התחלה חדשה-פרק 1

ישבנו על המיטה שבחדרה ותוך כדי שנישקתי את צווארה היא אמרה לי
רותם:״אדיר אנחנו צריכים לדבר״.
אדיר (אני):״דברי״. -השבתי לה תוך כדי שנשקתי לצווארה.
רותם:״ברצינות אדיר זה ממש חשוב״.
הבטתי בעיניה הירוקות שהבריקו וסימנתי לה במבטי שאני מקשיב.
רותם:״תקשיב אדיר הכול קרה כל כך מהר ולא ידעתי איך להגיד לך את זה.. אני יודעת שיהיה לך קשה לשמוע את זה אבל..״-כששמעתי שהיא התחילה כך את המשפט מחשבות וכל מיני ניחושים צצו בראשי בכוונה לנחש מה היא הולכת להגיד.
רותם:״שבוע הבא בתחילת הלימודים אני טסה עם ההורים שלי לניו יורק.. אני לא יודעת מתי נחזור ואם בכלל.״
הבטתי בה בתדהמה ולא ידעתי מה להגיד וגם כשרציתי להגיד משהו המילים התבלבלו לי ולא הצלחתי להוציא מילים מפי.
רותם:״אני גם מבטיחה לך שנשמור על קשר!.. אדיר בבקשה תגיד משהו…״
אדיר:״אין לי מה להגיד..״
רותם:״תקשיב אדיר, גם עליי זה נפל בבום כמו פצצה וגם אני הייתי המומה אבל זה המצב כרגע.. בוא לפחות נהנה יחד מהרגעים האחרונים שלי איתך..״
הבנתי שזה אמיתי ושרותם לא סתם עובדת עליי או משהו כזה אז הנהנתי לנכון וחיבקתי אותה. ראינו סרט בטלוויזיה ועלינו לישון מחובקים במיטתה, למחרת בבוקר אמא של רותם נכנסה לחדר והודיעה לרותם שהקדימו את הטיסה למחר בבוקר ושעכשיו היא צריכה לסיים לארוז את כל החפצים שלה. אני ורותם היינו המומים והתחלנו לארוז את הדברים של רותם. הגיע הערב וסיימנו לארוז הכול, רותם לקחה תיק ובו שמה פיגמה, מברשת שיניים ובגדים למחרת ובאה לישון אצלי.
הגענו לביתי ונכנסנו אליי לחדר.
אדיר:״אז זהו מחר את לא איתי יותר..״ אמרתי בעצב.
רותם:״כן ואז תפסיק להתלונן שאני משגעת אותך״-אמרה בגיחוך כדי להעלות את מצב רוחי.
אדיר:״אין לי מושג מה אני יעשה בלעדייך רותם״
רותם:״אדיר אני רוצה להרגיש אותך ולשכב איתך בפעם האחרונה לפני שאני נוסעת״
נישקתי אותה, הרמתי אותה והנחתי אותה על המיטה. הייתי מעליה ונישקתי אותה, היא הורידה את חולצתי והסתובבה מעליי, הורידה את חולצתה ושוב חזרה לנשק אותי עם שפתיה הרכות. תוך כדי ששכבנו אמרתי לה שאני אוהב אותה הכי בעולם ושאני יחכה לה והיא ענתה שגם היא אוהבת אותי. בלילה רותם נרדמה בין זרועותיי כשאני מחבק אותה וצצו בראשי כל מיני מחשבות והקול הקטן שבראשי אמר לי ״מה אני יעשה עכשיו בלי רותם שלי שאיתי כבר כמעט שנה מכיתה י׳, מי תיהיה איתי ותשמח אותי כשאני עצוב או תרגיע אותי כשאני עצבני?״ שאלתי את עצמי. הקשר שלי ושל רותם כל כך חזק ואמיתי שיהיה כל כך עצוב אם הוא יתנתק, שנינו היינו הראשונים אחד של השנייה, שנינו לא ידענו מה לעשות היינו מובכים אבל צחקנו על כך ועזרנו אחד לשנייה ועכשיו? עכשיו לא יהיה לי אותה כדי שתהייה כאן לצדי, שתאהב אותי ואני אותה, שתבין אותי ושתצחיק אותי.
למחרת בבוקר קמתי מוקדם וראיתי שרותם כבר הלכה, החלטתי ללכת לראות אותה בפעם האחרונה ורצתי לביתה.
הגעתי לבית של רותם ואף אחד לא היה שם, לא החפצים, לא ההורים של רותם ולא רותם. שלחתי לה הרבה הודעות בטלפון, במייל ובפייסבוק אפילו אבל היא לא ענתה. כבר עבר כמעט שבוע והיא לא ענתה.. מחר אני מתחיל שנה חדשה בכיתה י״א ורותם לא תיהיה לצידי.