התפוח האדום של שלגיה פרק 2

אוליביה הביטה על לואיסה בהלם והיא לא הבינה למה היא לא גילתה את זה קודם , כשעוד היה אפשר לשקם את היחסים ביניהן, על השקר שלה היא לא תוכל לסלוח לה אף פעם.
" את מאוהבת בברונו? הרסת שנים של חברות ובעיניי אין לך קוד מוסרי וחברי בכלל אני ואת לא נחזור להיות חברות ." אמרה אוליביה בחיוך נחשי והביטה בה במבט ממושך.
" אני מאוהבת בברונו במשך שנים ולא יכולתי להגיד לך את זה בגלל שהתביישתי , לא ידעתי איך תקבלי את זה." קראה לואיסה בחיוך תמים ושלחה אליה מבט מתחנן.
אך אוליבה לא הביטה אליה בחזרה והחליטה להמשיך להתעקש להרחיק אותה מהחבורה לתמיד.
" לא תדעי לך שמה שעשית לא אסלח לך אף פעם , את מסולקת מהחבורה לתמיד ." אמרה אוליביה בנימה עוקצנית , " אני ואת נהיה בקרב אחת נגד השנייה וזו רק ההתחלה." קראה בכעס בכלל לא מתייחסת שלואיסה התחילה לבכות בגללה.
" התחלה של מה?" שאלה בקול מופתע מהצורה שבה פתאום אוליבה התהפכה ברגע אחד.
" התחלה של היריבות בינינו." אמרה אוליביה בחיוך מתנשא והלכה משם.
בעוד לואיסה לא הבינה מה קרה לאוליביה בזמן האחרון , באמת לא היה מובן לה למה היא הייתה כל כך רעה כלפיה אחרי כל השנים הללו שהן היו החברות הכי טובות בעולם.
היא לא הייתה מסוגלת להבין כי רק היא עשתה טוב למען שהיא תהיה החברה של ברונו ועכשיו היא כפוית טובה למרות כל מה שהיא עשתה בעבורה.
על זה היא לא התכוונה לסלוח על כך שהיא פתחה איתה חזית , היא רק רצתה להיות אמיתית למרות מה שהיא הסתירה ממנה כל השנים האלה.
" למה את מתנהגת כך כלפיי לואיסה? לא היית צריכה להוציא אותה מהקבוצה שלנו רק כי הודתה בפניך שהיא הייתה מאוהבת בברונו." מריה אלחנדרה החוותה את דעתה על מה שקורה בין אוליביה ללואיסה בגלל ששתיהן היו מאוהבת באותו אדם .
" בעיניי היא לא חברה , היא הפרה כל קוד מוסרי וחברי ואני לא מתכוונת לסלוח לה על זה . את גם רוצה שאני אוציא אותך מהקבוצה?" הפחידה אותה אוליביה באיומיה.
" לא אני בסך הכול אומרת שתירגעי ." מריה אלחנדרה אמרה בקול רגוע לפתע ברונו הופיע כדי לראות האם אוליביה כבר נרגעה קצת מהסערה הרגשית שחלפה עליה.
" הכול בסדר?" שאל ברונו לאחר שהוא נעמד ביניהן, מריה אלחנדרה התקדמה לבית הספר כי מחר מתחילה שנת הלימודים החדשה.
" כן הכול בסדר אהובי ," אוליביה אמרה בחיוך צבוע כמו תמיד שחשבה שכך העניינים יסתדרו מרצונם.
" את יכולה לומר למה רבתן?" ברונו שאל בטון ענייני ורצה שאוליביה תסביר למה היא כל כך כועסת על לואיסה.
" זה לא היה ריב כי מבחינתי מה שלואיסה עשתה לא יעבור בשתיקה. אני אדאג אישית שהיא תצטער מאוד על מה שהיא עשתה." אוליביה שיקרה כי חשבה שגם ברונו מרגיש אותו דבר כלפי לואיסה , שהייתה עד כה החברה הכי טובה של ושל מריה אלחנדרה.
