ה ת ע ר ו כ ה

ה ת ע ר ו כ ה

אלון קיבל הודעה מצה"ל כי שנת השבתון שלו כן אושרה ועליו לצאת לאחר שבועיים ימים לארה"ב יחד עם רעייתו וילדיו.

הוא ידע שבשורה זו תעשה מאד מאד רע לנדייה אך אין מה לעשות זו המציאות.

הוא שאל אותה מתי הילדים יסיימו את הציורים שלהם והיא בשמחה ובגאווה השיבה כי בעוד יומיים.

"מצויין הוא השיב לה אז צריך לומר לאסתי שתזמין את החברים והקרובים שלנו אשר הציורים הם חייהם ותמיד אפשר לאתר אותם הן בארץ והן בחו"ל כשהם מתרוצצים ממוזיאון אחד למישנהו"

"תודה אלון חייכה נדייה מה הייתי עושה בלעדכם"?

"נדייה נראה לי שאבוא לקחת את שלושתכם עם כל הציורים בתחילת השבוע הבא כך שהם יסיימו את הציורים ונציג אותם לראווה"

"יופי מצויין, מה דעתך האם כדאי לנו למסגר אותם"????????

"לדעתי לא כי מי שיאהב את הציור ויקנה אותו הוא בעצמו ידאג למסגר אותו קרוב לוודאי שהמסגרת תהיה זהה לכל התמונות שתלויות בביתו במשרדו ובכל מקום אפשרי.

"אלון הסיעה את נדייה לביתה ואמר שהיומיים הקרובים הוא לא יוכל להתראות אתה "

"אני ממילא מחר לא יוצאת מהבית כי המקום שעבדתי בימי חמישי עזבתי מיד וימי שישי אני בבית כך שביום ראשון אגיע אליכם ונראה לי שביום שני אתה תבוא ותסיע אותי וילדי אליכם".

"יופי מתוקה אז בואי ניפרד כאן לפני המחסום ונתראה בעזרת השם ביום שני בערב כשאגיע לאסוף אתכם, כי פשוט אני ……"

"אלון בבקשה אנא אל תתנצל כלל וכלל תודה על הכל והיא יצאה מהאוטו כמו גדולה אולי משהו נשבר בליבה אולייייייייייייייי.

ביום ראשון כשנסעה לעבודה מצאה פתק על השולחן כי התאומים אצל הסבתא ולכן אין מה ללכת לפעוטון ולגבי יום שני היא מקבלת יום חופש .

הלב בישר לה בשורות בדיוק כאלה שהיא חשבה בינה לבין עצמה.

היא סיימה את עבודתה וכבר בשעה 14.00 נעלה את הדירה ונסעה הביתה.

הציורים היו מפוזרים על המיטות ועל השולחן ועל הרצפה וכשהיא נכנסה הביתה פשוט רגליה רעדו מרב אשר מרב שמחה כמה ילדיה מקסימים זה האושר בחייה.

ביום שני בערב כולם היו דרוכים ומוכנים לנסוע עם אלון. אחד החיילים שהיה במחסום ניגש לפי בקשתו של אלון לדירתה של נדייה ואמר שמישהו מחכה להם.

נדייה וילדיה כשכל אחד עמוס עם ציורים יצאו מהדירה לעבר מכוניתו של אלון.

"שלום ילדים שלום ציירים צעירים מה שלומכם" בסדר תודה השיבו לו". הוא הכניס את הציורים בבגאז' והזמין לשבת לידו את פטמה הילדה היפהפייה דומה שתי טיפות מים לאמה ובמושב האחורי ישבה נדייה ושני בניה.

האוטו עשה את דרכו לירמיהו 50 בת"א ואלון מדי פעם היה שואל שאלה כזו או אחרת פשוט כדי להעביר את הזמן ולהוריד את הילדים ממפלס האי נעימות וכו'.

לאחר כמחצית השעה בלבד הגיע האוטו ליעדו. אלון עצר ליד ביתו וביקש מנדייה וילדיה להישאר בינתיים בתוך האוטו עד שהוא יוציא את הציורים ולאחר מכן הם רשאים לצאת מהאוטו והוא יחנה את רכבו בחנייה שלו וכך יוכלו ארבעתם לעלות למעלה.

הכבודה עלתה לדירה שהייתה הומה מאדם אסתי שמחה כל כך לקראתם נישקה לכל אחד מהילדים ולנדייה אמרה בטון קר מאד היי?

הסבתא בליווי התאומים גם הגיע וחיבקה בשמחה את הילדים כשהתאומים מבקשים חיבוקי מנדייה.

