל אותי לאחד הגברים שהיו שם.
״זה הלקוח שלך להערב, תהנו״ אמר בחיוך מגעיל והלך.
הבנאדם שעמד מולי היה גבר בן 57 לכל היותר, הייתה לו כרס גדולה, ושיער אפור. הוא היה מפחיד ביותר, ומגעיל ביותר. זה אחד הדברים שהכי שנאתי. גברים מבוגרים.
״בואי״ אמר ומשך בידי בכוח.

*מיני*
הגענו למוטל מסריח בדרום תל אביב.
הוא השכיב אותי על המיטה ועלה מעליי, מנשק כל חלק בגופי. במהרה הוא הוריד מעליי את הבד שהיה על גופי ונשארתי, עם חזיית תחרה אדומה התואמת לתחתונים.
בלעתי את רוקי, והתחלתי לעשות את מה שמשלמים לי לעשות. הורדתי את בגדיו של האיש, והוא נשאר עם תחתונים אפורים, שעמדו להקרע כתוצאה מאיבר מינו שעמד.
דמעה נפלה על לחיי, והתעלמתי ממנה כמו מהקודמת. הורדתי את תחתוניו, והכנסתי את איברו הקשיח לפי. מוצצת, מלקקת ונושכת. הוא הוציא גניחות, שצמררו את גופי מגועל. נגעלתי ממה שעשיתי עכשיו.
הוא שכב על המיטה כשאני יושב מעליו, מורידה את החזייה שלי, ומניחה את ידיו על החזה שלי.
״אני רוצה שתגנחי את השם שלי״ אמר בקשיחות. ״לא הצגתי את עצמי, קוראים לי קובי״ אמר בחיוך מגעיל, עד בחילה.
הוא הוריד את תחתוניו במהירות וחדר לתוכי. ״׳תקפצי״ לחש, ואני עשיתי כדבריו.
גנחתי, צווחתי, וצעקתי את שמו.
*קטע מיני הסתיים*

נשכבתי לידו מתנשפת.
״קחי ועופי מפה״ אמר כשהושיט לי 450₪. הנהנתי והתלבשתי במהירות, כשדמעות זולגות על פניי, הרמתי את הפלאפון וחייגתי למושיק.
״סיימתי פה״ אמרתי בקול רועד.
״אני אשלח מישהו שיאסוף אותך״ אמר וניתק. דמעות שמנות וחמימות מלאו את פניי.
כעבור חצי שעה, המכונית הגיעה. נכנסתי לתוכה ונסעתי אל המועדון. כאשר אני מנגבת את כל הדמעות, והאיפור שנמרח.

התלבשתי בחדר הקטן, בבגדי הרגילים, ונתתי למושיק 150₪. ככה זה עובד פה, על כל פעם שמישהי נמצאת עם מישהו בתשלום, הוא מקבל על כך חלק מהתשלום.
הזמנתי מונית שתיקח אותי לפנימייה. וכשעלתי עליה, נתתי לתחושת הגועל להשתלט על גופי.
״׳תודה״ מלמלתי לכיוונו של הנהג, נותנת לו את הכסף, ונכנסת בריצה אל עבר הפנימייה. מחכה להכנס למקלחת ולשטוף את גופי ממגעו המגעיל של האיש.

נכנסתי למקלחת במהירות פושטת מגופי את הבגדים שלי, ונכנסתי למקלחת.
המים שרפו את גופי. אך גופי לא היה שרוף כמו הנשמה שלי, וכמו הכבוד שלי.
שפשפתי בחוזקה כל איזור ואחזור מגופי, מנסה להעלים את מגע ידיו ושפתיו של אותו האיש, כשהדמעות לא מפסיקות לצאת מעיניי. שפשפתי את גופי, עד כאב ועד שהיה אדום מכאב.
יצאתי מהמקלחת, ולבשתי פיג׳מה ארוכה, המתאימה לחורף, למרות הקיץ שקיים בחוץ. שנאתי את גופי, ושנאתי את עצמי.
נשכבתי במיטה מנסה להרדם, ומקווה לא לקום יותר.

• נקודת מבט יקיר •
״מה אתה בעצם אומר פה יקיר?״ שאל יניר בעצבים.
״כוסאמק יניר די עם העצבים תן לו לדבר״ התעצבן זוהר.
״ראבק מה שאני מנסה לומר זה שהחדשה זאת לורין, לורין שלנו!!״ צעקתי עליהם. ושניהם הפנו את מבטם אליי בחדות.
״עכשיו לפני שאתם מתחילים לדבר שטויות, או לעשות דברים מטומטים כהרגלכם. דיברתי איתה, היא בסדר עם לפגוש אותנו עכשיו בהפסקה אז בואו כבר״ אמרתי להם, לא נותן להם הזדמנות להגיב כאשר אנחנו מתקדמים למחששה. לורין אמורה לבוא לפה.
עברו 10 דקות.
ועוד 5.
ועוד רבע שעה, וההפסקה כבר נגמרה. ולורין לא הגיע. איפה היא לעזאזל?!
״מצחיק אותך לשקר לנו על דבר כזה?״ הסתכל עליי זוהר במבט לא מאמין, ועצבני.
״זאת לא הייתה מתיחה, היא הייתה אמורה לבוא״ מלמלתי באי הבנה.
״בואו״ אמרתי והתקדמתי לעבר אבישג, לפי מה שהבנתי ממנה אבישג והיא חברות טובות.
״אבישג כפרה בואי דקה״ אמרתי לה, והיא באה אחרינו.
״את יודעת איפה לורין?״ שאלתי אותה. והיא הסתכלה עליי במבט לא מבין.
״מזאת אומרת איפה היא? חשבתי היא איתך״ אמרה מופתעת.
״אז היא לא. מתי פעם אחרונה ראית אותה?״ שאלתי וכבר התחלתי להלחץ.
״בארוחת בוקר, דברנו ואז התקשרו אליה, היא יצאה לענות ולא ראיתי אותה מאז. גם בשיעור היא לא הייתה״ אמרה.
הנהנתי לתודה, והלכתי.
כוסאמק לורין… איפה את?