ואולי יום אחד.. (פרק 2 )..

נקודת מבט של אגם
היה שתיקה של איזה דקה אני לא צוחקת..
״אתם מכירים״? עמרי שאל ופשוט לא הצלחתי להוריד את המבט מימנו ישר סנטיאגו אמר לא אחי ניראלך, הוא התקרב אלי ולחץ לי תיד
״קוראים לי סנטיאגו ולך?״
הייתי בשוק אפילו לא הצלחתי להגיד תמילה א באות שלי ..
עמרי ישר הפסיק את השקט ואמר קוראים לה אגם והיא חברה שלי זאת שסיפרתי לך עליה .
אה אתה מדבר עלי המון אה עמרי? ונחנקתיי
״ברור אז על מי אני אדבר עם לא עליך ״
הוא הצמיד לי נשיקה של החיים ולא הפסקתי להסתכל על סנטיאגו אני חושבת שהמבט מהעיינים של שנינו לא ירד .
אני צריכה ללכת שניה לשירותים ואני באה אמרתי בגמגום מרוב הלם, נכנסתי לשירותים והתסכלתי במראה אני פשוט לא מאמינה שזה החבר הכי טוב של חבר שלי של זה שהתנשקתי איתו לא כיאלו מה זה כל הרוע הזה שמגיע לי בחיים האלה איזה גורל אכזר..
הדלת נפתחה וזה היה סנטיאגו
מה לעזעזל אמרתי במבוכה.. אתה יודע שחבר שלי פה כן?
״ו? לא עשינו שום דבר שיגרום לו לחשוד בנו הרגע הכרתי אותך את אגם תזכירי לי נכון?״
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ומלא מחשבות עברו לי בראש .. מה יש מצב שהוא היה מסטול מת ולא זוכר אותי.
המילים פשוט לא יצאו התאפסתי על עצמי ואמרתי כן ברור סניטאגו בדיבור מזלזל דיברתי ויצאתי מהדלת .

נקודת מבט של סנטיאגו
מה לעזעזל קרה כאן עכשיו התנשקתי עם הבת זוג של חבר שלי הכי טוב איך לא זיהיתי אותה מהתמונות שהיה שולח לי מה אני מטומטמם יצאתי מהשירותים לא הפסקתי להסתכל עליה היא היית כל כך יפה אני חושב שזה בחיים לא קרה לי שתיתי עוד כוס ועוד צייסר כדאי להעביר את המבוכה המוזרה שהיית, ניגשתי לסנטיאגו מה אחי אמרתי בשמחה
ואז הוא צעק ״ אגם בואי בואי רגע״
נלחצתי לרגע מה יש מצב הוא יודע יש מצב היא סיפרה?
אגם ניגשה ועמרי אמר ״ אתה יכול להחזיר את אגם הביתה אמא שלי צריכה תאוטו וכבר אחד בלילה יש פה עוד שעתיים השכרתי לוילה לא חבל כולם נהנים פה אבל רק עם אתה יכול אחי״
אני מת להגיד כן אבל יודע שזה אסור אני פשוט חבר חרא והסכמתי אגם הסתכלה עלי במבט של מה אני לעזעזל עושה אבל תכלס מה יכלתי לעשות להגיד לא ואז הוא יתחיל לשאול שאלות וזה כולה להחזיר אותה הביתה .
עמרי הלך וראיתי את אגם לא מפסיקה לשתות היא שהיא מסטולה זה לא טוב.. היה כבר איזה שלוש היא שמה את מכנס קצר חולה שחורה ארוכה מגף ארוך ותאקט שחור היא היית כל כך יפה, שיחקתי אותה לא מסתכל עליה וחיכיתי שתכנס לאוטו היא רצה לאוטו כי יירד גשם .
״ אפילו לא אכפת לך לא הבאת לי מטרייה כלום טמבל״
התחלנו עם הקללות אמרתי.
ועוד פעם שתיקה מוזרה…
באתי לנהוג והיא עצרה אותי
״רגע תעצור״, היא לקחה נשפיכה ארוכה ואמרה, מה אנחנו עושים? לספר לו או שלשכוח מימה שהיה?״
הייתי מת להגיד לה שלא תשכח אבל אסור לספר אז אמרתי, תקשיבי לא קרה כלום לא ידעתי מי את לא צריך לספר כי זה יהרוס וחוץ מיזה לא קרה כלום.
״צודק לא קרה כלום כולה נשיקה מזדיינת״
רואים שהיא עצבנית אבל מה רצתה שאגיד שאהבתי את זה שאני רוצה להיות לצידה והתנשקתי עם חברה של החבר הכי טוב שלי ואמרתי אני לא אשם אגם שהתנשקנו את יודעת זה היה טעות הוא חבר שלי. הייתי חייב להגיד על זה משהו אני לא יכול להרשות לעצמי לתת לזה פתח או להרגיש משהו..
״ אל תעוף הכל סבבה נשיקה היה עבר יום הולדת 20 שלי לא שמתי לב מה היה הייתי מסטולית״
טוב אמרתי ובתוך תוכי זה התירוץ הכי עלוב להגיד הייתי מסטולית כי עובדה שזכרה הכל .. והתחלתי לנהוג לבית שלה להחזיר אותה.
הגענו להרצליה לבית שלה עד שפתאום אני מרגיש את ידיה היו על הלחי שלי והיה חושך מוחלט בחוץ רק היה אפשר לשמוע את הטיפות של הגשם, אני מת לנשק אותה אבל לא יכול למה פעם שניה שאנחנו מסטולים ויודעים שהדבר הבא יקרה ..
היא הצמידה אותי אליה וליטפה את פני בפנים שלה
״זה יותר חזק מימני״ היא לחשה ונמסתי איך אני יכול להתמודד עם זה, בחיים לא חשבתי שלא אצליח להתמודד ועוד עם חברה של חבר ידי היו מאחוריה על שעריה והצמדתי אותה אלי עוד יותר ובלעתי אותה בשפתיי..

