התאהבתי…פרק 3

נקודת המבט של אושר:
אני לא מאמין שהם חברים,הנהתי בראשי וחייכתי חיוך מטומטם, מתאפק לא להרביץ לאור, רגע מה יש לי אני פה שעתיים ואני כבר רוצה להרביץ למשהי בגלל בחורה?? אושר מה נהייה איתך? לנשום עמוק ולהוציא להרגע….פוו..
"מאור תפסיק לשקר" גיחכה מיילי ממ מי משקר? מה משקר?למה הוא משקר?
"מה?" שאלתי לא מבין. "מאור הוא סתם אומר אנחנו לא חברים" גיחכה מיילי. מה???? הוא עבד עלי אינעל הבוק, טוב לא נורא לפחות הם לא זוג והלב שלי ממשיך לתפקד ,אז אני סולח לו.
חייכתי חיוך דיבילי והנהנתי.
אחרי עשר דקות שקשקשנו לנו שם ואכלנו ביקשתי ממיילי לבוא איתי לבחוץ,"מה?" היא שאלה שהגענו לחצר, "אה המורה אמרה לי להשלים את החומר בחשבון ומיכוון שאת היחידה שהכרתי הכי טוב פה אז אני שואל אם את יכולה לעזור לי?" אמרתי מבוייש האמת זה לא רק בגלל שהיא היחידה שאני מכיר אם אני רוצה אני יכול לביא לפה מאה אנשים שיעזרו לי, זה סתם פשוט טני רוצה להיות קרוב אליה אני מרגיש דחף להיות לידה. "אין בעיה, היום גומרים בארבע אז תבוא עלי בחמש?" היא שאלה, חייכתי,
"חמש זה מעולה, אז בחמש?" אמרתי מרוצה מעצמי, "בחמש." היא גיחכה.
"אושר מה אתה עושה עם הסתומה הזאת בוא תהיה איתנו היא סתם לא שווה כלום" צצה כרסטין משום מקום. ראיתי את מיילי איך נהיית עצבנית, ובצדק חוצפנית מה מיילי לא שווה כלום ס'הה
"למה את כן שווה?" אמרתי בהתחכמות, וראיתי איך מיילי משחילה חיוך קטן,איזה חיוך יפה יש לה.
"אני שווה יותר ממנה זה ברור,בעצם אני שווה יותר מכל הבנות בבית ספר הזה, אני הכי ש-ו-ו-ה!" אמרה, כן בטח, שמענו עלייך, היית מתה להות שווה יותר ממיילי חח ילדה הזוייה.
"אה כרסטין תירגעי ומהר מה את חושבת את עצמך דיווה מהלכת,את סתם פאקצה מטומטמת שאף אחד לא סובל,ואת לא שווה יותר ממני, את בעצם לא שווה כלום!" התערבה מיילי, יס גירל, תראי לה מזה,זאת הבחורה שלי אה בעצם היא לא… אבל היא תהיה אני יודע.
"או תראו מי פתחה את הפה,הילדה הקטנה של אמהל'ה.. אה נכון בעצם את לא הילדה הקטנה של אמא.. כי אין לך אמא חחח" אמרה כרסטין וצחקה צחוק מרושע כזה,ראיתי את עיניה של מיילי נוצצות מזאת אומרת אין לך אמא?אין למיילי אמא? מה מקורה כאן?ולמה כריסטין מדברת אליה ככה?
ראיתי דמעה אחת נופלת מעיניה, "אווו עכשיו את בוכה מממ מסכנה ואין מי שינחם אותך אה אבא בעבודה ואמא מתה חחח"אמרה כרסטין ואחרי צחקו כל החברים המפגרים שלה,טוב עד לכאן מיס כרסטין!
"כרסטין תירגעי אין לך שום רשות לדבר עליה ככה מה יש לך יזונה מהלכת!!"צעקתי על כרסטין יו הוציעה לי את כל העצבים.
"אושר,סתום אל תקרא לחברה שלי ככה!" צעק עלי תומר, אה כןן
"אני יצעק אליה איך שאני רוצה!" אמרתי בעצבים,מזווית העין ראיתי את מיילי רצה, "מיילי,מיילי"
צעקתי למיילי אבל היא התעלמה, רצתי אחריה והאבדתי אותה,פתאום נשמע הצלצול וואלה בזמן הכי לא טוב,אבל מי ילך עכשיו לשיעור..
"אדון אושר, לך לכיתה היה הרגע צלצול לא שמעת?" אמרה לי המורה פריד,יאללה מאיפה היא צצה לי עכשיו גם היא, "כן אני בדיוק בדרך" אמרתי, חחאני לא, "הכיתה בכיוון השני" אמרה וואלה? לא ידעתי אחח קרציה "כן הנה אני הלך," אמרתי והלכתי לכיוון הכיתה, גם כן המורה הזאת.
נכנסתי לכיתה מחפש את מיילי בעיני אולי היא פה, אבל לא היא לא, ישבתי במקום,
"ליהי איפה מיילי?" שאלתי את ליהי שהייתה ממולי,
"היא שלחה לי אסמס מקודם,שהיא לא מרגישה טוב והיא הלכה הביתה,אתה יודע מה קרה לה?"
אהה "לא.." השבתי, וחכיתי שהמורה תכנס.
"אושר למשרד המנהל בבקשה!" נשמע ברמקול הזה של הכיתהף מה מנהל?מי מנהל?מה עשיתי שאני צריך ללכת למנהל?
נקודת המבט של מיילי:
אני לא מאמינה על כרסטין,כאילו אני מאמינה ברור זאת כרסטין אבל למה היא אמרה את זה? אני לא מבינה מה עשיתי לה? התקשרתי לטום שיבוא לקחת אותי לבית,חיכתי מחוץ לבית ספר ואחרי שתי דקות נוספות של מחשבות טום הגיע,
"היי" אמרתי לטום ונכנסתי לרכב, "היי מה קרה?" שאל טום, איזה חמוד הוא,"סתם אני לא מרגישה טוב" עניתי,אני לא מתכוונת להגיד מה קרה בבית ספר,"אה טוב תרגישי טוב." ענה טום איזה חמוד הוא,הוא יודע מתי לא כדי לחפור לי כממו מרתה, הנסיעה עברה שקטה, אחרי רבע שעה הגעתי לבית, יצאתי מהרכב ונכנסתי לבית.
"היי" אמרתי כשנכנסתי לבית,"הייי," אמרה מרתה מופתעת, "מיילוש מה את עושה פה בשעה כזאת? רק רבע לאחד עשרה." אמרה כשנתנה מבט חטוף בשעון שעל הקיר שבמטבח.
"סתם לא הרגשתי טוב" אמרתי לה,"מה קרה?יש לך חום?כואב לך הבטן?מה כואב לך?"אמרה לחוצה, "מרתה תרגעי, סתם כאב ראש קטן." גחכתי על הלחץ שלה,"את רוצה אני יכין לך משהו?לשתות?לאכול?" אמרה, לא אני בסדר אני אלך לנוח." אמרתי "אוקיי, אם את צריכה משהו תגידי לי יישר טוב?" אמרה ונשקה לי למצחי,"טוב" חייכתי אליה ועליתי למעלה.