התחלה חדשה – פרק ארבעים ושש

מאוחר באותו ערב,ג'ייסון התייצב בחדרי.אני בכלל שכחתי את הדייט שלנו,הייתי יותר מדי עסוקה בחברות החדשה עם אשלי.בזמן שהדפיקה המהוססת נשמעה אני והיא התווכחנו בפעם האלף למה דרק עזב אותה.היא עדיין הייתה בטוחה שהוא פשוט הפסיק לאהוב אותה אבל אני ידעתי שזה לא נכון.
קמתי מצחקקת מבדיחה שאשלי אמרה ופתחתי את הדלת.אי אפשר לתאר במילים את ההלם שהתפרש על פניי.הייתי בשוק,ג'ייסון לא הזכיר לי את הדייט הזה.למען האמת,לא החלפנו מילה באותו יום.אחרי הדברים שהוא אמר לי התעלמנו אחד מהשני.היינו נבוכים,שנינו.
"היי."אמר והסמיק.תמיד אהבתי את הדרך שבה הסומק פרח בפניו.
"היי…מה,מה אתה עושה פה?"שאלתי בכיווץ גבות.נראה עליו שהוא נפגע מדבריי,ראיתי שהדייט הזה היה בשבילו חשוב.
"באתי…באתי לקחת אותך.אל תגידי לי ששכחת…"הסמיק,מנסה להסתיר את העובדה שזה חשוב לו.
"מצטערת…"מלמלתי והסמקתי.הוא הנהן מעט ואז הסתובב.הוא העלה מסקנה שכנראה אני לא רוצה לצאת איתו.
"ג'ייסון!חכה!"אמרתי וסגרתי את הדלת מאחוריי.רצתי אליו,בחוץ ירד גשם זלעפות והקור היה מקפיא.
"מה?"הוא שאל והסתובב.רק אז בחנתי את בגדיו.הוא היה לבוש בטוקסידו רשמי,פרח קטן צמוד לדש מעילו.גופו היה אפוף בבושם נעים,שערו היה רטוב במקצת והוסיף לו מראה שונה.
"אני באמת מצטערת ששכחתי.פשוט…הייתי עסוקה באשלי,החבר שלה נפרד ממנה…הייתי חייבת לעודד אותה…"
"זה בסדר,איימי.אני מבין ששכחת,זה קורה.נדחה את הדייט לפעם אחרת."
"לא!אני רוצה לצאת איתך.עכשיו זו ההזדמנות המושלמת,סם רחוק,אף אחד לא נמצא בבצפר,זה רק אני ואתה."
"אבל…את לא לבושה…"
"אז אני אתלבש."משכתי בכתפיי.באמת רציתי לקיים את הדייט הזה.
"לא,לא.אל תתלבשי.את נראית מאוד…יפה ופשוטה ככה."אמר וחייך מעט.הסתכלתי על המכנסי הטרנינג והסווטצ'ר האדום של כריס שלבשתי.חייכתי מעט,שמחה שהוא מקבל אותי אפילו בבגדי בית כאלה.
"תודה…"הסמקתי מעט וחיוכי התרחב.
"אז…איפה מתקיים הדייט הנשכח?"שאלתי והכנסתי את ידי לכיסים.
"הוא היה אמור להיות בקפיטריה אבל…נראה לי שעד לשם אנחנו כבר נהיה רטובים מדי."משך בכתפיו.
"אז לאן הולכים?"
"לחדר שלך,אולי?"שאל בתקווה.
"אממ…לא נוח לי לגרש את אשלי…"התחלתי להגיד ולפתע הדלת מאחורי נפתחה.אשלי יצאה ממנה בחיוכים,צוחקת ומתרגשת.
"מה קרה?"
"דרק רוצה לדבר איתי על הפרידה!"אמרה בשמחה.
"בהצלחה!"קראתי אל שערה המתנופף ברוח הסוערת.
"אל החדר שלי!"קראתי ונכנסנו אל החדר הממוזג.ג'ייסון צחק מאחורי,גורם לי לעלות חיוך על שפתיי.כל כך שמחתי שהדייט בסוף מתקיים.באמת חיכיתי לזה.באמת רציתי את זה.חיכיתי כבר להזדמנות לפתוח את הדברים איתו.
התיישבנו על הרצפה,ליד המזגן.נראינו כל כך שונים.אני עם הטרנינג שלי והוא עם הטוקסידו שלו.זה היה מוזר אבל….מתאים אחד לשני.
"איזה דייט ראשון…"מלמל ג'ייסון בחיוך.
"דייט מושלם."אמרתי ואחזתי בידו.היא הייתה חמה לעומת ידי הקרה כל כך.הרגשתי גאווה על כך שאני ככה מחזיקה בידו.בכזאת טבעיות שתמיד רציתי.זה היה כמו הפעם הראשונה שג'ייסון לקח את תיקי,ביום הראשון ללימודים שלי בפנימיה.
