התחלות חדשות(בתוך משולש)

אופיר ואני טיילנו לנו בתאילנד.שוכחים את היגון ועצב.על אף,שדניאל נמצא בליבי,תמיד..
יצאנו לטיול ג'יפים מדהים.
"נעים לראות אותך מחייכת שוב.."הוא אמר,בעודנו נוסעים..
"אני נהנית.."חייכתי…חזרנו מלאים בוץ וחוויות מהיום של טיול הג'יפים..באמצע התחיל לרדת פתאום גשם..והכל נהייה בוצי.אופיר ואני חלקנו חדר בגסט האוס..הוא נתן לי לישון על המיטה הנוחה וישן על המיטה המתקפלת שהייתה שם..
"אופירי.."קראתי לו,מתקשה להרדם.
"מה?"שאל אותי..
"תודה מתוק."אמרתי.
"על מה?"הוא שאל אותי..
"על שאתה..אתה.על זה שאתה ידיד נהדר."אמרתי.
ברבע שעה,עשרים דקות הבאות,ניהלנו שיחה אל תוך הלילה..על כל מיניי דברים.
נרדמתי.אחר כך,הוא זה שלא הצליח להרדם..העובדה,שאנחנו ביחד עכשיו..ביחד אבל,לא ממש ביחד..גרמה לו לחשוב על המון דברים,והעמידה את הקשר שלנו במבחן.
כששבוקר שלאחר מיכן..סעדנו את ליבנו במסעדה של הגסט האוס,כשרייח ים,נישא באויר.
בדיוק סיימתי לאכול את הכריך שלי.אופיר הביט בי,בזוג עייניו הירוקות..שנינו שתקנו,מחייכים זה לזו.
הוא הוכיח לי שוב ושוב,שכן,ניתן לסמוך עליו.כשהיינו ביחד,בתקופה ההיא,הוא לא היה כזה בוגר ואחראי.משהו קרה לו.משהו בו השתנה.למדתי לעריך אותו יותר.
היה בו גם,משהו יפה ואמיתי..דניאל,היה רוצה שאמשיך הלאה..למרות,שקשה לי..אני אוהבת אותו.
תמיד,יהיה בי חלק,שיאהב אותו..עד יום מותי.
ערב..
אופיר ישב במרפסת,של החדר בגסט האוס בו התארחנו..אוחז בידו פרח יפייפה ומסתכל על השמיים.לאחר שסיימתי להתקלח,התיישבתי לידו.
"את מריחה כל כך טוב.."הוא אמר.
"תודה."חייכתי.."מה אתה עושה?"
"סתם.."ענה,"מסתכל על הכוכבים.."
"וואו,"אמרתי,"זה כל כך יפה!"
"לא.את יפה."הוא אמר.."קחי,קטפתי לך פרח."
"תודה.."אמרתי..כשהוא שם את הפרח בשיערי..
התקרבנו זה לזו..כמעט,כמעט,חייכנו זה לזו,במבוכה.
"אני מת,בכול פעם שאת מביטה בי ככה."הוא אמר,רציני..עינייו ריצדו..
"אופיר…"נאנחתי..מביטה בו במבט שבוי.
"את מכאיבה לי..,"נאנח.."בלב."