התאהתבתי בערס…16

~נ.מ אושרי~
לא
לא
לא
אני כזה אידיוט.הכל באשמתי.כרגע הרסתי לאהבת חיי את החיים.
"זין!"
אמרתי וקמתי מהמיטה.
"את בטוחה?עשית בדיקת הריון?" שאלתי אותה.
"כן מה ניראלך??" היא צעקה עליי.
"אוקיי.נעשה הפלה." אמרתי.
"לא! אין כאן שום "נעשה" ! אני מבינה שזה דוחה אותך לחשוב שאני בהריון.אבל זאת התוצאה של אי אחריות אוקיי?! יש בפנים ילד או ילדה קטנים.ואני לא מתכוונת להרוס להם את החיים עוד לפני שהם התחילו. תלך! אני מבינה שאתה לא רוצה להיות איתי יותר.פשוט תלך,אני מתכוונת לשמור על התינוק הזה" היא אמרה ושתקה.
"לא את לא!" אמרתי והרמתי את טון הדיבור שלי.
"זאת התוצאה של אי האחריות שלי.את לא חושבת שזה באשמתי? אני לחצתי עלייך לעשות את זה באותו הלילה.בלי אמצעי מניעה.ואני האבא פו.אז ישלי זכות בדבר.
"לא אושרי.זאת הייתה אי אחריות שלי. אי אחריות של להסכים לך.אי אחריות של להתאהב בך." היא אמרה והתחילה לבכות.
"לא.בבקשה את תגידי את זה" אמרתי והדמעות חנקו אותי.
"תצא בבקשה" היא לחשה.
עבר חודש. חודש של נסיונת לדבר עם סופי.חודש שראיתי את הבטן של גדלה קקצת.חודש שראיתי אותה מתנהגת כיאלו כלום. חודש ששמעתי אותה בוכה מהחדר של לידור. חודש של ייסורי מצפון ושנאה עצמית.
"בבקשה" לחשתי ודפקתי על דלת חדרה.
"לא" היא אמרה חד וחלק.
"זין" מילמלתי ודחפת את הדלת. ראיתי אותה על המיטה. כל האיפור שלה מרוח.היא הייתה עם חולצת טריקו גדולה של לידור ושורט.
"תלך.בבקשה" היא מלמלה והחלה לבכות.
"נמאס לי.את לא קולטת.לא הפסקתי ואני לא יפסיק לאהוב אותך.מגיע לי להיות חלק בעיניין הזה!"
היא קמה וחיבקה אותי.החיבוק שלה.כמה זמן לא התחבקנו.
הלכנו למיטה שלה.פשוט ישבנו והיינו מחובקים.
ליטפתי את הבטן שלה.
"חשבת כבר על שמות?"
"אלירן לבן,שירז לבת" היא אמרה וחייכה.
אחריי כמה זמן פשוט נרדמנו.
"אושרי.אושרי??" שמעתי את סופי. היא העירה אותי.
"מה קרה?" שאלתי בעודי מתמתח.
"אני מדממת" היא אמרה והתחילה לבכות.

~נ.מ סופי~
התעורתי. כל המיטה הייתה דם.
בבקשה לא!!
"אושרי.אושרי??"
הערתי אותו.
"מה קרה?" הוא שאל והתמתח.
"אני מדממת" אמרתי והתחלתי לבכות.נסענו במהירות לבית חולים.
"אני מצטער" הרופא אמר.
"לא. בבקשה" אמרתי והדמעות פרצו.
"התינוק לא שרד.עברת הפלה טבעית."
"זה היה בן?" אושרי שאל.וליטף אותי.
כל הנסיעה שתקתי.
אושרי בא לעלות איתי הביתה.
"אושרי זה בסדר.אני כבר לא בהריון! אתה לא צריך לדאוג לי יותר" צעקתי.
"למה את אומרת את זה?"
"שנינו יודעים שאתה מהתחלה לא רצית את זה.תחזור לחגוג.אני סתם עוד אחת."
אמרתי ועליתי הביתה.
"את יודעת שזה לא נכון" שמעתי אותה ממלמל.
"כרגע גם אני איבדתי את הבן שלי.את לא חושבת שגם אני שבור??"
"לא אני לא חושבת." אמרתי
"לכי תזדייני" הוא אמר ונסע.