נקודת מבט של אגם
נשכבתי במיטה והסתכלתי על תקרה היה כבר איזה ארבע בלילה, קשה לי עם זה שאני נמשכת למישהו אחר ולא לחבר של, קשה לי עם זה כל כך אני לא שולטת בזה כי לא שולטים בחיים על מי מתאהבים על מי נמשכים ככה זה הלב הכי לא צפוי שיש ואולי אני ועמרי זה הרגל של ארבע שנים שאמור להיגמר ולהיפסק זה לא תירוץ לבגוד בחיים לא ועכשיו אני מבינה שזה כואב שבוגדים שגיליתי כמה פעמים שבגד בי ובכל זאת נשארתי ואני מבינה כמה זה כואב ואולי פשוט לא הבנתי את מה שרציתי לראות שאני איתו מתוך הרגל מתוך זה שאני רגילה לאהוב אותו אבל לא באמת אוהבת אותו..
לא התאפקתי לא לנשק את סנטיאגו השפתיים האבות שלו והחיוך ואיך שהוא נושף את שפתיו יואו זה מושך אותי כל כך .

צהורים ..
השעון המעורר הקרציה צילצל והזכיר לי שמחר ראשון וחוזרים לצבא איכס.
״מה מה״ מילמלתי לעצמי כבר השעה ארבע בצהוריים מה ניסגר איתיי איך קמתי בשעה כזאת מאוחרת אוף פיספסתי חצי מהשבת!!.
ראיתי מלא הודעות מחברות מחבר שלי ואז חשבתי שאני מדיימנת אבל זה לא קרה אני ערה יותר מתמיד וסנטיאגו שלח לי הודעה שאנחנו צריכים לדבר ושלח לי את הכתובת של הבית שלו .
נלחצתי לא הבנתי מה קרה קמתי לצחצח שיניים לבשתי גינס ארוך נעל של זארה אדומה חולצה לבנה וצאקט אדום נסעתי במהירות לבית שלו ונדהמתי מהבית המושלם הזה מה זה הוא כל כך גדול, התביישתי להיכנס עם יש לו אנשים בבית ועוד פעם התחילו המחשבות מה אני עושה פה יואו, התקשרתי אליו ואמרתי אני בחוץ הוא יצא.
״בואי כנסי״
לא אמרתי במבוכה אני מעדיפה שנדבר בחוץ.
״בקור כזה בואי בואי תפסיקי להיות עקשנית כמו תמיד״.
נכנסתי לבית שלו והסתובבתי אליו ואמרתי, ״על מה רצית שנדבר?״. ,
״ זה לא יכול להימשך ככה שאנחנו פתאום מתנשקים תביני שאת חברה של החבר הכי טוב שלי זה ניראלך בסדר?״.
ואמרתי ניראלך שאני בסדר עם זה? אני לא שולטת בזה לא שולטים בדברים האלה אבל אל תדאג מהיום שום דבר לא יקרה לא נחפש אחד את השני לא ניסע ביחד באוטו! ודי עם המבטים הסוטים האלה ..
התקדמתי לעבר הדלת והוא החזיק לי במרפק קירב אותי אליו.. אנחנו עוד פעם מתחילים עם זה?
״אני לא יכול לתת לך ללכת ככה זה יותר חזק משנינו״.
ידיו התחילו ללטף את ידי עד הכתף הרגשתי צמרמורת מטורפת הפנים שלו נגעו בשלי והרגשתי את שפתיו הרטובות רציתי רק להישאר איתו ולא לעזוב אף פעם. אבל די אני לא אחת כזאת שיש לה חבר והולכת למישהו אחר אני לא יכולה להרשות לעצמי הוצאתי אותו מימני הסתכלתי לעיניים היפות שלו וישר ברחתי מהבית לאוטו ונסעתי במהירות.