והכל התחיל מכדורעף… – פרק 4

"דמיטריה סמית' ג'קסון, לאן בדיוק את חושבת שאת הולכת…" מילמלה לעצמה דמי בזעם בדרכה לחוף הים. היא שונאת כשהנרי משתמש בשמה המלא, הוא יודע את זה ומשתמש בזה נגדה… "שונאת כהוא עושה את…" ולפני שסיימה את המשפט נפלה על החול החם כשגוף כבד וחזק מוחץ אותה, "אאוץ'!"
"אוי, אני מצטער, לא התכוונתי," ענה לה קול גברי ומחוספס.
"זה בסדר, פשוט תקום ממני, אתה מוחץ אותי," ענתה דמי בקוצר רוח.
הוא צחק ולאחר שקם הושיט לדמי יד, הוא היה ממש גבוה ושרירי,היא תפסה את ידו ואמרה "תודה," בנימוס. אפילו לאחר שקמה הוא המשיך לאחוז בכף ידה.
נגלה לפניה בחור כבן 18 בעל עיניים כחולות ושיער חום מתולתל עם זיפים. "אין בעד מה, אני כריס, ואת?"
"דמי," ענתה בפשטות.
"חדשה פה או משהו?" שאל וחייך.
"משהו," אמרה ומשכה את ידה מידו.
כריס צחק צחוק מתגלגל ואמר: "הבנתי."
"כריס, נו בוא כבר!" נשמע קול מאחורי כריס.
"אני צריך ללכת, היה נעים לפגוש אותך, דמי," אמר ורץ להביא כדורעף שנחת מאחורי דמי. "שנייה אני מגיע, אני רק מביא את הכדור," צעק לחבריו.
כשדמי הבינה שהיא בוהה בו, היא התעשתה על עצמה והלכה לשכב על החול.

"יש לי הודעה חשובה להודיע," אמר הנרי ותפס את ידה של ליסה. דמי עמדה בקורת גג של הבית של הנרי, לידה עמד ג'ונתן ומאחוריהם עוד המון אנשים שהיא לא הכירה. "תוכלי בבקשה לקום?" ביקש הנרי מליסה.
ליסה ציחקקה בעצבנות ונענתה לבקשתו, הנרי כרע ברך מול ליסה, והוציא מכיס הג'קט שלו קופסא קטנה ושחורה. הוא פתח את הקופסא וטבעת יהלום עדינה צצה מתוך הקופסא. "אליסה ג'קסון, התנשאי לי?"
"כן!" נשמע קול מההמון הנאסף מסביב לליסה והנרי.
"תגידי כן!"
"למה את מחכה? תעני לו!"
"היא תענה מה שבא לה," אמר קול זקן מהקהל.
"אמא, תגידי כן," נשמע קולו של ג'ונתן, "נוכל לחזור להיות משפחה נורמלית!" אמר זורח מאושר.
ליסה רק עמדה שם, מסמיקה כולה, כשהיא לא יודעת מה לענות.
דמי הייתה מבולבלת לגמרי, היא הסתכלה סביבה וראתה בפינה הימינית של החדר את אנה, הכנראה- חברה-לשעבר-של-הנרי, בוכה כמו ילדה בת 5. דמי הסתכלה לצד השני של החדר, לכיוון הבר, וראתה את וויליאם, הכנראה-בעל-לשעבר-של-ליסה, שותה וויסקי, ועל השולחן עוד כ- 6 כוסיות ריקות; הוא רתח מזעם, כנראה על ליסה והנרי.
"ליסה?" שאל הנרי.
ליסה חייכה ואז פנתה לדמי בשאלה, ופתאום כל העיניים הסתכלו על דמי. היא הרגישה שהיא מסמיקה, היא לא ידעה מה לענות. חוץ מזה, זאת הייתה ההחלטה של אמא שלה, למה שדמי תחליט במקומה?
ברור שדמי הייתה מעדיפה שליסה תגיד לא, לדמי היה טוב עם וויליאם, כשהנרי מחוץ לתמונה – דמי ידעה שזו מחשבה נוראית, אבל היא לא יכלה לסבול את הנרי, הוא היה אבא נוראי: תמיד שכח לאסוף אותה מחוגים, בזבז כסף משפחתי על הבירות והסיגריות שלו, תמיד רב עם אמא על שטיות… דמי לא רצתה שזה יקרה שוב. דמי רצתה להגיד לליסה לענות מה שהיא מרגישה, כדי שדמי לא תצטרך לחלוק את דעתה הנוראית כשפתאום הרגישה שמנערים אותה, ואז היא התעוררה.

"דמי? דמי?" שאל כריס בדאגה בזמן שהוא מנער אותה.
"תירגע, קמתי," ענתה דמי וקמה לישיבה.
"חלמת חלום רע?" שאל ושיחרר את כתפיה.
"כן, איך אתה יודע?"
"דיברת מתוך שינה."
דמי הרגישה שהיא מסמיקה וניסתה לשנות נושא: "מה השעה?"
"בסביבות 4 בצהריים, למה?"
"ארבע?! אני באתי לחוף ב – 12, כל הזמן הזה ישנתי?"
"כנראה בגלל זה את כל כך אדומה, למה לא שמת קרם הגנה?"
"אין לי," ענתה דמי בשקט.
"יופי, עכשיו נשרפת. בואי, אני אביא לך אלוורה, זה יעזור לך," אמר כריס ועזר לה לקום.
"מה עשית פה מ-12 עד 4?" שאלה דמי בזמן שהלכו.
"בהתחלה שיחקתי קצת כדורעף," אמר ופנה להביט בה במבט מבקש סליחה, "ואז נחתי קצת על החוף."
דמי הסתכלה אחורה למקום שבו נרדמה בו, וראתה כיסא פלסטיק קרוב למקום שבו היא ישנה בו, ומעליו שמשייה. "אתה ישבת שם, ליד המקום שנחתי בו?"
כריס הסמיק קצת לפני שענה, "כן."
דמי חייכה לעצמה בלי לדעת למה.
"אממ, לאן אנחנו הולכים?" שאלה דמי כשהתעשתה על עצמה.
"לבית שלי, לאן עוד?"
"למה?"
"האלוורה שם."
"זה בסדר, יש לי גם אלוורה בבית של אבא שלי, אני חושבת."
"את חושבת, אצלי בטוח יש אלוורה."
"כריס, תודה על הדאגה, אבל אני אסתדר, תודה לך."
"לא נראה לי, את באה איתי," קבע כריס ותפס את ידה.
דמי הסכימה ללכת איתו רק בגלל שאם היא לא תבוא איתו, זה אומר שהיא תצטרך לחזור לבית של הנרי ולהסיר לו למה היא אדומה, ולמה לקח לה כל כך הרבה זמן לחזור. היא העדיפה להסתבך עוד קצת בכך שתלך לבית של איש זר, לא יזיק להנרי הזקן לדאוג קצת.