הסבתא התעלמה מנדייה לחלטין.

התמונות נחטפו כמו לחמניות טריות" הן היו מצוירות בצורה בוגרת בצורה של סיום האקדמיה לציור וסטאז' ארוך ארוך.

לגבי המחיר אלון נקב במחיר של כל אחד מהציורים ולא יאומן לאחר מחצית השעה התמונות נפרדו מהילדים כשאת התמונה הראשונה קונה הסבתא ומשלמת עליה פי שניים מהמחיר שנקב אלון.

נדייה חשה שהיא נמצאת בשדה מוקשים , היא הבינה שהכל נודע למי שלא היה צריך להגיע אך אלה הם החיים.

הילדים ונדייה הודו לכל האנשים שרכשו את התמונות וארבעתם פתחו את הדלת מבלי לומר שלום לאיש ויצאו לעבר המדרגות.

נדייה פרצה בבכי תמרורים והילדים נשארו המומים.

"מאמי אמרה פטמה מדוע את בוכה ?????? מאשר נכון ???????

"כן"

כשהגיעו למטה אלון רץ אחריהם וביקש להסיעם חזרה הביתה. אנא פטמה קחי מאמי את האחים שלך לרגע תשמרי עליהם לבלב יחצו את הכביש ואני צריכה לדבר משהו עם אלון.

"נודע להן נכון"????????? "נשאלתי ולא הכחשתי" "אוקי" אז אנא קבל את ההתפטרות שלי עם תודה על כל הזמן הנפלא שהקדשת לי זה יהיה נצור בלבי ובראשי לעד., אתה איש משכמך ומעלה ואני מצטערת באם היחסים בבית בגללי …….."נדייה היחסים בבית בסדר גמור אל תדאגי, תקשיבי אני בעוד שבוע ימים טס לארה"ב עם משפחתי זאת נודע לי רק לפני ימים מספר ולא רציתי לספר לך"

"אוקי"

"העבודה כאן אצלנו לגבייך אכן הסתיימה אך אני רוצה לתת לך סכום כסף אשר מגיע לך מתוקף החוק כי למעשה את נחשבת כמפוטרת ועד שתמצאי עבודה חלופית מקווה שזה יעזור לך

אינני מצטער ולו לשנייה על החוויות שחוויתי איתך את אשה מקסימה ומיוחדת במינה ולא ירחק היום כשהעיתונים יפרסמו את תמונות ילדייך בתור ציירים צעירים ונפלאים"

"תודה אלון שתהיה לך דרך צלחה אוהבת אותך אך מוותרת עליך כי אינך שייך לי אתה שייך לרעייתך לילדיך וכן לחמותך אשר אם תשבע לי בכל היקר לך ותגיד שהיא לא "הלשינה" לא אאמין לך.

היא לקחה את סכום הכסף שהעניק לה ומתוך החזייה שלה שלפה את שתי קוביות המזל ואת מפתחות הדירה וויחד עם ילדיה מיהרו לאוטובוס לתחנה מרכזית בתקווה שהאוטובוס האחרון שמגיע הביתה לא יפספסו.

תם ולא נשלם" הפרידה הייתה כואבת וקשה היחס של שתי אנשים אליה היה יחס של השפלה של רוע אך איננה מאשימה איש זהו זה יתכן שעתיד יפה ממתין לילדיה ויתכן שהיא תשכיל לטפל בכך והכל חייב להעשות בתל אביב בין היהודים.

שבוע ימים חלף כשהילדים מאושרים שהאמא בבית הם חוזרים מבית הספר ומהגנים והאוכל החם מצפה להם , הסכום שאלון נתן לה ואת כספי הציורים היוו סכום לא מבוטל שאיפשר לה להישאר בבית ובשלב הזה לא לחפש עבודה.

גם היא חשבה ללמוד משהו במסגרת האוניברסיטה הפתוחה ולהפסיק את העבודה של ניקיון בבתי זרים.

לפי החשבון שלה הבקר אמורים להמריא אלון ומשפחתו לארה"ב לפתע צלצל הטלפון שלה ועל הקו היה אלון: "הי מאמי" "טעות".

בוכייה ונפעמת נשכבה על המיטה והכרית שלה ספגה את כל מה שהיה על לבה מאז אותו ערב בתערוכה.

הטלפון צלצל שנית והיא חשבה שזה שוב אלון אך הקול של הסבתא נשמע "נדיה"?????? היא סגרה את הטלפון שלה וידעה מה בדיוק היא רוצה לומר לה.