" אל תעשי לי סצנת קנאה אין לי סבלנות לכלום כרגע . גם לא אלייך ושתדעי שאני לא סובל לראות אותך ואת פבלו." ברונו אמר בעצבים ונאנח כי הוא לא רצה לריב עם אוליביה.
" אין לי כלום עם פבלו וגם לא יהיה בסדר?" אוליבה אמרה בחיוך מוקסם והתקרבה אל ברונו כדי לתת לו נשיקה קטנה בפה.
סוסנה כבר עלתה על המטוס בדרכה אל הבית הספר הרחוק שבו היא תכיר בטח חברים חדשים, היא הייתה עצובה על כך שהיא הייתה צריכה להשאיר את אביה מאחור.
להפך לא היה לה חרטה לגבי זה שהיא החליטה על דעת עצמה שכן היא תילחם על מה שמגיע לה , על מה שהחיים לא תמיד נתנו להגשים את חלומה בכל מחיר.
כמובן להיות הזמרת שהיא תמיד חלמה להיות, לגרום לאמה אושר בכך שהיא ממשיכה את דרכה כיוון שהמחלה הארורה שבה היא חלתה עצרה הכול בבת אחת.
פתאום הכול היה כל כך שונה , האופן שבו אביה התנהל לאחר מותה הפתאומי של אמה הפתיע אותה , היא לא חשבה לעצמה שהוא יקח את זה ממש קשה ועדיין היה לו מאוד לא קל למצוא אהבה חדשה , הוא ננעל בתוך עצמו וסירב להצעה שהיא העלתה בפניו על כך שהוא צריך למצוא לעצמו תעסוקה , משהו שהוא יוכל לחיות למענו , משהו שיהיה לו מקור לתקווה .
אביה לא מצא את עצמו כל אותן השנים שבהן הוא ניסה לעכל את כל הדברים היפים שהוא עבר עם אימה המנוחה , הוא אמר תמיד שהוא לא היה מסוגל לשכוח אותה.
הוא אהב את אמה כל כך עד שהוא לא היה מוכן לאבד אותה גם אם האפשרות שהיא תהיה חולה , הזכרונות שהיא השאירה לו לא נתנו שום מנוח לנפש.
הוא היה צריך להתאפס על עצמו פעם אחת ולתמיד , להפנים שלא משנה כמה זמן יקח לו לפנות את ליבו למישהי אחרת שלא תמלא את מקומה של אימה בחייו.
אבל לצערה זה לא קרה , אביה הסתגר בתוך הבית למשך שעות ארוכות כשהוא לא היה מסוגל להודות בכך שהיה לו ממש קשה לשכוח את רומינה , מי שהייתה אימה המנוחה של סוסנה וכל יום היה כותב לה מכתבים שעוררו בתוך ליבו געגועים עזים לאהבת הנעורים שלו.
רוברטו מצא את עצמו לא מסודר מבחינה נפשית , והוא יצא לטייל כדי לנשום אוויר צח כך סתם באמצע שלקח לו הפסקה קטנה מיום העבודה הארוך שעמד לפניו.
בגלל שהוא לא ראה טוב לאן הוא הולך , הוא הרגיש כאילו קרוסלה סובבה את ראשו בקצב של אוטוסטרדה מסובבת לו את כל הנוף.
הוא הבחין מטווח ראייתו בחורה כבת ארבעים שהייתה יפהפייה באופן ממש מושלם.
הוא צעד בקצב בלתי רגיל לעברה והוא לא שם לב למכונית שחלפה למולו , הוא בכלל לא ראה זאת.
הבחורה ראתה שהוא כמעט נדרס ונחלצה לעזרתו , היא תפסה אותו חזק בזרועו והם נפלו זה על זו כשהם מביטים אחד על השני במבטים נבוכים למדיי.