"את קרה."אמר מודאג והתקרב אליי מעט.נשענו על המיטה שלי והוא התקרב אלי עוד ועוד עד שידו נכרכה סביב כתפי בעדינות.חיבקתי אותו במותניו,מאמצת אותי אליי ככל שאני יכולה.הוא הופתע מעט מהאינטימיות שיצרנו אבל במהרה התרגל לישיבה ביחד.
בתנועות עדינות,כמעט לא מורגשות,הוא התחיל ללטף את שערי הבהיר.ניץ שער נפל על פניי ובתנועה אוהבת הוא החליק אותו מאחורי אוזני.הנחתי את ראשי על כתפו,מתחממת מהישיבה איתו.
"לא סתם קבעתי את הדייט הזה."הוא לחש אל אוזני הקרובה אליו.
"מה זאת אומרת?"שאלתי בשקט.לא העזנו להפר את השקט ששרר בחדר.
"זאת אומרת שקבעתי את הדייט הזו במטרה כלשהי."
"איזו מטרה?"
"אני לא יודע איך להגיד את זה אבל…אני…יש משהו נורא חשוב שאני כבר חודש מסתובב איתו בפנים."
"למה לא אמרת לי את…הדבר הזה?"
"זה…זה דבר דיי גדול.זה דבר חשוב.אם אני אומר אותו אני צריך לומר אותו באירוע גדול או במשהו חשוב.אני לא יכול להגיד אותו ככה סתם."
"אז הנה,אנחנו באירוע חשוב.דייט ראשון.למרות שזה לא נחשב כדייט."
"מה זאת אומרת?"
"אנחנו ידידים.זה לא אומר שזה דייט אם זה בין ידידים."
"ומה יקרה אם…אני לא מתכוון שזה יהיה דייט בין ידידים?"כיוון את השיחה למסלול שהוא רצה.
"ג'ייסון,אתה היום אמרת לי שאתה אוהב אותי בתור ידידה.בתור החברה הכי טובה.לא בתור…מישהי שמועמדת להיות החברה שלך.אז הדייט הזה לא יכול להיות משהו שהוא יותר מדייט בין ידידים."
"מה יקרה אם אני אומר לך ששיקרתי?"שאל באיטיות,מושך כל מילה שלו.
"אז אני אתרגז ואני אתעצבן כי אני כל היום מנסה להרגיע את עצמי בנוגע אלייך."אמרתי בכנות.
"מה זאת אומרת את מנסה להרגיע את עצמך בנוגע אליי?"
"זאת אומרת שאני מנסה להשקיט את החלק הקטן בלב שלי שאיכשהו, באיזושהי דרך שאפילו אני לא הבנתי איך,הפך להיות שלך.כל היום החלק הזה משתגע,הוא מתפוצץ מהעובדה שאתה אמרת לי שאתה אוהב אותי בתור ידידה.הוא עצבני מאוד כי כל מה שהוא חלם עליו וכל מה שהוא פינטז עליו וכל מה שהוא חשב עלייך נהרס בשנייה."
"שנייה,שנייה,שנייה….יש חלק בלב שלך ששייך לי?למה הוא משתגע?על מה הוא חלם?מה הוא חשב עליי?"שאל בבלבול.הרמתי את ראשי מכתפו והתרחקתי ממנו מעט.ידיו נשארו תלויות באוויר,כאילו מקוות שמשהו יתפוס את מקומי החם בינהן.
"אל תשאל אותי את השאלות האלו,ג'ייסון.נפגעתי ממך פעם אחת היום.בוא נשאיר את הפעם השנייה למחר."אמרתי וקמתי.הייתי חייבת להתרחק ממנו.סוף סוף כל העצבים והכעס ששמרתי בתוכי כל היום יצאו והתפרצו ממני.
"ממה נפגעת?"הוא שאל בשקט אותו ואותי.
"עזוב,ג'ייסון.עזוב את זה.אין לי כוח עכשיו להתעצבן עלייך.היה לנו נחמד ביחד,בוא נשאיר את זה ככה."התחמקתי בעייפות.לא הסתכלתי עליו,לא יכולתי. התחלתי להתעסק בחפצים שעל השולחן שלי,מתעלמת ממנו לחלוטין.
"ממה נפגעת?"לחש לי באוזן.נבהלתי מהקרבה שלו אליי והתרחקתי במהירות ממנו.
"די כבר,ג'ייסון."סיננתי מבין שיניי,הולכת כמה שיותר רחוק ממנו.
"איימי,תגלי לי.זכותי לדעת.אני רוצה להבין ממה נפגעת.את…את חשובה לי. וחוץ מזה,אני חייב לדעת מה קרה.מה עשיתי שפגעתי בך?אני רוצה לפצות אותך.תגלי לי."ביקש ממני בעיניים מתחננות.לא יכולתי לעמוד למראה עיניו המתחננות,מפצירות ממני לגלות לו,להגיד לו מה קרה.