התחלה בלי סוף ~ פרק 1 .

" מי אוהב אותך יותר ממני?… מי מצחיק אותך כשאת עצובה ?… ועד מתי תהיי שלי ? “ ברדיו שהיה באוטובוס התנגן שיר אהבה ישן , ומאי הביטה אל החלון . גשם זלעפות ירד , לא מרחם על אף אחד מתושבי ירושלים . מאי לא הורידה את מבטה מין החלון ומין הגשם עד שמשהו גרם לה לעשות זאת . היא ראתה זוגות . הולכים , מחובקים , מאושרים . ורק היא – שבורה , מרוסקת , מסתגרת . שנים של חברות , אהבה , אמונה ותקווה היא זנחה והשאירה מאחוריה – בלי סיבה . אף אחד לא יודע עד כמה המוות של מתן השפיעה עליה , ואפילו היא בעצמה לא יודעת . מה הם חשבו כשלקחו ממנו את חייו ? למה אף אחד לא עשה כלום ? היא שאלה את עצמה בכעס . אבל בתוך תוכה היא ידעה שעשו הכול , בכו , נתחו , ניסו – אבל זה היה גורלו . והיא לקחה את זה קשה מאד – אפילו יותר מדי . הוא היה האהבה הראשונה שלה, וכנראה גם האחרונה . היא הרגישה שלא תוכל לשוב ולהתאהב , שלא תוכל למצוא שוב מישהו שיהיה יותר טוב ממתן , שלא תוכל לפתוח דף חדש ולהניח להעבר . היא ידעה שהיא פשוט לא תוכל להמשיך הלאה , כי היא יותר מדי רצתה להיות איתו . ואותו . היא הנידה בראשה , חייכה חיוך עצוב וקטעה את זרם המחשבות שהתפתח בראשה . היא הסבה את מבטה מין החלון , והשפילה את מבטה אל הרצפה. אם היא לא הייתה היא , בטח הייתה פורצת בבכי – אבל לצערה , מאי לא ידעה לשפוך מה שנמצא עמוק בלב .

-נקודת המבט של מאי-
יצאנו מין האוטובוס , ואני החזקתי חזק את הפתק הלבן ואת העט , שאיתם תכננתי להכין את הפתק אותו אשים בכותל . לפתע נזכרתי שוב במתן , ואט אט גם חזרו אלי הזיכרונות מין הפגישה האחרונה שלנו .
~פלשבק~
" את מוכנה ? " מתן קרא למאי , מחכה בסבלנות שתצא מין החדר . לבסוף היא יצאה , נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי . הוא חבק אותה ברכות .
" הולכים לחגוג את החצי שנה שלנו? " הוא שאל אותה , והיא הנהנה בהתלהבות . שניהם היו מאושרים . הם עשו את דרכם לעבר המעבר חציה . אבל ברגע שהגיעו למעבר חציה והתחילו לחכות שהרמזור התחלף לירוק , היא רצה . היא אפילו לא ידעה למה , טוב , כמעט . היא פשוט הייתה מסוחררת מאושר , ומרב זה כבר רצתה להגיע למסעדה ולהיות ביחד עם מתן . והיא לא שמה לב למה שהיא עושה . ואז , כצפוי , מתן רץ אחריה . אבל היא לא שמעה את הקריאות שלו , ולא שמה לב לכלום . עד שנשמע מאחוריה רעש , והיא הסתובבה בבהלה . רק כשראתה את מתן שוכב ליד מכונית כחולה , באמצע מעבר החציה , מדמם , היא הבינה מה היא עשתה . היא גרמה למתן לבוא אחריה ולהידרס . היא גרמה למוות שלו . היא התקרבה אל מתן , כועסת על כך שהנהג נטש את המכונית ולא נגש לראות את מי דרס , אבל יותר עצובה ובוכה על מתן . היא נגשה לבדוק את חזהו בתקווה . למזלה היו עוד פעימות בליבו של מתן , למרות שהיו ממש קטנות וחלשות . מאי הסתכלה על מתן בעיניים ריקות , ובכתה .
" לא… אתה לא יכול למות , די . אני חולמת , זה סיוט . " מאי בכתה , לוחשת בעדינות את המילים . מתן נע , ראו שכואב לו . מאי פתחה את עיניה בתקווה . אולי הוא לא מת ?
" מאי… לפני שאני מת , תדעי ש… " הוא לחש לה , מתאמץ יותר מדי .
" לא , זה לא נכון , תפסיק לדבר ככה . " מאי התחננה , אבל בתוך תוכה היא ידעה שזה הסוף.
" אני אוהב אותך . " הוא אמר לה באהבה , ולטף את פניה ואת שערה . ואז ליבו הפסיק לפעום . בכייה של מאי התחזק עד כדי כך שהשכנות כבר רצו לעבר האזור לראות מה מתרחש שם ומי בוכה ככה . לבסוף , האמבולנס לקח את מתן והשאיר את מאי לבד . זה היה הרגע שמאי הבינה שאין יותר טעם בחייה , או לפחות בתחום באהבה . היא לא תוכל להתאהב שוב , ולא תוכל לחזור להיות אותה המאי שהייתה לפני התאונה . ואז היא הבינה . היא לא הספיקה לומר שלום .
~ סוף פלשבק ~
הרכנתי את ראשי , מתאפקת לא לבכות . החצי שנה שלנו ביחד נראתה עכשיו כמו חלום רחוק ומעורפל , חלום שנאי הרסתי במו ידי . ולמה , למה בדיוק ? אין לי תשובה . בנאדם שאהבתי , גם הרגתי . פעם אמרו לי שככל שאין אהבה בלי שנאה , אבל אני יודעת שזה לא נכון . עשיתי טעות בלי כוונה , רק שהפעם , את הטעות הזאת , אי אפשר לתקן . כי את העבר אי אפשר לתקן , אבל את ההווה ואת העתיד אפשר לנסות לשנות . לפתע ידעתי מה לבקש . מיד כתבתי: " שאוכל להמשיך הלאה , ולפתוח דלת חדשה . " כי כמו שאומרים , כשנסגרת דלת– נפתח חלון .