והכל התחיל מכדור עף… פרק 9

"כריס!" צרחה דמי ונסתה לתפוס אותו. היא השכיבה אותו על הרצפה והסתכלה על כתפו הפצועה בדאגה. "מה לעזאזל חשבת שאתה עושה?" היא פנתה בזעם להנרי.
"אני… אני… אתם… " הוא גימגם.
דמי התעצבנה עוד יותר וצעקה עליו בזעם: "הוא רצה לפתוח את הדלת! הוא שיכנע אותי לחזור לפה! הוא רצה להתחבב עלייך! ואתה – אתה מנסה להרוג אותו?!"
הנרי נראה המום, מפוחד וכועס באותו הזמן.
לפני שהוא הספיק לענות אנה התפרצה על דמי: "את תשתקי! את לא תצעקי ככה על אבא שלך! תכבדי אותו! חצופה קטנה!"
דמי פרצה בצחוק מול הפרצוף שלה. מי היא חושבת שהיא?
אנה האדימה והתכוונה לצעוק עליה שוב אבל הנרי קטע אותה בצעקה, "תסתמו!" הוא חיכה כמה רגעים ונתן לדבריו להיקלט, "אני מצטער, פשוט לא פתחתם את הדלת ואני… אני…"
כריס נאנק. פתאום הופיע ג'ונתן בפתח הדלת: "סיימתם עם הצעקות? יופי. עכשיו תתקשרו לאמבולנס."
דמי חטפה ממנו את הטלפון וחייגה את המספר. היא ראתה שג'ונתן מזועזע ממראה הכתף המדממת של כריס ונשקה לו בלחי, "כדאי שתלך למטה, לפגוש את האמבולנס."
ג'ונתן הנהן והסב את מבטו מכריס, הוא ביקש מהנרי לבוא איתו למטה והנרי לקח איתו את אנה, כך שרק דמי וכריס המדמם נשארו בחדר. היא התיישבה ליד כריס על הרצפה והאמבולנס ענה לה אחרי כ-6 צלצולים.
היא מסרה להם את הפרטים והם אמרו שהם יגיעו בעוד 2 דקות בערך. דמי נתקה את השיחה והסתכלה על כריס, דמעה נזלה על פניה ונחתה על אפו. הוא פתח את עיניו והסתכל עליה. הוא הרים את ידו הבריאה וניגב את דמעותיה.
"הכל יהיה בסדר," הוא אמר וחייך לה.
"אני מצטערת על הכל," אמרה דמי בצער.
פתאום נפתחה הדלת וג'ונתן עמד בפתח עם שני אנשים לבושים בבגדי מד"א. "האלנוקה תגיע בכל רגע ,היא במעלית. אני הרופא, קוראים לי אלברט אדלסון וזה הבן שלי," הוא הצביע על שותפו, "הוא מתמחה." אמר המבוגר מבינהם והתכופף כדאי לבדוק את כריס.
"קוראים לי רובי." אמר הצעיר.
דמי קמה מהרצפה ולחצה את ידו של אלברט ולאחר מכן את של רובי, "אני דמי."
"אז דמי, איך זה קרה לו בדיוק?"
"האב החורג שלי פגע בו עם פטיש," אמרה דמי וכל המבטים בחדר הופנו אליה. היא חייכה בתמימות ולמזלה, נכנסו לחדר עוד שני אנשים עם אלנוקה והנושא נשכח.
הם הרימו את כריס לאלנוקה וכריס עיוות את פרצופו בכאב, כשראה שדמי הסתכלה עליו הוא חייך אליה. דמי חייכה אליו בחזרה ותפסה את ידו הבריאה..
"דמי, הודעת למשפחה שלו כבר?" שאל אותה אלברט.
"קחי את הפלאפון שלי, הוא בכיס של המכנס," אמר כריס והצביע על הכיס במכנסיו.
דמי הוציאה את הטלפון וחיפשה באנשי הקשר שלו שם מוכר, היא מצאה את המספר של גבי וחייגה אליו. היא חיכתה כמה שניות ולא הייתה תשובה, "גבי לא עונה," היא הכריזה. היא ניסתה את ברברה וגם היא לא ענתה. "גם ברברה."
"הם בספא, אז הן בטח כיבו את הפלאפונים," אמר כריס.
"מה עם ההורים?" שאל רובי כשנכנסו למעלית.
"הם בחו"ל." ענה כריס.
"אין עוד קרובי משפחה?" שאל רובי.
"יש אחות קטנה," הציעה דמי.
כריס נדנד בראשו באי הסכמה, "לא, היא לא תעזור. היא סתם תעשה בלאגן."
"אנחנו חייבים להודיע למישהו," אמר רובי.
"דמי יודעת, זה מספיק," אמר כריס.
דמי חייכה. "בואו פשוט נחכה שברברה ודמי יחזרו אלינו, עד אז, אני יודעת."
"אתם משפחה?" שאל רובי, "אני לא חושב שאתם נשואים."
דמי וכריס הסמיקו. "לאו דווקא קשר של נישואין."
רובי נאנח, "טוב נסתפק בך בינתיים."
המעלית נפתחה והם ראו את הנרי ואת אנה יושבים בסלון – הנרי עם ראשו בין ידיו ואנה מנסה לנחם אותו.
"להתראות," אמר רובי להנרי ואנה.
"הוא יהיה בסדר?" שאל הנרי והרים את ראשו.
"כן, אבל הוא יצטרך להישאר כמה ימים בבית החולים," ענה אלברט.
הנרי הנהן וקרא לג'ונתן להישאר איתו.
אנשי המד"א הכניסו את כריס לאמבולנס ודמי נכנסה איתו. היא עדיין החזיקה בידו הבריאה והיא חייכה, הוא חייך אליה בחזרה.