והכל התחיל מכדורעף… – פרק 3

"אבא!!" צעק ג'ונתן ורץ לחבק את הנרי.
הנרי צחק ואמר: "גם אני התגעגעתי אליך, שלום דמי," כשהבין שדמי לא מתכוונת לענות הוא נאנח ופנה לליסה, "תודה שהבאת אותם לפה, אני אחזיר לך אותר בעשרים וחמש באוגוסט. ליסה? את מקשיבה לי?"
ליסה התעוררה מהירהוריה וענתה: "כן, בעשרים וחמש."
"אמא, הכל בסדר?" שאלה דמי.
"כן, הכל בסדר."
"את מופתעת שביקשתי סליחה?" שאל ג'ונתן.
"אממ, כן, זה בדיוק זה." ליסה ענתה בטון משכנע, ועדיין דמי לא התכנעה.
"מה בדיוק עשית שביקשת סליחה?" שאל הנרי.
"אני?" שאל ג'ונתן, "אני חיקיתי את אמא…" אמר והרכין את ראשו.
"טוב שביקשת סליחה, ליסה, את סלחת?" שאל הנרי.
"כן, אני לא כועסת עליו יותר, אנחנו שולם." אמרה וקרצה לג'ונתן.
ג'ונתן חייך והלך יחד עם הנרי להוציא את המזוודות המאוטו.
"בדרך חזרה הביתה, את תהיי לבד במכונית, אני אתקשר אלייך ואת תספרי לי מה קרה לך, מובן?" אמרה דמי.
"אני לא ג'ונתן, אני לא נכנעת לך בקלות," ענתה ליסה.
"הבנתי. אני חוזרת איתך הביתה ותספרי לי מה קרה בבית." קבעה דמי.
"לא, את נשארת פה, אני אתקשר אלייך בדרך חזרה." נאנחה ליסה.
דמי חייכה בשביעות רצון ואמרה: "מעולה".
"דמי בואי תעזרי לנו עם המזוודות," קרא הנרי.
דמי לקחה את המזוודה שלה ונכנסה לבית של הנרי בלי לומר מילה. להנרי היה בית ענקי: 4 קומות עם מעלית! קומת הקרקע הייתה הכי קטנה והיה בה את ארון החשמל והמחסן. הקומה הראשונה הייתה הכי גדולה – היה בה מבואה, סלון, חדר אוכל, מטבח וחצר, שם הנרי גידל עצי תותים וליצ'י, צמחי מרפא (כמו לואיזה ונענע), ופרחים יפיפיים כמו נרקיסים, וורדים ואיריסים. בקומה השנייה היו שני חדרי שינה – אחד להנרי ולאנה והשני לאורחים – היו שם גם שירותים ומקלחת ושתיי מרפסות היוצאות משני צדי הבית. והקומה השלישית (שאותה דמי הכי אהבה) הייתה קורת גג ושם היה שולחן ביליארד, ובר לצד הקיר השמאלי, היו שם 2 ספות בעלות 3 מושבים כל אחת וכורסה אחת, וכמובן – מערכת סטאריו; בקומה זו נערכו כל המסיבות.
דמי נכנסה לבדה למעלית ועלתה לקומה השנייה, היא נכנסה לחדר האורחים וראתה שהיו שם שתי מיטות אחד וחצי שחיכו לה ולג'ונתן. היא פתחתה את המזודה והוציאה את בגד הים החדש שליסה קנתה לה. לליסה היה טעם מדהים בבגדים, אולי בגלל שהיא מעצבת פנים. דמי החליפה לבגד הים ושמה מעליו שורטים שחורים וגופיית ספגטי פשוטה בצבע סגול. היא הסתכלה במראה והחליטה שהיא זקוקה לאיפור, היא שמה קצת מסקרה על העיניים ומסביב שמה עיפרון שחור, היא נסתה להסתיר את כל נשיכות השפתיים עם ליפסטיק שקוף שהבליט את השיער הארוך הצבעוני שלה: פוני לצד בצבע ורוד, קצוות בצבע זהב עד בלונדיני ומה שנשאר – שטני טבעי. היא נעלה את כפכי החוף שלה וירדה במעלית לקומה הראשונה.
היא חטפה את משקפי השמש, הפלאפון המחובר לאוזניות הפשוטות והסגולות, ואת הארנק האדום שלה והתכוונה לצאת מהדלת הראשית בדיוק כשהנרי אמר: " דימטיריה סמית' ג'קסון, לאן בדיוק את חושבת שאת הולכת?"
"לא עניינך," ענתה וסגרה את הדלת הראשית בטריקה.